עונה במבולגן
א. בגיל הזה המטרה היא למנוע עליה במשקל, נדיר שמדברים על ירידה במשקל. המטרה היא שהיא תגבה ותתאזן.
ב. לקראת הביקור עם הדיאטנית מומלץ להכין יומן אכילה מדויק - כמה ומה היא אוכל ומתי.
ג. על פי חוזר מנכל אסור להגיש ממתקים בגן, ואת בהחלט יכולה לצאת למאבק. אני עשיתי את זה, והיה שינוי עצום. לא מושלם, אבל שינוי ענקי בגן. מאז הדברים קבלו לגיטימיזציה מלמעלה, וכלל אפשר להשתמש בזה.
ד. כל עוד את מתייחסת אל עצמך כעל רעה שאת לא מסכימה למשהו, אין לך סיכוי. תמיד יהיו לך נקיפות מצפון סביב זה. במקום זה הרבה מהעבודה צריכה להיות על הגישה שלך. האם אני אמא רעה בגלל שאני לא מרשה קולה? לא חושבת. אני חושבת שאני מגינה על הבריאות שלך הילדים שלי, בדיוק כמו זה שאני מכריחה אותם להתחסן, למרות שזה לא למורת רוחם.
ה. כאמור - המלחמה שלך היא מוצדקת וצריכה לעלות ביום הראשון של הגן עם הגננת ושוב באסיפת הורים של תחילת שנה. עלי צעקו שאני "פוגעת בילדות שלהם" על ידי זה שאני לא מסכימה ממתקים בגן, ו"הורסת להם את החיים". הבאתי מסמכים וכתבות, צילמתי וחילקתי לכולם. עמדתי על שלי ברוגע (וכן, בכיתי חצי לילה אחכ) והצלחתי פחות או יותר. מבין 35 ימי הולדת 3 אמהות התעקשו על ממתקים והביאו בלי רשום. 32 האחרים לא. לא חולקו יותר ממתקים בבוקר, וילד שהביא איתו לא נכנס לגן עד שלא סיים או הביא להורים. כמעט נצחון.
ו. הבת שלי, שבעודף משקל, לא יודעת שהיא כזו. הנושא של משקל לא עולה אצלנו. היא ילדה בת 7 שמחה, חיננית, חברותית, אהודה ואהובה ונכון לכרגע הנושא של המשקל לא עלה בשום צורה. לא ממנה ולא מהילדים שסביבה. הנושא של בריאות, לעומת זאת, עולה אצלנו המון. חלק מהשיח היומיומי בבית, למה אנחנו אוכלים ככה, למה לילדה הזו מותר כמה ממתקים שהיא רוצה ואצלנו לא, למה אני לא מזיזה את האוטו להקפיץ לחברה שגרה בשכונה. זה ממש נושא שיח.
ז. כמו שאמרו לך - פעילות גופנית וכמה שיותר. ההנחיות הרשמיות של ארגון הרופאים הפדיאטרי האמריקאי הוא שלפחות שעה ביום של פעילות גופנית נמרצת. אני רשמתי לחוגי ספורט (ג'אז עם גדולות ממנה, אז יש אימון גופני אינטנסיבי) ושחיה, ומעבר לזה משתדלת, אם כי במיוחד במזג אויר הזה יותר מורכב, לצאת לטיול, פעילות, אפילו ריקוד בבית מול הטלוויזיה.
ח. באופן כללי משתדלת שלא יהיו ממתקים בבית. ההנחיה של הדיאטנית היה שמותר לכל ילד, גם לשמן ביותר, חטיף של כ- 100 קלוריות ביום. ההמלצה שלה היא שהחטיף לא יוחזק בבית, ושבשביל לקנות אותו תצטרכו לצאת לטיול, כלומר - לעשות משהו אקטיבי.
ט. אני משתדלת לא לסרב לדברים שבתוך המסגרת החינוכית, בשביל באמת לא להדגיש את השונות, אבל כן להגביל. לא הייתי שולחת איתה כריך ופרי, מה שגם בסופו של דבר - אני לא חושבת שזה כזה פער קלורי עצום מהפרוסה הקטנה של העוגה.
י. לבקש שיחה עם הצהרון/גננת - לבקש ככה:
שיגישו לה לקראת הסוף של הסבב (אם כולם יושבים יחד, שתקבל בין האחרונים)
לתת קודם ירקות וחלבון. רק אחרי שמסיימים את זה אפשר את הפחמימה (הנחיה שטובה לכולם, במיוחד שהפחמימות שהן נותנים לרוב פחמימות ריקות). מותר לקבל תוספת של ירקות, תוספת קטנה של חלבון, לא לאפשר תוספת של פחמימה ואם כן (כל מנת למנוע מריבה - תוספת פיצית).
יא. אם הם לא מוכנים לשתף פעולה איתך - את יכולה לפנות לפיקוח, בהנחה שזה צהרון של הגן. אפשרות אחרת היא לחפש צהרון פרטי עם אוכל סביר יותר.
יב. אם הגננת נותנת סוכריות כפרס אז באמת לערוף לה את הראש. אסור לה. פשוט אסור לה. מה שגם יש מעט מאד סוכריות שתואמות גיל. להפנות אותה לחוזר, למסמך של לגדול בריא, ואם את צריכה עוד, אז יש לי אוסף מאמרים בנושא. אם צריך - הייתי עולה בדרגות, עד איפה שצריך. מאבק ראוי ומוצדק. אם את רואה שזה ממש יותר אנטגוניזם את יכולה להציע לתת מדבקות במקום (ואפילו להגדיל ראש ולקנות לה את חבילת מדבקות כל הכבוד הראשונה) או, במקרה הכי גרוע - בייגלה, שפחות נורא מהסוכריות.
 
אני פניתי לגננת בגישה של "תעזרי לי". אמרתי שהדברים הם הנחיות של הדיאטנית. ולא בחלתי באיומים סמויים בסגנון "חברה שלי מנהלת מאבק דומה בעירייה אחרת ושם פנו לפיקוח בלה בלה".
בהצלחה.