התאבדות...

[יעל לא רוקדת כשעצוב]

התאבדות...

לא יודעת אם שמעתם.. אבל שני שביעיסטים מהצופים התאבדו... יוני משבט "מכבים" נווה מונסון ונועה משבט "הדר רעננה... זה עשה לי לחשוב המון... בעיקרון זה אמור להיות לי עצוב בדיוק כמו כשכל בני נוער כי אחרי הכל לא הכרתי אותם אישית.. אבל זה שהם בצופים.. אתה מרגיש כאילו שהם חלק ממך בעצם.. או בעצם אתה רואה את עצמך בהם.. אז לא יודעת מה אני רוצה לכתוב פה בעצם.. שאני מפחדת.. והרבה... על חברות שלי.. על עצמי... לא יודעת למי אני אפנה אם אני אהיה במצב כזה... אני מפחדת כי המחשבה הזאת עוברת לי בראש יותר מדי פעמים.. ואני יודעת שזה גיל ההתבגרות והכל יעבור.. אבל אני מפחידה את עצמי... ולא יודעת מה רציתי לכתוב פה... יותר מדי דברים בשביל ילדה בת 15... אני מרגישה כאילו שאני רוצה לישון המון ולא לקום.. יותר מדי מחשבות מטרידות בראש.. לא רק זה.. המון דברים אחרים.

 

[גרא.]

יעל,תגובתך הרגשית הקשה,העצב,

והפחד,מעידים עד כמה קשה להסתגל למוות,בפרט מוות של צעירים בני גילך.שעה שאת עצמך מתמודדת עם השפעות גיל ההתבגרות..אבל יעל, את יודעת שאת לא לבד ויש לך תמיד לאן לפנות..גם אלי לכאן,וגם למספר קוי טלפון, שמספריהם נמצאים בפתיח לפורום..את יכולה לפנות ולשוחח עם בני גילך,להם רגשות, מחשבות,ופחדים דומים..וגם לשוחח עם מבוגרים יותר לפי רגשותייך..לעיתים במצבי דחק ומצוקה, שהדכאון משתלט עלינו,השינה היא פתרון זמני טוב לברוח מעט מהכל..ואין בכך שום פסול..אישית,מהשתתפותך הממושכת בפורום,בין לבין, התחושה שלי שמעבר לבגרות הרבה שיש בך ביחס לגילך,את חזקה באופייך.ולמרות שלפעמים נראה לך כאילו המחשבות ההן,יתגברו עלייך..אין לי ספק שאת חזקה מהן ותוכלי להן..יעל,כולנו כאן איתך.

 

[יעל לא רוקדת כשעצוב]

../images/Emo51.gif

אני חושבת שבעיקר הייתי צריכה שתגיד משהו.... לא חשוב מה..

 

[iogi]

כל אחד עובר את זה

כל אחד עובר את הגיל הזה..התאבדות? בשביל מה? מה עושים בזה? זה לא פותר שום בעיה..צריך להיות חזקים..זה המפתח לא להישבר.. מכירה את השיר של שב"ק ס-נופל וקם? הדרך ארוכה ומפותלת אני נופל וקם נופל וקם..אף פעם לא אפסיק ללכת..אני עומד וקם עם ראש מורם!!! "בשביל הפסימיסט אתגר הוא מכשול בשביל אופטימסט מכשול הוא אתגר"

 

[Gunz N Mozes]

לא שאני בעד התאבדות

זה שלהתאבד לא פותר שום בעיה זה נכון, אבל זה מפסיק את הסבל של הבנאדם.

 

[פיה ומכשפה]

זה פתרון פרמננטי לבעיה זמנית

אי אפשר אחרי שמתאבדים לקום, לנגב את האבק ולהמשיך הלאה. אז כמה שזה עצוב קשה ומסובך לחיות הרבה פעמים זה שנדמה שכבה האור וסוף הדרך כבר כאן זה בעצם סיבוב בתוך מערת החיים ועוד רגע, אם נלך עוד כמה צעדים אולי עם חבר או שניים נגלה שזה היה רק סיבוב...והאור ממש כאן. אז לא להכנע, להיאבק יש כל כך הרבה טוב בחיים האלה, יש כל כך הרבה טוב בכל אחד ואחת מאיתנו. ולכל אחד מקום בעולם הזה, העולם הבא יחכה.....