התבכיינות

[jellybelly1]

התבכיינות

קשה לי. אני בודדה ומשועממת. ומלאה פחדים ומחשבות מתרוצצות. חזרה לי החרדה הפיזית, הדופק המהיר, תחושת הלחץ. ובקושי מצליחה לתפקד לעומת התקופה שהייתי בבית. וכמעט נדמה שזאת הייתה טעות. אבל לא מקיאה ולא מבלמסת ואוכלת יותר (יותר מדי! הצילו!) שמישהו אמור לשמוח מזה. אני כל היום הזה מרגישה רעבה וחושבת על אוכל. לא נראה לי שיש טיפול בעולם שיכול לתקן את הקלקול במוח שלי. אני פשוט אכלנית כפייתית (שמסתתרת כרגע בגוף אנורקטי). במקור אני מהאוביסים שגדלים עד שמתאחדים עם הספה וצריך לשבור קיר כדי לחלץ אותם מהבית. אני כל כך אוהבת אוכל. יותר מכל דבר אחר. אין שום דבר שמעניין אותי, מרגש אותי בעולם יותר מ-X עם קצת פצפוצי X מעל ו-X לקינוח. אוכל יהיה לנצח החבר הכי טוב שלי. אני רק עכשיו מגלה כמה אני אדם בלתי אהיב. השותפות בדירה (חלקן) ממש מביעות תיעוב כלפיי למרות הניסיונות הנואשים שלי להיות נחמדה ולהתחבב. קשה לי.

 

[אלומת האור]

בטח שאת אהיבה

אהיבה וגם אהובה

 

[jellybelly1]

 

[תמרה45]

כואב

לקרוא על התחושות שלך.. לראות ולשמוע שכך את מרגישה...
קודם כל, זה שהמחשבה מעוותת בזמן מחלה שכזו, זה ידוע, עיקר העבודה בלשנות לעצמך את המציאות והמחשבה כלפיה היא דרך המחשבה... המחשבה מן הסתם מולידה תחושות וכו׳. ויחד עם זאת מה שאני רוצה לומר לך, זה שיש תקווה. אני לא חושבת שטוב שאת לבד עם זה... אני יודעת שהקטע הכלכלי הוא בעיה בשבילך אבל צריך אחיזה וניתוב דרך... כך נראה לי.. מתוך זה שהמחשבה שלך תהיה רכה יותר ומבינה את עצמך בטוחה שלאט לאט יוכל להיות לך יותר ויותר קל... זו אולי התמודדות מבאסת קשה ולא פשוטה אבל מתוכה יצמחו לך דברים טובים ותוכלי ותצליחי להפיק מעצמך יותר ויותר מיטב... אני בטוחה!! סומכת עלייך וגאה בך למרות הפחדים והחששות ובזכות האומץ... את בדרך- אל תשכחי את זה.. ודרך כמו דרך היא דרך..

 

[jellybelly1]

תודה

תודה על דברי החכמה והעידוד
אני מקווה שיצא מתוך הקושי הזה משהו טוב (אתמול קמתי באמצע הלילה לבולמוס, בלי הקאה, והיום נרדמתי עד עכשיו )

 

[פרפר בתוך אגרוף]

זה נורא להרגיש ככה. נורא ממש.

אני יודעת כי הרבה פעמים בחיים שלי הרגשתי ככה, ממש כמו שאת כותבת, מילה במילה,
ועד היום לפעמים אני מרגישה ככה.
להרגיש לא אהיבה זו תחושה כל כך קשה.
עצוב לי לשמוע שאת מרגישה אותה.
אני יכולה לנסות לחבר אותך למציאות, להגיד שלפעמים דברים לא עובדים, אין כימיה, וגם להגיד שזה לא תמיד אשמתך שלא אוהבים אותך,
ולפעמים במקום אחד את שנואה אבל באחר אהובה מאוד,
אבל יודעת שברגעים שבהם מרגישים ככה בקושי מצליחים לחשוב שיש סיכוי אחר.

הלוואי שתוכלי לשמוע קצת בכל זאת,
ולהאמין לי שכאן את חביבה ואהובה ומקובלת ורצויה,
שיש לך כאן מקום ושגם אם היית בגודל שבו אי אפשר לעבור בדלת עדיין היינו אוהבות אותך כי את זה לא הגוף שלך, את זה מה שיש בפנים.

פה, לחבק.
מקווה שהימים הבאים יהיו קלים יותר.

 

[jellybelly1]

האמת שלא יכול להיות גרוע יותר

ועדיף שלא אפרט מחשש לזיהוי
אני בשבר גדול בתחושה שלי עם עצמי ועם היכולת שלי להיות עצמאית ולהסתדר מחוץ לבית ועם אנשים אחרים
אני די רוצה למות כרגע

תודה על ההודעה הזאת
מצטערת על איך שזה נשמע אבל מעודד אותי לחשוב שגם מישהי כמוך מרגישה לפעמים לא אהובה
כי במקרה שלך ברור לי שזאת לא אשמתך, את הכי רגישה וחכמה עם אנשים ומי שקשה לו אתך הסיבות כנראה קשורות בו ולא בך.
ואולי יש סיכוי שהמצב כזה גם אצלי בכמה מקרים.

 

[תמרה45]

ברור...

הקשר עם אנשים בעולם שלנו הוא לא פשוט.. יש השלכות, העברות, ציפיות, ביקורת, פחדים, הכל מכל כל...
אני מאודדד(!!!!) מבינה את המקום שלך, ומהמקום שלי יכולה לומר לך שכאחת שכל חייה האשימה את עצמה בכך שלא אוהבים אותה בכל מיני סיטואציות או מצבים, אני לומדת כמה זה לא נכון.
לאנשים קל לא לאהוב אותך אם את לא מגשימה את הדמיונות שלהם לגבי איך את אמורה להיות. יש אנשים עם השקפת עולם ברורה לגבי איך בנאדם צריך להיות / להתנהג / לחשוב, ואם הוא לא מתנהג כך, הדרך מפה ועד להתנכרות, ממש לא ארוכה.. תוכלי לומר שזו אשמתי / אשמתנו?? לא ולא!!!! לאנשים יש סרטים, ונכון שטוב להבין וחשוב להבין את זה שהם לא עושים בכוונה אלא הרבה פעמים כי להם בעצמם יש כל מיני בעיות וחסכים וכו', אבל את /אני, לא יכולות ו/או צריכות לקחת על זה שום סוג של אחריות. במיוחד אם זה פוגע בך באיזה שהיא צורה או דרך, או בתדמית שלך... אז אל תאמיני לקולות האלה ולכיווני חשיבה האלה.. כי הם לא נכונים... תבחני את עצמך מול עצמך ואת כבר תוכלי לזהות ולדעת האם ההתנהגויות שלך הן באמת לא בסדר או כן....

 

[jellybelly1]

אבל עדיין גם שנאה ללא סיבה זה דבר שקשה מאוד לחוות
במיוחד שיש לה השלכות מעשיות שפוגעות בך
וקשה לספקות העצמיים לא לחלחל (כי אין מושלם וברור שלא הייתי מושלמת)
וגם ליחס לעצמי תכונה של אדם שמושך יחס כזה זה דבר קשה
גם אם זה לא מאשים אותי ממש במה שקרה

 

[תמרה45]

אבל תדייקי עם עצמך נשמה

תבדקי עם עצמך האם התחושה הזו היא באמת שנאה עצמית?
אולי את עם השנים בחרת ו/או השלכת על התחושה הזאת את השם "שנאה"?
כי לי זה נשמע שלא הייתה לך ברירה אלא "לשנוא" את עצמך.. אבל אני בטוחה שזה לא שורש התחושה הזו, אני בטוחה שיש בבסיס התחושה הזו מסרים הרבה יותר חזקים של הסביבה, של חוויות מסויימות, שהביאו אותך למצב כזה.
אפשר יהיה להצדיק הרבה דברים ומקרים וכו', אבל נראה לי שהגיע הזמן להיות יותר מבוררת ומדוייקת עם עצמך.. במיוחד כדי להיות יכולה לשקם ולהשתקם, זה מאוד חשוב!

 

[jellybelly1]

אה לא

דיברתי על שנאה מכיוון אנשים אחרים
לא על שנאה עצמית (שיש גם בשפע והיא מאוד מנומקת)

 

[תמרה45]

אה אוקיי.. לא הבנתי, סליחה..

נכון, ברור שמאוד קשה לחוות שנאה כזו ללא סיבה..
אבל מעניין למה זו התחושה שלך? האם זה מבוסס ממש על מקרים שהיו לך עם שותפות?

 

[jellybelly1]

גם

 

[תמרה45]

הבנתי..

אם בא לך לפרט יותר, אשמח לשמוע..
אולי אם מדובר פה בשינוי טכני של לעבור לדירה אחרת במעונות עם שותפות אחרות, אולי זה יהיה יכול להקל?
וחוץ מזה ומהכל, יש משהו נוסף שהיה עושה לך טוב לשמוע? מנחם? משמח? עושה בך תקווה?

 

[jellybelly1]

אלה לא מעונות

שכרתי דירה עם 3 שותפות...

עצם השאלה מאוד מחמם לב וכבר משפר את ההרגשה

הייתי רוצה שמישהו יישמע מה שקרה ויגיד לי שאני לא אשמה

 

[תמרה45]

אני אשמח לשמוע ג'לי...

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אני שמחה שאת מרגישה ככה לגבי

אבל לא כולם מרגישים ככה אלי, ואפילו כאן יש הרבה שיחלקו עלייך ועל התיאור המרשים הזה שאת מתארת אותי.
אני אומרת את זה לא כדי להצטנע, אלא כדי להבהיר שבכל מקום יש מי שיאהב אותך ומי שלא, ולפעמים אנשים מסוימים או מקום מסוים מוציאים ממך דברים לא טובים, ואחרים מוציאים ממך דברים הרבה יותר טובים.

הדוגמא הכי טובה שיש לי מהחיים האישיים שלי, היא שעברתי תיכון באמצע שנה. בתיכון הראשון [אולפנא, למעשה] לא הסתדרתי. היה לי קשה מאוד חברתית, וסבלתי מהשפלות והצקות רבות, הרבה מהן סביב המשקל שלי. ובתיכון החדש תוך תקופה קצרה אהבו אותי מאוד, והמקום החברתי שלי היה בולט וחזק. לא ידעתי בכלל שאני יכולה להיות כזו, אף אחד בחיים לא נתן לי סיבה להאמין שאני יכולה להיות במקום כזה, אבל השינוי של המקום והאוכלוסיה עזר מאוד, וגיליתי בעצמי דברים לא האמנתי שיכולים לקרות לי או להיות לי.
זה לא משנה אם יש לך חלק בסיטואציה החברתית, זה בדרך כלל ככה. ובכל זאת, חברה אחרת יכולה לאפשר לך להוציא דברים אחרים, ולנסות ליצור לך מקום אחר.

ההתנסות הראשונה הייתה קשה, נשמע שאפילו טראומתית. אבל תזכרי שזו התנסות ראשונה, אחרי זמן ארוך שבו לא הורגלת לסוג הזה של האינטרקאציות, ואחרי זמן ארוך שבו היית לכודה עם עצמך. אז היא לא הלכה טוב. ועכשיו צריך לחשוב איך לשפר את ההתנסות הבאה, אבל לא להתייאש...

גדול.

 

[תמרה45]

 

[jellybelly1]

תודה

תודה
קוראת את ההודעה הזאת כבר כמה פעמים
עודדה אותי מאוד