השעות האחרונות...

[Z o d i a c]

השעות האחרונות...

מכירים את התחושה הזאת, זאת המעצבנת, המטרידה. זאת שאומרת שהנה, אוטוטו זה הולך להגמר. משהו טוב הולך להסתיים. אתם הכי חזקים בעולם, נאחזים ברגע הכי חזק שרק אפשר, לא מרפים לשניה, לא מוותרים. אפילו שיודעים שצריך. אז עכשיו יש לי רגע כזה, הוא נקרא "סבא שלי". זה לא חדש, זה לא מהיום. סבל ארוך שנמשך זמן רב. בדיקות, צילומים, ניתוחים, תסבוכים. לחשוב שהכל התחיל מגב תפוס. תארו לעצמכם את העץ הכי נפלא בעולם! עתיק, חזק, מחוספס, עם ריח מיוחד. כזה שרצים אליו להתחבא, לספר סודות, ללחוש מילות אהבה. עכשיו תנסו לדמות את העץ הזה קמל. לאט לאט. כל פעם נושר ממנו עוד עלה, עוד ענף, עוד פרי. ואתם? עומדים בצד. מחכים. ומחכים. ומחכים. אז כולם בבית החולים. מחכים. אבא כבר התקשר פעמיים. שאבוא. כולם כאן. אמא לא מתקשרת. היא מבינה. אני לא יכול עם כולם. אז אני לבד. כמו אריה בתוך סוגר. מקפל כביסה. שוטף כלים. מסדר. מנקה. ובעיקר? בעיקר אני מחכה. לטלפון. לקול השבור. לבכי. כולם כבר מוכנים! בעבודה יודעים שאולי לא אגיע מחר. בתאטרון יודעים שביום שלישי, את "אחת מאלף" ירקדו בלעדי. קסאנדו מוכן לטלפון, גם שלומקה. כולם מוכנים. גם אני. סבא, אם אף פעם לא אמרתי, שתדע שאני אוהב אותך. אוהב המון. סתם ככה שתדע.

 

[nerissa]

איש

תרשה לי לחכות איתך כאן? מתכרבלת בפינה של הפורום ומחכה איתך. בשקט. בצל. שלח קריאת כיוון אם תרצה שאצא משם.

 

[Master Eagle]

איתך בשעה קשה זאת

גם אני עברתי לפני מספר שנים חוויה דומה עם אבי........קל לדבר ולתת עצות, קשה להיות במצב הזה רק שתדע שכולנו כאן איתך ואני מרשה לעצמי לדבר בשם כל חברי פורום מבלי לבקש את רשותם

 

[Z o d i a c]

תודה יקרים שלי,

עשיתי מקלחת חמה, טוב לנפש. בוהה בטלפון, בפלאפון, בפלאפון השני. מחכה לצלצול. עוד מעט יהיו סימנים על הקירות מרוב שאני מטפס עליהם. מ'כפת לי, גם ככה סוף החודש אני עוזב. היה לי עכשיו טלפון, מספר חסום, אין קול ואין עונה. אוף. מלא זמן היה ברור שזה יקרה. ברור לכולם. תמיד חשבתי שזה בטח יהיה בום פתאומי. הכי קל. טוב לא קל אבל בטח יותר קל מאשר לשבת ולחכות לסוף לא?!

 

[nerissa]

אין דרך קלה

לא קל כשזה בא בבום - כך היה עם אמא שלי. לא קל כשזה לאט ואתה יודע שזה בא - כך קרה עם אבא שלי. את שניהם איבדתי בגיל צעיר מידי. לא זכיתי לסבים וסבתות (דור שני) לך יש את הזכות לזכרונות מאיש שעל פי המעט שכתבת - השאיר זכרונות מתוקים. זה נהדר..

אין טעם לתת עיצות. אני יודעת. גם איגל אמר.. אבל נסה להתעטף בזכרונות מתוקים במקום בהמתנה מורטת העצבים הזו. כשיבוא - יבוא. חיבוק

 

[אסתי69]

זוד...אני עברתי את מה שאתה

עכשיו מתאר לפני שנה וחצי עם אמא שלי אמנם לידה אבל הציפיה מורטת העצבים הזו כל כך מבינה אותך ומפה יכולה לשלוח לך רק חיבוק ענק מהלב

 

[לא ממש מתוקה]

גם אני ..

איתך . באמת, אין לך מושג עד כמה .. מצטערת . כל כך מכירה את הלחכות לטלפון הזה, אמא שלי נפטרה לפניי כמה שנים (הייתי בת 14), גם אחרי המון טיפולים וכל השיט הזה . עד היום אני לא יכולה לשכוח את ההרגשה של הלחכות לטלפון .. אנלא ממש יודעת אם באמת תקרא את מה שכתבתי או שכבר למדתה לדלג, אבל למקרה שכן - קבל ממני חיבוק (הכי אוהב, כזה שכבר הרבה זמן לא נתתי).

 

[אייבורי]

גם אני פה איתך

אין המון מה לומר רק שתהיי חזק תנצור את הזכרונות וכולנו פה איתך. אייב

 

[זאת]

העלית

לי דמעות לעיניים... רגעים איומים, תחושה קשה, כאב שבטוח עומד לבוא ואי אפשר להימלט ממנו... איתך גם, מפה.

 

[פ ו מ ל י ת]

זוד, ../images/Emo24.gif

זוד נו, כמו שאתה רואה לא מעט אנשים יודעים בדיוק על מה אתה מדבר כשאתה מספר ככה על הסבא שלך. גם אני. הסבתא שלי היתה האדם שאהב אותי יותר מכל אדם אחר בעולם. עבורה הייתי הירח השמש והכוכבים גם יחד ואם רק צייצתי היא גייסה את כל העולם להביא את מה שביקשתי. היא לא היתה חולה, סתם, מעדה ונפלה. אבל החליטו לאשפז אותה ובעקבות טעות בשיקול דעת היא הפכה לצמח. שלוש שנים היא קמלה כך. לאט. במשך שלוש שנים הקפדתי להמשיך לבוא גם כשכולם אמרו "אבל היא לא מכירה אותך, היא לא מבינה מה את אומרת לה". לא הקשבתי לאיש. המשכתי ללכת ולקרוא לה מהעיתון, לסרק אותה, לספר לה רכילות מהבית. ועכשיו אמא שלי נגמרת לאט לאט ואני כל כך רחוקה. לא שאני יכולה לעשות משהו. אבל לפעמים גם להיות שם זה משהו. אין לי עצות איש. אבל אל תנסה להיות חזק, עזוב אותך. תבכה, תהיה עצוב, תכעס. גם לרגשות האלו יש מקום בחיים. מחבקת אותך מאד.

 

[Z o d i a c]

תודה רבה לכולם../images/Emo70.gif

אמא שלי תמיד צוחקת עלי שלא משנה מה אני תמיד אראה את הצד האופטימי, החיובי, הוורוד. עם כל הכאב והגעגועים, ויודעים מה? אולי גם כעס. כעס על אדם שויתר לעצמו, שויתר על עצמו. סבא שלי לא התאושש ממותה של סבתא לפני כמה שנים טובות. מרוב כאב הוא לא ראה כל כך הרבה דברים, מנע מעצמו כל כך הרבה הנאות. חבל לי בסך הכל. מקווה שהוא יגיע למקום שכולו טוב. שלא יסבול יותר. שנשמתו תוכל סוף סוף לנוח. אני אמשיך להתגעגע. לאהוב. יהיה פסדר.

 

[אורי לוינסון]

{}

 

[רוני קל]

היי זודיאק מבין לליבך וכואב איתך

לפני חצי שנה התיתמתי מאב שהיה יקר לי מאוד מכיר את תחושות האובדן תהיה חזק ותמשיך לאהוב .

 

[princeOFdream]

אחי,

משהו כבד הפלת כאן- אבל אני בהחלט מבין ללבך, מבין את הרצון לחלוק את זה... ומכבד, בעיקר כבוד הוא לי שאתה חולק את זה ככה איתנו, זה אומר משהו טוב על הקבוצה שגיבשת סביבך בפורום הזה אם אתה נותן בנו את האמון הזה ועל זה אני רוצה שתתגאה. בנוגע לסבא (כן, זה נשמע רשמי מדי גם בעיני..), אני באמת מאמין שרצוי בשבילך שעוד תתפוס איזה מפגש איתו, תבקש מכולם לצאת מהחדר אם תסביר להם באומץ הם יענו זה בטוח... אני באמת חושב שאתה תצטער עוד יותר אם תפספס את ההזדמנות הזאת ולכן ממליץ בחום לתפוס את זה כל עוד אתה יכול. אבל כמובן וברור שאני עומד מאחורי כל בחירה שלך, אני עדיין לא עומד במקומך ואתה היחיד שיכול לקבוע מה טוב לך, אני באמת מקווה שתקבע את הטוב בשבילך. בכל מקרה- אני איתך כמה שאפשר במין קשר כזה וירטואלי ומאחל לך תקופות יפות יותר.

 

[קצת דיווה]

העלית דמעות..

 

[Pixy led]

אני מצטערת...

ואני - ואני חושבת שכולנו - כאן אתך, גם עכשיו כשקשה, גם אחר-כך, לכל דבר שתרצה לומר... קשה לעודד ברגעים כאלה, אז אם לא במלים, לפחות אני כאן בשתיקה. אבדן... זה הכי קשה.