התגעגעתי אז באתי

museMe

New member
התגעגעתי אז באתי

המון זמן לא הייתי כאן... ורציתי לכתוב קצת, לספר קצת ולשמוע את דעתכם... חוץ מזה שזה המקום היחיד שאני יכול לדבר על "המחלה" שלי... כי ברוך השם אני מאוזן 4+ שנים ובלי לקחת תרופות.

יוצא לי לא מעט פעמים לקבל תגובות של אתה לא "חולה" כולה היו לך 3 התקפים לפני ארבע שנים, זה היה כנראה מלחץ... הם לא יודעים שאני חי עם הוראות ההפעלה של "המחלה"... תאכל טוב תישן טוב... וכל פעם שאני רעב אני חושב שאני צריך לאכול כדי שלא יבוא לי התקף. זה לא סובב את חיי אבל בהחלט מנחה אותי. שלא יהיה עוד התפקים. שאני אפילפטי. למה אני צריך להסתיר את זה? למה אני מרגיש שאני פשוט צריך להסתיר את זה? שזה לא טוב?

למה אני מרגיש שאני יוצא עם מישהי ואני צריך לתת לה "גילוי נאות: יש לי אפילפסיה." או היה לי. זה יכול לחזור. זה בא איתי לכל מקום. זה שלי.
גילוי נאות כדי שתדע לאן היא נכנסת ושתוכל לברוח מהר, לפני שניקשר אחד לשני יותר מדיי. אולי היא תראה התקף ותיבהל לפני שסיפרתי לה... ואז למה לא אמרתי כלום.

זה באמת גילוי נאות או לא עניינה לפחות לא בהתחלה?

שיהיה שבת שלום וסופ"ש רגוע
 

מעוין

New member
סתם דעה שלי

ואני לא אפילפטי רק אבא של ילד אפילפטי.
מה שאני קורא בין השורות שלך ואולי אני טועה, זה שאתה משתמש באפילפסיה שלך כתרוץ לקשיים בקשר. מה הזמן הנכון לספר זאת לבן זוג פוטנציאלי? במיוחד בתדירות שלך זה היתה? אין לי תשובה, אין פה אמת ואין נכון, והכל הריי בראש שלך - נניח שהיית אומר לעצמך, 3 התקפים זה כלום, 4 שנים שלא היה לי כלום, אין לי מחלה בכלל, ואם זה יחזור אז נתמודד, בקטנה - אז לא היית מספר בהתחלה, ובעוד X שנים שיקרה משהו תשתף את בת זוגתך ותתנצל ותסביר שחשבת שזה מאחורייך וזה כלום. אבל זה לא המצב אצלך, זה מנחה אותך, יושב עלייך, מביא אותך לפה... אתה מרגיש שתשלה מישהי אם לא תספר לה מהר, זה שלך.

אני בכל מקרה הייתי פותח את הדברים רק כאשר הקשר הופך ליותר רציני, אבל זה אני ולא עמדתי במצב דומה לשלך.
 

חייםלוי

Member
מנהל
ברוך השב

זה באמת גילוי נאות אבל לא חובה לדווח עליו בפגישה הראשונה. לטעמי אפשר לחכות עד שמכירים קצת יותר טוב כך שהיא תכיר אותך כבר. מצד שני לא לחכות יותר מדי זמן כדי שלא תחשוב שאתה מסתיר משהו.
 
למעלה