השקט הזה... (גם ט')

[secret self]

השקט הזה... (גם ט')

משאיר לי רק אותי ואת המחשבות המתרוצצות על הנזק שגרמתי, לאחרים ולי. שוב כריתי לעצמי בור ונפלתי/הפלתי את עצמי לתוכו והרסתי לי במו ידי את הדרכים החוצה (שרק מישהו יכסה אותי כבר בעפר ונגמור עם זה...) למה אני תמיד עושה את זה? למה, עם כל ה- so called תבונה שלי, אני לא מסוגלת להתנהל בעולם הזה באופן בוגר ושקול, להיות חכמה ולא רק צודקת, להכיל תסכולים ולדעת מתי לסתום את הפה? ושאלת השאלות - למה אני כזאת דפוקה??? ואין מי שיוכל להגן ולשמור עלי, לפחות לא הפעם, כי גרמתי יותר מדי נזק. הכלל הוא - 'שברת, שילמת', ואני אאלץ לשלם. ושוב מחשבות על בריחה... מהחיים... קשה לי מדי. אולי אני באמת לא מצוידת כהלכה להתמודדות עם העולם הזה...

וסליחה שאני שוב תופסת פה מקום (השבוע גם כתבתי הרבה עי וגם הגבתי הרבה לאחרות...) זה קצת מעיק ואני יודעת שאני תופסת יותר מדי מקום ולא רק פה... ואני יודעת שתכעסו על השורות הללו, אבל ככה אני מרגישה... סליחה (וגם תודה לכן!)

 

[secret self]

והאמת היא שכל מה שאני רוצה עכשיו...

זה שתבוא איזו דמות הורית ותחבק אותי חיבוק חזק חזק ותגיד לי שאני לא לבד בכל החרא הזה ושהכל יהיה בסדר

 

[אלומת האור]

אני הכול רק לא דמות הורית

אבל עצוב לי לקרוא אותך ככה ורציתי להגיד לך שאת באמת לא לבד. לפחות וירטואלית את לא.

 

[ג ר נ י ו ם]

אני לא יודעת איך זה עובד עם ההורים שלך

או דמויות הוריות אחרות בחייך, ואם יש לך מישהו לפנות אליו ברגעים כאלה (אולי שוב חברות?). אבל רציתי להגיד לך שזו בדיוק הסיבה שבגללה אני הולכת לטיפול. כדי שיהיה מקום אחד בעולם שבו אוכל להרגיש (קצת) פחות לבד. ולא רק שאת לא צריכה להתנצל על "תפיסת המקום", אלא רציתי ממש להגיד לך שהתגובות שלך נהדרות, שאת נהדרת. אני לא יודעת מה קרה בעבודה ולא חושבת שהכלל של שברת-שילמת תקף בכל מקרה (אם בכלל. איזה כלל אכזרי. אני מתקנת: בעולם שלי הכלל הוא כזה: שברת? מה קרה? למה שברת? אולי אפילו: מי גרם לך לשבור? ובעיקר: איך אפשר לעזור לך, ביחד, לתקן?). תחזיקי מעמד שם ואל תרעיבי את עצמך. כולנו עושות טעויות. לשלם עליהן באנורקסיה זו טעות מהסוג שעדיף לא לעשות.

 

[דיתי28]

מזדהה

כ"כ מבינה אותך אני חשה בדיוק את אותו הדבר רק צר לי לאכזבך אף פעם לא מוצאים חיקוי לדמות ההורים איפו שתחפשי. רק הורים ביולוגיים הם הורים אמיתיים לכן נסי לחפש חברת אמת

 

[secret self]

בסופו של דבר...

אכן נפגשתי עם חברה טובה וזה אכן חיזק אותי מאד. אני שמחה שעשיתי את זה, כי זה הזכיר לי שוב (כ"כ הרבה פעמים נזכרתי בכך בשבוע האחרון...

) שבאמת יש לי חברות נהדרות. אני אוהבת אותן מאד. כרגע, אני דקה למעלה ודקה לאחר מכן למטה. המון כאב ועלבון וכעס, טלטלות ושאלות וצמתים שיש לבחור בהן את השביל המתאים (מה הוא השביל המתאים בכלל? למי הוא מתאים - לי, לאחרים? האם יש רק שביל אחד שמתאים עבורי?...) מקווה לטוב... שבוע טוב ושנה טובה

 

[ג ר נ י ו ם]

(טיפול? אמיתי הפעם?)

 

[secret self]

(טיפול... התלבטות...)

לכשתמצא המטפלת המתאימה, היא תהיה הכי אמיתית שבעולם. מתלבטת אם לפנות למסגרת טיפולית כוללנית כמו תה"ש או איכילוב או לפנות לטיפול פרטי. במסגרות הכוללניות הטיפול זול יותר ומאפשר "סל טיפולי" בו הכל ניתן במקום אחד. זה נכון ונח. מאידך, יש לי קצת קושי עם המסגרות הציבוריות, בשל עבודתי במגזר הציבורי, כך שיש סיכוי גבוה שהשוק הפרטי ינצח. אם יש תובנות בעניין, אשמח... בכל מקרה, אעדכן בהמשך

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אני מאמינה שטיפול הוא דבר הכרחי

כדי להרגיש טוב יותר, וכדי לעזור לעצמך להרגיש אחרת מול עצמך ומול העולם. מה שמשנה בעיני הוא פחות איזה טיפול ויותר הדחיפות שלו... אם יש לך את הכסף להתחיל טיפול במגזר הפרטי, עופי על זה. אבל עכשיו. אם לא, אז פניה לתה"ש או מקום דומה הייתה צריכה להיות כבר אתמול. כי זה לוקח זמן להגיע למחלקות האלו. זו התובנה שלי. מה שיותר מהר, קדימה. [וגם, שממש מגיע לך להרגיש אחרת. ממש.

]