השפעות חיצוניות

orne15

New member
השפעות חיצוניות

הרבתי לחשוב לאחרונה על ההשפעות החיצוניות על כשל קשב בריכוז. אין לי ספק והשאלה שלי עד כמה לנו, ההורים, יש השפעה על מידת חוסר הריכוז והשקט. האם זוגיות טובה, בית שליו ורגוע, מורה תומכת וסביבה סבלנית יקל על התסמינים (לא מצאתי מילה טובה יותר
? האם שילוב של הכל יחד עם טיפולים אלטרנטיביים לדוגמת רייקי ודמיון מודרך (שאנוכי מאמינה בהם) יכול להקל על ההתמודדות היומיומית של ילדנו ושלנו? אני המאמין שלי הוא שהשפעתנו גדולה ממה שאנו מסוגלים להבין ולהכיר ולעיתים, במבט לאחור יש לנו נטייה לומר "יכולנו לעשות זאת אחרת". אני מאמינה ביכולתנו כהורים לעשות שינוי, אנו לא יכולים להעלים את ADHD אבל אנו יכולים להקל. ילדתי מטופלת בקונצרטה ואני שלמה עם כך אך, עד מתי? לצערי, כסף הוא גורם משפיע על כל החלטה ומי שכיסיו לא עמוקים מספיק מוגבל במידת השינוי שהוא יכול לעשות וטיפולים כאלה ואחרים שניתן לבצע. אז, שוב אני חוזרת לשאלה/תהייה האם הדברים הפשוטים שנמצאים תחת אפינו, כמו בית רגוע, בטחון בנו-ההורים, סביבה תומכת יכול לעזור ולשפר את איכות חיי ילדינו ושלנו? אני לא מחפשת דרך להעלים את הכדור מחיינו אך אני בהחלט מחפשת דרך שתשלב ותקל בשעות שהכדור לא משפיע, בימים שבוחרים לא לקחת (שבתות וחגים), ולילדים שמעדיפים פשוט לא לקחת. חג שמח ושנה טובה
 

05 מיכל

New member
הדברים הללו חשובים תמיד

לכל ילד, ועוד יותר לילד שממילא קשה לו. אבל: א. זה ממש ממש לא במקום טיפול ל ADHD, ואפילו לא מתקרב לזה. ב, והחשוב יותר: כל הדברים שהזכרת הם דברים שחשובים לכל ילד, וכל הורה לכל ילד אמור לעשות בהם כמיטב יכולתו. ומצד שני, הם לא דברים שמושגים על ידי החלטה בלבד. כשהם חסרים יש סיבה, ובד"כ הסיבה איננה חוסר כוונה טובה של ההורים, או חוסר החלטה. זוגיות לא תשתפר רק מעצם המודעות ששיפור הוא טוב לילד. אם הבית לא רגוע ושלו, סימן שיש קושי לעשותו לכזה. אז זה לא שאם נדע שזה עוזר לילדים שלנו אז נחליט, ואז הזוגיות תהיה טובה והבית יהיה שלו. ולפעמים זה אפילו הפוך: הבית לא רגוע, ויש מתחים בין ההורים - לפעמים בגלל הקושי בגידול הילד. כך שהדרך לשפר בתחומים שמנית לפעמים אפילו עוברת דרך הטיפול בהפרעת הקשב של הילד! מה שכן, הדרכת הורים יעילה וארגון נכון של החיים בבית לפעמים יכולים גם להקל על הילד וגם להקל על המתחים האחרים שנוצרים בעקבות הקושי של הילד.
 

tairp

New member
שלום

כשמבנים את הבעיה ומקבלים אותה ולומדים אותה זה בהחלט משפיע
 

orne15

New member
הבהרה ../images/Emo41.gif

אני לא נגד הריטלין!!! הריטלין הוא חלק בלתי נפרד מחיי היום יום שלנו ובהמון מובנים הוא הציל את ילדתי אך באותה נשימה אני יודעת שהיא לא אוהבת את הרעיון לקחת כדור. הודעתי הראשונה באה מתוך תהיות ומחשבות ולרגע לא מתוך רגשות אשם כאלה ואחרות. השבוע סיימתי את הרייק מאסטר ועצם הלימוד, התרגול והטיפול גרם לי להרהר בנושא.
 

zivadina

New member
כל הדברים עוזרים

והחוכמה היא לדעת להשתמש בחכמה בכולם. לא תמיד אנחנו יכולים להיות רגועים או עשירים או מאושרים או סבלניים או אוהבים, כך שככל שנספק יותר אמצעים בסביבת הילד, בתובנת ההורים, בתובנת הילד, בטיפול תרופתי, ובכל הטיפולים הידועים כטובים, כך נבטיח יותר שגם אם יש לנו תחומים חלשים, הרי התחומים החזקים יחפו עליהם ויתנו לילד רשת בטחון.
 

ura2

New member
השפעות חיצוניות

אני בקשר עם הורים אשר עזרו לילדים שלהם ללא טיפול תרופתי והצליחו בכך. כמובן שמדובר בעבודה רבה וקשה בהשקעה רבה אבל זה נתן תוצאות טובות. עם הגיל בן אדם לומד לשלוט בעצמו עד כמה שניתן. אני חושבת שמתן תרופה עוזר יותר להורים ולסביבה מכיוון שאז ילדים שלנו מתנהגים כמו כולם. אני דיברתי אם הרבה ילדים אשר "גדלו" על ריטלין והם אמרו לי שאם היה אפשר לא לקחת את התרופה הם לא היו לוקחים אותה. אינני ודעת מה נכון או לא נכון אבל אני מאמינה שצריך לנסות הכל לפני שמתחילים לתת תרופות לילדים הרי סך הכל לא מדובר בתרופה ללא תופעות לווי .
 

05 מיכל

New member
גם לאי-נתינת תרופה יש תופעות לוואי

"אני חושבת שמתן תרופה עוזר יותר להורים ולסביבה מכיוון שאז ילדים שלנו מתנהגים כמו כולם" - תראי, אולי לא התכוונת לזה, אבל המשפט הזה הוא ממש תוקפני. זו ממש האשמה בלתי הוגנת ומכוערת. ושוב, אני מניחה שלא היתה לך כוונה רעה, אבל חשבי על המשמעות של להגיד דבר כזה לאנשים שנותנים לילדיהם רטלין. לעצם העניין, אם הפתרון הוא "עם הגיל בן אדם לומד לשלוט בעצמו" אז את כנראה באמת חושבת שהעיקר זה שהסביבה לא תסבול. יש ילדים עם ADHD שאין להם בעיה של שליטה עצמית. הבעיה שלהם היא ריכוז, או התארגנות, או חולמנות וכו' יש ביניהם כאלה שבמאמצים אדירים מגיעים להישגים סבירים. אבל בטווח הארוך המחיר הוא דימוי עצמי נמוך, חרדה, דיכאונות, הפרעות אכילה ועוד מרעין בישין. בתי הקטנה, שבכיתה א' תיפקדה יפה מאוד בכיתה, התחילה את כיתה ב' עם רטלין. התוצאה: אני מקבלת בצהריים ילדה שמחה ונינוחה, כפי שהיא הייתה לפני כיתה א', ולא "קווצ'ית" תשושה פיזית ונפשית כמו בכיתה א'. והיא גם חזרה לצייר, ולהפעיל את הדמיון כמו פעם. זה ממש לא עניין של שהסביבה לא תסבול. המורה שלה נהנתה ממנה מאוד גם בכיתה א'. אבל הילדה פחדה לילות לכיתה ב'! אז כמו שאמרתי, אי-נתינת רטלין אינה בחירה ללא תופעות לוואי.
 
למעלה