התאבדויות

שאפולי

New member
אגואיזם זה לא רע או טוב..

אגואיזים זה החלטה שנעשית כדי דבר ראשון להגן על האגו זה אנושי זה הישרדותי וזה מנגנון שקיים בכולנו אדם שמתאבד מגן על האגו שלו מקריסה.. זה לא רע או טוב זה פשוט ככה, וזה אגואיסטי במובן הכי בסיסי של המילה.
 

Paranoid Eyes

New member
טוב,

אני חושבת כמוך פחות או יותר, רק שנראה לי שהרוב פה חושבים שאגואיזם זה דבר רע, ושכל מי שקורא לזה אקט אגואיסטי חושב לבטח רעות על הבנאדם שלקח את חייו.
 

שאפולי

New member
אז יש להם בעיה בהגדרות

בכל אופן! ח"ח על ההקפדה להחליף את הנקודה בפסיק
 
אולי לא אגואיסטי אבל בהחלט אקט של פחדנים כי במקום להתמודד עם הבעיות שלך אתה חושב שבזה שתתאבד אתה מעלים אותם כאשר אתה בסה"כ ברחת מהן והפכת אותך לבעיות של מישו אחר בגללזה .. ועוד משו .. אם מישו פה מתכנן להתאבד אז בבקשה לא לקפוץ מהגג של סעדיה גאון 22 בת"א כי אחרי שראיתי שני אנשים בשנתיים האחרונות שהתאבדו מהגג אצלנו בעבודה ונחתו מטר מהאוטו שלי ברחוב אז זה הספיק לי !!!
 

אריאן87

New member
....

<טוב אני די סמויה כאן, אבל מפאת ניסיון אישי עם הנושא, החלטתי להגיב> אחת החברות הכי טובות שלי התאבדה לפני קצת יותר משנה, והיא בת 19. בהתחלה לא מעכלים את זה. היה לי קשה מאוד להבין שהיא לא תחזור. מאוד קשה להבין שבנאדם שהכרת כמעט כל חייך, לא יחזור. אחרי זה התחלנו לחשוב, אני והחברים, וודאי גם המשפחה, מה אפשר היה לעשות, איך ניתן היה למנוע... אני מאמינה שאפשר היה למנוע את המוות המיותר הזה. אבל אחרי שחשבתי על כל ההתנהגות שלה לפני המוות, במיוחד בחודשים שקדמו לו, אני לא יכולה לומר שלא היו נורות אזהרה. אבל היא...היא לא רצתה לספר, היא לא רצתה שאנשים ידעו שמשהו לא בסדר. ואני ניסיתי לדבר איתה...ניסיתי לדבב...אבל כשבנאדם נופל כל כך למטה, כשהוא נאבק עם השדים של עצמו, לא תמיד אפשר לעזור...אעיז ואומר, שאם הוא נאבק עם השדים הכי אפלים של עצמו, כמו שהיא נאבקה, כמעט ואף פעם אי אפשר לעזור. היא לא שתפה. היא לא ספרה. אם בהתחלה כעסתי, וחשבתי על אגואיסטיות, איך בכלל אפשר לכעוס? ברור לי היום, שהיא הייתה כל כך מעורערת בנפשה, שלא ראתה דרך אחרת... איך בכלל אפשר היה לתאר שבחורה, שכל כך אהבה את החיים, תבחר במוות? אז אפשר לכעוס ולחשוב על אגואיסיטיות. אבל הכעס רק מנע ממני לזכור אותה באהבה...וזה רק מה שהרחיק אותי מהזיכרון שלה...כי חוץ מזיכרונות לא נשאר לי דבר. ואלה הם החיים. לעולם לא חשבתי שהיא תמות בגיל 19, אבל כעת, לאחר שזה קרה, כל מה שניתן לי הוא לאהוב אותה...כי כעס מפריד אותי מהזיכרון שלה, ועוד יותר חשוב..מפריד אותי מאלוהים.. כי אחרי הכל, אני מאמינה שכל אדם צריך שיתפללו על נשמתו אחרי שהוא נותן את נשמתו לבורא..ואני מאמינה שהתפילות שלי עזרו לה..
 

ChilD SouL

New member
פעם חשבתי שאני יודעת את התשובה לשאלה.

אבל לאחר ש2 מהידידים שלי התאבדו - אני בספק אם יש לי תשובה לשאלה הזאת. אני חושבת שזה דורש סוג של אומץ לקחת ולהכאיב לך ובסופו של דבר גם למות, קשה לי לתאר זאת. בכל אופן, אין לי דיעה מוצקה בנידון.
 
../images/Emo128.gif לא מסכימה איתכם.

אני מאמינה שאדם שנמצא במרחק צעד מלהתאבד ניסה כבר הכל לפני שהחליט על המוצא האחרון הזה, כי משם אין דרך חזרה. אגואיסטי? ברור. כולנו יצורים אגואיסטים. למה להישאר במקום שבו הוא סובל? אז המשפחה שלו תישאר מאושרת ובאופוריה עלק משפחתית מקסימה, אבל הוא יצא הקורבן מ"חוסר האגואיסטיות" - כי הוא זה שיצטרך לקום להתמודדות חדשה בכל יום, בלי כוחות, כשבעצם הוא ויתר כבר מזמן..
 

b0redavid

New member
זכות של אדם לבחור בהתאבדות.

כל עוד מצאו אותו שפוי. עכשיו... זאת בעיה! בכל מקרה
 
למעלה