אוי. עכשיו הלך לי החג.
אני כל כך מצטער בשבילך, בשבילכם. כל דבר טוב וחי שבא אל קיצו בגלל גזרת הגורל המעצבנת הזו של הנטייה המינית ראוי להיצטער בגינו. כן לא ירבו גירושין, פרידות, בגידות, עזיבת הדת, המרת הנטייה, התאבדויות, חרדות ודכאונות, אמן. זה גם פוגע בנו כקבוצה (בלי לזלזל לרגע בכאב ובתסבוכות האישיים) כיון שאי-ההצלחה של הזוגיות שלכם תצטרף ל"תיק" הראיות ה"מוכיח" שאי אפשר להומואים לקיים חיים דתיים נורמטיבים. אני מקווה שלא כך יהיה. אני מקווה שתצאו מהמצב הזה, כל אחד לחוד או שניכם ביחד, חזקים יותר באישיותכם, במודעותכם העצמית, באמונתכם ובחיי-האהבה שלכם (ואני חייב להדגיש, כהרגלי, שאני לעולם לא עושה קישור בין אהבה למין. בסופו של יום, יש לכם את האהבה הגדולה ביותר {והחד צדדית ביותר...} שאדם יכול להשיג: אהבת הורה לילדו.), ושתמצאו את הדרך לשמור על מסגרת של שיתוף ביניכם, גם אם לא כתא-משפחתי, לפחות כידידים המגדלים את ילדם המשותף. מההיכרות החלקית עימך, ירדן, ומההיכרות המאוד מצומצמת עם פרודתך, אני יכול לראות בבירור ששניכם אנשים נפלאים, רגישים, ובעלי טבעיות-חיים וכשרון-אהבה גדולים מאוד. עוד גדולות ונצורות צפונות בעתידכם, זה ודאי לי. הסיפור שלכם הוא רק הפרקים הראשונים שבספר חייכם, ואני סקרן לראות אילו פרקים גדולים ונהדרים עוד צפויים לכם, ובטוח שלא אתבדה. זכה ילדכם שיהיו לו הורים כאלה, ולוואי שגם יזכה לגדול במסגרת אוהבת, תומכת, מגוננת ופתוחה, כמו שתוכלו מן-הסתם לתת לו, בכל שלב ובכל מצב שתגיעו אליו בחייכם. שנמצא את האיזון בין עצמאות ואיכפתיות ניש
