השמורה 1872 - חיפה
אחחחח..... איזה תענוג היה. תכננתי את יום אתמול הרבה זמן. כשמחסור בזמן ומזומנים מונעים ממני לצאת לחופשה אמיתית אני תמיד אוהב ליצור לעצמי חופשה ליום אחד, יום בודד בו אני שוכח מצרות היום וטועם קצת חופש וכייף - וכל זה ב-50 דקות נסיעה מהבית ברכבת, לחיפה. התכנון של אתמול כלל את מוזיאון המדע (מומלץ בחום!) ומכיוון שנסעתי עם ידידה שהיה לה יום הולדת רציתי להזמין אותה למסעדה טובה באיזור. כל חיפושי בפורום וב-rest למסעדה איכותית באיזור עלו בתוהו. חיפה משופעת במסעדות מזרחיות, רובן ערביות ולא רעות לכשעצמן - אבל למטרה אחרת. באמת מפתיע שאין שם הרבה מסעדות איכות, אבל גם התחושה שם כ"כ שונה מת"א ואיזור המרכז שכשמגיעים לשם זה אפילו נראה הגיוני. אז אחרי חיפושים נמרצים בפורום עליתי על השמורה 1872 שביקורות רבות היללו אותה. המסעדה נמצאת בשדרות בן גוריון כשהגנים הבאהיים היפהפיים משקיפים על כל האיזור. בבניין 15 שבו שוכנת המסעדה ניצב בית טמפלרי עתיק ששופץ, וכשנכנסים מיד ניצבים על רצפת זכוכית יפה שמתחתיה ניתן לראות את מרתף היין של המסעדה. כמו בית רגיל - המסעדה מחולקת לחדרים (ניתן גם להזמין חדר פרטים) כשבכל חדר 2-3 שולחנות, גדולים ונוחים ועם מפות! (יש כאן כמה אנשים שזה חשוב להם שיהיו מפות על השולחן...). מכיוון שהיינו בשעה של העסקית בדקנו את תפריט העסקיות וראינו 3 סוגים - ב-65 ש"ח, ב-75 ש"ח וב- 95 ש"ח. העסקיות מתומחרות לפי המנה העיקרית (65 או 75) ובזו של ה-95 יש גם שתיה קלה חופשית (בניגוד לכוס אחת ברגילה) וקינוח. מכיוון שהיינו צמאים אחרי הליכה מאומצת בחום החיפאי לקחנו שתי עסקיות של 95. המלצרית המתוקה שהיתה לנו (וחשוב לציין זאת - פירוט בהמשך) הביאה מהר, לבקשתנו, קנקן קולה קרה עם קרח, כדי להירגע מההליכה, וג'בטה עם 3 ממרחים - חמאה, דיז'ון ופסטו. הג'בטה היה חמה ומתפצפצת ושלושת הממרחים היו מהזן המשובח - במיוחד החמאה שהיתה צהובה ורכה. בנוסף הגיע גם סלט ירוק שכלל בעיקר חסה, עלי בייבי ומעט עגבניות שרי. הוא היה בסדר אבל אני מעולם לא התלהבתי מחסה ואני לא מתכוון להתחיל עכשיו. שליתי את עגבניות השרי הבודדות שהיו בו והנחתי לו לנפשו. חשוב לציין שמלבד המנה העיקרית העסקית הרגילה כוללת רק לחם וממרחים וסלט, וזו שאני לקחתי גם קינוח. אין מנות ראשונות וזה קצת חבל כי הן נראו טוב, וגם בקינוח ניתן לבחור רק שני סוגים (טראפלס/סורבה). החושים הפולניים שלי גרמו לי לשאול את המלצרית האם לא מגיע לנו 2 סלטים ו-2 לחמים והיא ענתה בחביבות שכשנסיים נקבל עוד. היה שם גם רמז לזה שאם נרצה יותר מ-2 זו גם לא תהיה בעיה. לעיקריות לקחתי חזה מולארד ברוטב קרדמון (אני חושב שזה הל?) עם פירה תפו"א וידידתי בחרה בסטייק אנטריקוט עם תפוחי אדמה בתנור. האנטריקוט היה אמור להגיע ברוטב פלפל מדגסקר אבל היא ביקשה להחליף אותו והוצע לה רוטב בורדולה. היא ביקשה אותו בצד. שתי המנות היו גדולות מאוד והוגשו בתוספת שעועית ירוקה ופטריות. חבל שזה לא צויין בשום מקום כי אין הרבה דברים בעולם שאני שונא יותר משעועית ירוקה (אולי רק אבוקדו), אבל התגברתי על המכשול. חזה מולארד אכלתי בעבר רק פעם אחת וכ"כ אהבתי שמייד כשראיתי את המנה הזו בתפריט החלטתי עליה. זו היתה החלטה מצויינת - החזה היה עסיסי וטעים, בדיוק במידה הנכונה, והרוטב שליווה אותו נתן לו קולות רקע מתקתקים. הפירה שהוגש ליד היה... פירה. לגבי הידידה שלי - מה אגיד ומה אומר - לא כדאי ללכת למסעדה עם אדם שלא כ"כ אוהב לאכול. היא בילתה את מרבית הזמן בפירוק הסטייק ובהוצאת כל מה שלא נראה כמו בשר נטו (להלן - שומן, סחוסים קטנים וכו'). למה אדם כזה מזמין אנטריקוט תהרגו אותי אם אדע. הבשורה המשמחת: אחרי 3.5 ביסים מהנתח שנשאר היא מצמצה בשפתיה ואמרה שממזמן לא היתה כה שבעה. שארית הנתח עבר בשמחה אלי ונזלל עד תום. הסטייק היה טוב, מהסוג הדק והגדול (אני מעדיף את העבה והבינוני). תפוחי האדמה היו די רגילים. בשלב זה, אחרי 3 קנקני קולה, 2 ג'בטות (וסלט אחד
) היינו מלאים עד אפס מקום. למרות זאת לא ויתרנו על הקינוחים - אני לקחתי את הטראפלס והיא סורבה. הטראפלס הגיעו בתוך 5-6 קעריות קטנות כשבכל אחת יש רוטב כלשהו וגוש שוקולד מרובע טבול בו למחצה. היה רוטב אחד של פירות יער, ואחד שמנת - את השאר לא זיהיתי, אבל כולם היו מעולים. הסורבה הגיע כשני כדורים גדולים, אדום ולבן, שמהם כבר לא היה לי כוח לטעום. בעסקית גם כלול קפה/תה אבל אנחנו ויתרנו עליו. השארנו 190 שקל לפני טיפ, ירדנו לראות את מרתף היין והבטחנו כי נחזור. המקום מאוד מומלץ למי שמחפש מסעדה טובה בחיפה, האווירה המדהימה בבית העתיק עם המוסיקה הרגועה, האוכל והשירות הטובים הפכו את הארוחה כולה לחוויה. כשיצאנו בחזרה לרחוב המהביל בחוץ שאלתי את הידידה אם היינו עכשיו בחלום או שנדמה לי... וכמה מילים על המלצרית: לאחרונה קראתי בפורום כ"כ הרבה ביקורות על מלצרים גרועים, על שירות כעוס ובלתי מתחשב וכו'. אני רוצה קצת להחזיר עטרה ליושנה, כי הרבה פעמים המלצרים והשירות הם טובים אבל את זה אנחנו לא טורחים לציין במיוחד. אז לשם הפרוטוקול: היתה לנו מלצרית מקסימה, שידעה לענות על כל השאלות, הביאה את האוכל בזמן, שאלה אם הכל בסדר בדיוק במידה ולא יותר מדיי או פחות מדיי, ותמיד היתה שם כשהיינו צריכים. צריך להגיד גם כל הכבוד כשמגיע.
אחחחח..... איזה תענוג היה. תכננתי את יום אתמול הרבה זמן. כשמחסור בזמן ומזומנים מונעים ממני לצאת לחופשה אמיתית אני תמיד אוהב ליצור לעצמי חופשה ליום אחד, יום בודד בו אני שוכח מצרות היום וטועם קצת חופש וכייף - וכל זה ב-50 דקות נסיעה מהבית ברכבת, לחיפה. התכנון של אתמול כלל את מוזיאון המדע (מומלץ בחום!) ומכיוון שנסעתי עם ידידה שהיה לה יום הולדת רציתי להזמין אותה למסעדה טובה באיזור. כל חיפושי בפורום וב-rest למסעדה איכותית באיזור עלו בתוהו. חיפה משופעת במסעדות מזרחיות, רובן ערביות ולא רעות לכשעצמן - אבל למטרה אחרת. באמת מפתיע שאין שם הרבה מסעדות איכות, אבל גם התחושה שם כ"כ שונה מת"א ואיזור המרכז שכשמגיעים לשם זה אפילו נראה הגיוני. אז אחרי חיפושים נמרצים בפורום עליתי על השמורה 1872 שביקורות רבות היללו אותה. המסעדה נמצאת בשדרות בן גוריון כשהגנים הבאהיים היפהפיים משקיפים על כל האיזור. בבניין 15 שבו שוכנת המסעדה ניצב בית טמפלרי עתיק ששופץ, וכשנכנסים מיד ניצבים על רצפת זכוכית יפה שמתחתיה ניתן לראות את מרתף היין של המסעדה. כמו בית רגיל - המסעדה מחולקת לחדרים (ניתן גם להזמין חדר פרטים) כשבכל חדר 2-3 שולחנות, גדולים ונוחים ועם מפות! (יש כאן כמה אנשים שזה חשוב להם שיהיו מפות על השולחן...). מכיוון שהיינו בשעה של העסקית בדקנו את תפריט העסקיות וראינו 3 סוגים - ב-65 ש"ח, ב-75 ש"ח וב- 95 ש"ח. העסקיות מתומחרות לפי המנה העיקרית (65 או 75) ובזו של ה-95 יש גם שתיה קלה חופשית (בניגוד לכוס אחת ברגילה) וקינוח. מכיוון שהיינו צמאים אחרי הליכה מאומצת בחום החיפאי לקחנו שתי עסקיות של 95. המלצרית המתוקה שהיתה לנו (וחשוב לציין זאת - פירוט בהמשך) הביאה מהר, לבקשתנו, קנקן קולה קרה עם קרח, כדי להירגע מההליכה, וג'בטה עם 3 ממרחים - חמאה, דיז'ון ופסטו. הג'בטה היה חמה ומתפצפצת ושלושת הממרחים היו מהזן המשובח - במיוחד החמאה שהיתה צהובה ורכה. בנוסף הגיע גם סלט ירוק שכלל בעיקר חסה, עלי בייבי ומעט עגבניות שרי. הוא היה בסדר אבל אני מעולם לא התלהבתי מחסה ואני לא מתכוון להתחיל עכשיו. שליתי את עגבניות השרי הבודדות שהיו בו והנחתי לו לנפשו. חשוב לציין שמלבד המנה העיקרית העסקית הרגילה כוללת רק לחם וממרחים וסלט, וזו שאני לקחתי גם קינוח. אין מנות ראשונות וזה קצת חבל כי הן נראו טוב, וגם בקינוח ניתן לבחור רק שני סוגים (טראפלס/סורבה). החושים הפולניים שלי גרמו לי לשאול את המלצרית האם לא מגיע לנו 2 סלטים ו-2 לחמים והיא ענתה בחביבות שכשנסיים נקבל עוד. היה שם גם רמז לזה שאם נרצה יותר מ-2 זו גם לא תהיה בעיה. לעיקריות לקחתי חזה מולארד ברוטב קרדמון (אני חושב שזה הל?) עם פירה תפו"א וידידתי בחרה בסטייק אנטריקוט עם תפוחי אדמה בתנור. האנטריקוט היה אמור להגיע ברוטב פלפל מדגסקר אבל היא ביקשה להחליף אותו והוצע לה רוטב בורדולה. היא ביקשה אותו בצד. שתי המנות היו גדולות מאוד והוגשו בתוספת שעועית ירוקה ופטריות. חבל שזה לא צויין בשום מקום כי אין הרבה דברים בעולם שאני שונא יותר משעועית ירוקה (אולי רק אבוקדו), אבל התגברתי על המכשול. חזה מולארד אכלתי בעבר רק פעם אחת וכ"כ אהבתי שמייד כשראיתי את המנה הזו בתפריט החלטתי עליה. זו היתה החלטה מצויינת - החזה היה עסיסי וטעים, בדיוק במידה הנכונה, והרוטב שליווה אותו נתן לו קולות רקע מתקתקים. הפירה שהוגש ליד היה... פירה. לגבי הידידה שלי - מה אגיד ומה אומר - לא כדאי ללכת למסעדה עם אדם שלא כ"כ אוהב לאכול. היא בילתה את מרבית הזמן בפירוק הסטייק ובהוצאת כל מה שלא נראה כמו בשר נטו (להלן - שומן, סחוסים קטנים וכו'). למה אדם כזה מזמין אנטריקוט תהרגו אותי אם אדע. הבשורה המשמחת: אחרי 3.5 ביסים מהנתח שנשאר היא מצמצה בשפתיה ואמרה שממזמן לא היתה כה שבעה. שארית הנתח עבר בשמחה אלי ונזלל עד תום. הסטייק היה טוב, מהסוג הדק והגדול (אני מעדיף את העבה והבינוני). תפוחי האדמה היו די רגילים. בשלב זה, אחרי 3 קנקני קולה, 2 ג'בטות (וסלט אחד
