התוכניות של נני

[3אדריאן היחיד]

התוכניות של נני

אני בדרך כלל עוקבת אחר התוכניות שלה. אני ממש בהלם מהאנשים שבתוכנית. לדעתי צריך לדעת להיות הורים. צריך להשקיע וללכת ללמוד איך להתנהג ולחנך את הילדים. אני רואה בתוכנית אנשים,שלמזלם נכנסו להשתתף שם,והצילו את הילדים בשינוי היחס שלהם בבית. לדוגמא,אתמול,משפחה עם 3 בנות ובן, בפעם הראשונה שיצאו מהבית לאכול בחוץ היתה כשנני הגיעה. היחס של האמא לבנות. אני פשוט בהלם. מי יודע כמה זוגות כאלה יש שלא מגיעים לטלויזיה,

 

[יעל נועם]

הלוואי והיה חובה

על כל הורה טרי להשתתף בקבוצת הורים וללמוד, למען דור העתיד שלנו. כמי שעובדת בכך, אני רואה את השיפור שחל אצל המשפחות שההורים משתתפים בסדנה. שיפור שכל המשפחה נהנת ממנו - להורים יותר קל, לילדים יותר כייף וזוכים להתפתחות טובה יותר. עבדתי פעם עם קבוצה של הורי מתבגרים (התקופה הקשה ביותר לשני הצדדים). היתה בקבוצה אמא שהשתתפה בקבוצה כזו גם כשילדיה היו צעירים. אפשר היה לראות היטב את ההבדל בין הנעשה בביתה לבין המשפחות האחרות. ולא צריך לשם כך להגיע לטלויזיה ולהחשף. יש הרבה קבוצות ברחבי הארץ. בב"ש (שם אני מנחה), באשדוד, בחיפה ועוד - יש בתי ספר להורים שאף מסובסדים על ידי הרשויות. יש מנחים ומאמנים רבים שעובדים עם משפחות באופן פרטי. העיקר לזכור - אנו מגדלים את דור העתיד, אנו רוצים שהילדים יגדלו ויתפתחו ויזכו לחיים כמו שאנו חולמים עבורם מיום שנולדו. לכן - חשוב לעשות זאת בדרך הטובה ביותר שיש וכדאי ללמוד ולשפר את הדרך הזו.

 

[אמא של עופרי וטל]

לי יש בעיה עם הקבוצות האלו

אין לי בעיה עם הדרכה הורית (כאמא לילד ADHD אני יודעת עד כמה זה חשוב) ויעוץ פרטני. מצד שני, קבוצות שכאלה עובדות דרך "שיטות" אני אישית אל מאמינה ב"שיטות" וב"כללים" לכל האוכלוסיה. מה שמתאים בבית אחד לא מתאים לבית שני, מה שמתאים עם ילד אחד לא מתאים עם ילד שני. ואני אתן שתי דוגמאות בעניין: 1. נושא של לינה משותפת, לרוב לאנשי מקצוע יש מין דעה שכזו שבבית עם לינה משותפת אין גבולות. ויש בילבול בנוגע למה שייך למי מניסיון אישי שלי אין דבר לא נכון מזה, גם בלינה משותפת ההורים יכולים להציב גבולות ולעמוד בהם. 2. מידת החופש הניתנת לילדים - יש ילדים שצריכים הרבה חופש, צריכים בהוויה שלהם חופש, כל דבר אחר "חונק" אותם ומנביל אותם. יש ילדים שחופש יעשה להם רע.

 

[יעל נועם]

כל הורה הוא המומחה למשפחה שלו

וכמובן כל ילד הוא שונה ודורש דרך חינוך שונה. (בטח כשמדובר בילדים עם ADHD.) זהו המוטו שלי כאשר אני עובדת עם הורים גם בקבוצה וגם פרטני. אני מקשיבה להורים, אני משתדלת לשמור שלא יעבירו ביקורת על הורה שדרך החינוך שלו שונה. אני מציגה את התיאוריה, מה כל דרך התנהגות יכולה לתרום או לפגום. ההורים לוקחים מה שמתאים להם ולמשפחתם. לכל אחד יש אישיות שונה, לכל אחד יש ערכים שונים, לכל אחד יש סביבת מגורים שונה וכן הלאה. לא הייתי מכלילה את הקבוצות ככאלו שעובדות עם "שיטות". זה תלויה במנחה, עד כמה היא פתוחה לקבל את חברי הקבוצה שלה כבני אדם וכהורים עם היחודיות שלהם.

 

[אמא של עופרי וטל]

לא שיטות - נוסחאות

 

[פל ג י ה]

השאלה היא

אם הורים ישתתפו בסדנאות כאלה מתוך כפיה ("חובה") ולא מתוך רצון אישי - האם תהיה בהן תועלת בכלל? יש קורסים בנהיגה מונעת. מהשתתפות בקורס כזה (שהוא חובה) ראיתי שרוב האנשים עסוקים בדברים אחרים (למשל בשיחות מסרונים או משחקים בטלפון הנייד) ולא ממש מקשיבים.

 

[א ו ר ל י ט]

כאב לראות את ההתנהלות

ומערכת היחסים(אם בכלל אפשר לקרוא לה כך) בין האם לבנותיה, בין האם לבנה מנישואיה הראשונים ומאידך את ההורות האוהבת ,המחבקת והתומכת של האב לבנותיו ולבנו שאינו בנו הביולוגי. אילו היה חוק שמקנה רשיון להורות- האם בתוכנית של אתמול,הייתה צריכה לעמול קשה בכדי לקבל רשיון זה.

 

[תפו ופוזה]

ההתנהלות של האם אכן היתה מוזרה לראייתי

והבן שלה נשכח אי שם מאחור. לא יכולתי לשמוע אותו אומר : "פחות אחד יותר נחמד" ולמה שלא יביאו לו פיצה? הרי הוא צועק לתשומת לב אמא שלו התחתנה ומיד התחילה ללדת שרשרת בנות היא היתה הרה בילד נוסף או שאני טועה?

והוא נותר אי שם מאחור

. יש לה בעל מקסים!!! הלואי על כולנו

והיא רובצת על המזרון מ4-8 ולא מזיזה עצמה מה יש לה לשמור ולהגן על טוהר?

למה היא לא מאפשרת לה להיות בתנועה. ללמוד להיות חלק מחברת ילדים

כל כך הרבה חמלה חשתי לאמא הזו. לגן שעשועים היא "לא יודעת ללכת"

זו אמא בת למעלה מגיל 30?

עצוב.

 

[3אדריאן היחיד]

גן השעשועים ובכלל לצאת מהבית

והילד,אני רק חושבת עליו ובא לי לבכות, איך היא בכלל מרשה לעצמה להביא כל הרבה ילדים,וכן היא שוב בהריון. למזלה בעלה יחסית בסדר. ולשאר התגובות,יעל ,אני שמחה לשמוע שיש קורסים כאלה. אני גידלתי את ילדי באנגליה,שם גם הייתי בקורס להורות ,ללא תשלום, במסגרת הבית חולים , לפני הלידה. חוץ מזה נעזרתי בספר פסיכולגיה של ילדים,באנגלית,שישבתי עם מילון כמעט בכל משפט,כי אז לא ידעתי כל כך טוב אנגלית ובטח לא מילים שקשורים לפסיכולוגיה. נכון שכל ילד הוא אינדווידואלי,צריך פשוט להתאים את עצמנו אליו.לפחות לנסות. צר לי לראות את ההורים האלה והילדים. הבנים שלי גם רואים את התוכנית הזו והם שמחים שלא גדלו במשפחות כאלה.הם גם די בהלם מההורים.

 

[פל ג י ה]

אני בהלם מעצם התוכנית

ובעיקר מהקונספט שבו מציגים אנשים (שהסכימו) וילדיהם (שמי שואל אותם בכלל) בסיטואציות קשות ומביכות אל מול כל צופי הטלוויזיה באשר הם. מה גם שהתוכנית, גם אם היא תורמת למשתתפים עצמם (ואני בספק, כי אין שינויי קסם, ואין נוסחות קסם, וצריך תהליכים הרבה יותר ארוכים), גורמת נזק לצופים. בוחרים בכוונה מקרי קיצון של התנהלויות חריגות במיוחד. ואז רוב הצופים עסוקים בטפיחה עצמית על השכם ("תראו איזה הורים גרועים יש, אני לא ככה") ולא מסתכלים על עצמם או לומדים משהו מתוך הרעיונות שמובאים.

 

[b o t t e n]

דווקא בארץ לא מוצגים קיצונים כמו בחו"ל.

ובפועל מעבירים את המשפחות תהליך יותר ארוך מהמצולם.

 

[פלגיה]

מה שהוא פחות גרוע

לא הופך להיות טוב. אם בפועל התהליך ארוך יותר, אז יש כאן ציון לגנאי על השטחיות והרדידות של המדיום הטלוויזיוני. אחר כך אנשים שפונים לטיפול מצפים לאותו הוקוס פוקוס שראו בטלוויזיה.

 

[b o t t e n]

ללא ספק.

בגלל שאני תמיד שמחה שד"ר פיל בכל תוכנית שלו אומר לצופים ולמי שבא שזה רק ה"זינוק בעלייה" לעבודה קשה שהם צריכים לעשות.

 

[ענבאך]

../images/Emo45.gif

אני לא מבינה איך הורים חושפים ככה את עצמם ואת הילדים שלהם. לא, מילא זה היה רק הם, אבל לחשוף ככה את הילדים? אם אתם יודעים שיש לכם בעיה, למה אתם לא הולכים לפסיכולוג, לייעוץ, משהו? פתרון אינסטנט בטלוויזיה הוא אףפעם לא טוב...