התחלה מחדש

[Linguica]

התחלה מחדש

שלום חברים, עבר כמה זמן מאז שכתבתי כאן תחת ניק אחר. בזמנו הייתי סטודנטית בחו״ל, בימינו אני מרצה בחו״ל, ואני מקווה שתרשו לי להשאר

.

התחלתי לפני כמה ימים משרה חדשה, זמנית עם פוטנציאל להפוך לקבועה (למרות שכמובן שכלום לא מובטח), באחת מהאוניברסיטאות העילית בארה״ב. המחלקה עצמה קטנה ולא סופר מובילה אבל גם לא רעה, העיר לא משהו מבחינת גודל ורמת בטחון אבל גם לא רעה. השאלה שלי היא זו: מה הייתם מציעים לי לעשות כדי להתאקלם במחלקה? בעבר הייתי במחלקה שבה לא ממש הסתדרתי עם הצוות, והייתי מאוד רוצה חוויה שונה הפעם. מהם כללי עשה ואל-תעשה שלכם כמי שעובד כבר כחבר סגל? או אם אתם פוסטים או במקום דומה בקריירה, מה עשיתם שעבד או לא עבד כדי ליצור קשרים במקום חדש שבו מעמדכם זמני? ברור לי שהרבה תלוי במקום ובאנשים הספציפים, אבל בכל זאת אולי יש דברים שאני יכולה לעשות טוב יותר מאשר עשיתי בעבר.

 

[3rd CYR]

ברוכה הבאה/השבה ומזל"ט על המשרה

כשאת כותבת על הניסיון הלא מוצלח "בעבר" האם כוונתך במהלך לימודים/פוסט? או משרה זמנית אחרת שקדמה לנוכחית? יש כאן כמה וכמה חברי סגל, ואפילו לפחות אחד שעבר את המסלול שאת מתארת - ממשרה זמנית לקבועה, ואולי תהינה לו תובנות מעניינות.
&nbsp
בסופו של דבר, הכל תלוי מאד בתרבות החוג, לדעתי -- האם עובדים של על פרויקטים משותפים? האם עושים מסיבות וHAPPY HOUR? האם אנשים מבלים 15 שעות בשבוע במשרד עם דלת פתוחה או עובדים בעיקר מהבית וגם כשהם במשרד הדלת סגורה (פלוס חריץ ב50 דקות שעת קבלה)? האם אנשים הולכים לאכול צהרים ביחד לעיתים קרובות ו/או באופן ספונטני?
אין לי אישית רעיונות מיוחדים חוץ ממה שהייתי עושה בכל משרה -- להיות סופר נחמדה לכולם, להזמין לקפה אנשים ב"שכבה" שלך או בתחום מחקרי דומה כדי להכיר אותם יותר וליצור קשר בינאישי. אם את נוכחת באסיפות סגל - להתנדב לבצע תפקידים אדמיניסטרטיבים במחלקה יכולה להיות דרך גם להתחבב על אחרים (בכך שאת מראה שאת תורמת לכלל, וגם זה מספק לך יותר הזדמנויות ליצור יותר קשרים עם חברי המחלקה). אולי בהמשך לשקול ליזום פרויקט משותף?

 

[Linguica]

כמה פרטים נוספים

תודה על התשובה. הנסיון הלא מוצלח בעבר היה פוסט, שעל הנייר נראה (וממשיך להראות) מאוד מוצלח, אבל למעשה היה די גרוע ברמה האישית והמקצועית. הייתי שם על מלגה יוקרתית והייתה לי מנחה שהוצמדה לי בשלב המועמדות על פי תחומי עניין, אבל מבלי שנפגשנו בעבר, ובדיעבד הסתבר שאנחנו לא ממש מסתדרות. יש לנו סגנונות עבודה לא תואמים. קורה, ולא נורא התרגשתי מזה. היו גם 3 חוקרים נוספים שעל הנייר היו יכולים להיות משתפי פעולה, אבל מסיבות שאני מעדיפה לא להכנס אליהן יותר מדי (כוללות עניינים כמו האשמות של הטרדה מינית מטעם סטודנטיות שעבדתי איתן כלפי אחד מהמרצים, ואינטריגות עם קולגה אחרת שירדו לפסים לא נעימים), לא ממש יצרתי קשרים טובים עם אף אחד. במקום זה מצאתי לי מין חצי-בית בתת-תחום קרוב, אבל מספיק רחוק שלא ממש יכולתי להעזר במומחיות שלהם או לייצר מחקרים משותפים. באתי מסביבה תומכת מאוד בדוקטורט ולפני הפוסט רוב המחקרים שלי היו שיתופי פעולה, אז היה לי די קשה להיות שם לבד. הייתי שם שנתיים כי היה טיפשי לוותר על המלגה, והצלחתי להשאר פרודוקטיבית, אבל בואי נגיד שאני לא אשמור על קשר עם רוב האנשים שם.

השאלות על אופי המחלקה החדשה שלי הן טובות, והתשובה לרוב השאלות היא שאני עוד לא יודעת. רוב האנשים בחופש עכשיו ויחזרו רק עוד שבוע-שבועיים. יש לי כבר פגישה עם מישהו ממחלקה קרובה כדי לנסות ליצור קשר, וכשביקרתי כאן לפני כמה חודשים במהלך חיפוש דירה נתתי הרצאה ונפגשתי עם כמעט כל הסגל. אני מקווה שיש כאן חיי חברה שלפחות כוללים ארוחת צהריים משותפת או בירה פעם בכמה זמן ואנשים שעובדים עם דלת פתוחה שאפשר מדי פעם סתם לעבור ולדבר איתם (כך היה בדוקטורט שלי וזה אחד הדברים שהיו הכי חסרים לי בשנתיים האחרונות), אבל אני עוד לא יודעת אם זה באמת המצב. זה באמת רעיון טוב להזמין את הפוסטים לקפה כשהם יחזרו לקמפוס, יש עוד שלושה חבר׳ה ואני מכירה שניים מהם היכרות שטחית מכנסים. לגבי תפקידים אדמיניסטרטיביים, זה אולי נראה טוב אבל אני תוהה כמה זה רעיון טוב למישהי שתהיה שוב בג׳וב מרקט ומלמדת 3 קורסים חדשים השנה (ואחד ישן), וגם מנסה להמשיך עם מחקר קיים וליצור קשרים ופרוייקטים חדשים כאן. האם זה משהו שבאמת מצופה ממישהו זמני כמוני? (ורק לשם הבהרה, אני למעשה מאוד פעילה בוועדות ב-society של התחום שלי ובוועדה המייעצת של אחד הכנסים הגדולים בתחום שלי, ובעבר הייתי מאוד פעילה במחלקה שלי. במוסד הקודם המחלקה לא הייתה מקום בריא, אז במקום זה התנדבתי ברמת האוניברסיטה. אז זה לא שאני מפחדת מזה או שאין לי נסיון עם סרוויס, אני למעשה כנראה כבר עכשיו עושה יותר מדי).

 

[3rd CYR]

החוויה מהפוסט נשמעת מאד עצובה ואני מקווה מאד ש"משנה מקום משנה מזל" לטובה במקרה שלך.
אגב, להתחבב על הפוסטים ולשבת איתם לקפה זה נחמד, אבל אני רציתי להציע להזמין לקפה דווקא חברי סגל. זה לא סותר, ובוודאי שזה יכול להיות נהדר להתחבר עם פוסטים. אבל הם לא אלו שיקבעו אם את תשארי שם אם תפתח משרה קבועה, והם רכיב חברתי זמני במחלקה. כלומר, מבחינה חברתית בוודאי לכי ותהני מחברתם, אבל מבחינה אסטרטגית זה לא תחליף ללנסת להתחבר לסגל.
&nbsp
עם זאת, תהיי מכונה לכך שישנם מקומות עם אנשים אנטיפטיים שבהם אין לאף אחד קשרים משמעותיים עם אף אחד. וישנם חוגים עם תרבות של POWER DISTANCE מאד גדול (שבהם הסגל הבכיר עושים HAZING לאסיסטנט פרופסורס ואת הPART TIMERS בכלל לא סופרים ומתיחסים אליהם כמו פסולת). וישנם חוגים שהפוליטיקה הפנימית שלהם אכלה אותם מבפנים כמו טרמיטים, ברמה של אם את שותה קפה עם אחד אז משהי אחרת בחוג תפרש זאת כאילו את נגדה.
&nbsp
אני מקווה שהחוג החדש שלך הוא מקום נעים שבו יהיה לך קל ליצור קשרים חברתיים.
אני מקבלת את הנקודה שלך בעניין הסרוויס. תיכף יבואו אחרים כאן ואני בטוחה שתהיינה הצעות נוספות.

 

[אור302]

חפשי קשרים גם מעבר למחלקה

כמובן בזהירות ומבלי להתחבר לאויב המחלקה שלך אבל בגדול, דרך אחת להכיר אנשים קרובים היא דרך אנשים רחוקים.
&nbsp
אצלנו מדיניות דלת המשרד הפתוחה כל כך פעילה עד שאני לעתים לא מצליח לעבוד.

 

[קיפי סגול]

מסכים עם כל מה שכתבה לך 3rd CYR

הייתי מוסיף גם: להתנהל בזהירות. מצד אחד את צריכה לשדר פתיחות: להיענות להזמנות, לפתח שיחות ליד מתקן המים הקרים, להתעניין מה עושים עמיתייך למחלקה וכו'. מצד שני, להיזהר שזה לא יתפרש כאילו את דוחפת את עצמך יותר מדי. תני לעצמך זמן להתבוננות כדי ללמוד ולהכיר את חברי הסגל. מהר מאד תלמדי מי פתוח יותר לשיחות ואולי גם לשיתופי פעולה ומי לא כל-כך. יש גם כאלו שכלפי חוץ עשויים להיראות קרירים אבל למעשה הם מאד עוזרים ואכפתיים.

עניין נוסף בתחום הזהירות הוא לנסות לא לדרוך לאנשים על יבלות. ישנם כאלו שרואים תחומים מסויימים כבייבי שלהם ולפחות בהתחלה עד שרוכשים את אמונם כדאי להיות דיפלומטים בנושאים האלו. שתי דוגמאות:
הקורס שלימדתי אמור להיות קורס סקירה של תחום ולכסות באופן שטחי מגוון של נושאים. לצורך הכנת הקורס נפגשתי עם חברי סגל והתייעצתי איתם. אחד מהם הוא טיפוס קריר למדי (גרמני במקור). הוא נתן לי רעיון מעולה לאיך לארגן את הקורס אבל כשהגענו לתכנים וציינתי שאני רוצה לכלול נושא מסויים הוא אמר שהוא מלמד קורס שלם בנושא. גם כשהצעתי להזמין אותו לתת הרצאת אורח בנושא כך שהיא תהווה הכנה לקורס שלא הרגשתי חוסר נחת מצידו. זה אחד הדברים שעזרו לי לרכוש את אמונו ובהמשך השתתפתי בכתיבת הצעה לגרנט שלו, כיום אני חבר בועדה של סטודנט שלו, ועורך משנה בכתב עת שהוא המו"ל והעורך הראשי שלו.
דוגמא שנייה: חברת סגל שהגיעה יחד איתי (אבל היתה יותר בכירה- היא התקבלה כאסוסייט פרופ' לאחר שהיתה לה כבר קביעות באוניברסיטה אחרת והוגשה תוך שנתיים לקביעות אצלנו. התחום הכללי שלה הוא כזה שיש בו חברת סגל אחרת אצלנו מאד ותיקה ומאד דעתנית. בשלב כלשהו היא אמרה "אני חושבת שיש לי חילוקי דעות מאד מהותיים עם X". אבל היא השכילה לא להפוך את זה לעימות אלא לפתח את הנישה שלה ולהפוך את המחלוקות לדיון פרודוקטיבי שמעשיר למשל קורס שהן מלמדות ביחד.

 

[Linguica]

תודה (עונה לשניכם)

בעניין הזהירות ואינטריגות, אני כמעט בטוחה שיש כאן מין חוסר חיבה מסוים מצד מספר מרצים כלפי מספר מרצים אחרים, אבל אני עוד לא בטוחה מאיפה זה בא. אני גם לא נורא טובה בלנווט עניינים כאלה, אז בינתיים אני פשוט משתדלת להיות חברותית כלפי כולם. להזמין אותם לקפה או פגישות אחד-על-אחד כשיחזרו זה רעיון מצוין.

לטוב ולרע אני היחידה כאן כרגע שעוסקת בתחום שלי. מישהו אחד פרש בשנה שעברה ומרצה אחרת לא קיבלה קביעות ועזבה, אז יש סוג של וואקום. כבר עברו אצלי כמה סטודנטים שרוצים לדבר. יש הצעת עבודה שניתנה לפני כמה חודשים למישהו בכיר בתחום שאני די בטוחה שהוא לא יקבל. הם כבר אמרו לי כאן שהם בטוח יחפשו מישהו קבוע בתחום שלי בשנה הקרובה, אז ברור שזה שאני כבר כאן זה סוג של הזדמנות (עם פוטנציאל לסיבוכים, כמובן), והשאלה העיקרית היא איך לנצל אותה עד תום, או לפחות לא לפגוע בה. זו מחלקה קטנה עם מספר אנשים עם אישיות דומיננטית, ועבר של פוליטיקות ואינטריגות. אני חושבת שהם לגמרי מודעים לזה ועושים מאמצים לשנות ולהשתפר.

 

[אור302]

לפעמים הייתי רוצה להיות חבר מחלקה כזו, עם דרמות

אצלנו כולם כל כך נחמדים. יש גם פוליטיקות סמויות, אבל זה לא מקרין ביום יום. אולי עוד לא גיליתי עד היום. אני נוטה לחשוב שהדרמות עולות ככל שחבר הסגל בכיר יותר. אחד שכבר קיבל קביעות ואולי מעבר לכך לפני שנים - מה כבר יש לו לעשות בחייו? לפרסם עוד מחקר שולי וחסר ערך שאיש לא קורא? כסף לא חסר לו, מהתלמידים הוא כבר נואש, החיים מתנהלים בשגרה - מה נשאר כדי להמריץ את הדם? קצת דרמה. זה נכון בעיקר במוסדות קטנים ונידחים שמפתחים בעצם אופי של מקום עבודה קטן ומחניק. במסדרון הקטן שלנו אני כבר מזהה אנשים לפי קול צעדיהם שלהם: מי על עקבים, מי גורר רגליים, איך מצלצל כל מחזיק מפתחות, ניחוח הקפה (הזול האמריקאי שלי, האספרסו המשובח של המרצה לאטלקית, הטורקי של המרצה לערבי, התה של המרצה לרוסית) אפילו לפי הבושם. אני כבר מזהה מי הולך לשירותים והיכן. מה נשאר? לריב. על מה? בעיקר על "למה היא עושה פחות עבור אותו שכר." זהו, על זה המריבות. יש מי שעולים לרמה המוסדית של המריבה, אבל לרוב זה תוך מחלקתי: למה איש לא מתנדב לראשות החוג מן התכנית ההיא, למה בתכנית שלו יש אפשרות להרוויח יותר. עוינות נואשת, עייפה, שגרתית, כמו מסורת בין-שבטית שאיש לא זוכר כיצד החלה, והכול מתחת לחזות נחמדה ואדיבה. בסך הכול לשם מה לריב? עשורים של קביעות והוראה מטשטשים הכול ורק מייצרים רעב לדרמה נוספת.