השלמה עם עלבונות?
באותו עניין (סליחה על החפירה, אבל לא יודעת מה לעשות). אחותו של בעלי, שמסרבת לדבר איתי, אפילו לא "שלום". כשאני נכנסת לסלון של משפחת בעלי אני מקבלת ממנה פרצוף ת*ת. הדרישה כלפי היא להשלים עם זה. כך אומר החותן, כך רומזים בעלי וילדי. הבנתי שאין ביכולתי לשנות את המצב. אני יכולה רק להחליט על התגובה שלי, ואני לא מסוגלת לשאת דחייה מול העיניים. מעדיפה להתרחק. בכך אני מנציחה את החריגה שלי, את חוסר היכולת להסתדר עם אנשים. בעלי מטיח בי שבכול מקום שונאים אותי, ומונה את כול "אוהדי" מהמשפחה המורחבת. אני סוג של "ילדת כאפות". מושכת אש, מאז ומעולם. אנשים מריחים את החולשה, את החריגות, את חוסר האהבה העצמית, ודורכים עלי. זה חלחל הביתה. הבת הבכורה מדברת אלי בגסות כמו למשרתת שלא ביצעה את תפקידה כראוי.
כבר מפחדת לעשות משהו. להתקשר לבעלי סמכות, כמו למשל למנהל המשרד באוניברסיטה שם מסרתי את התזה למוסמך. שלא יראה כמה אני חלשה חריגה, שלא יציב מכשולים גם שם. הלוואי שיכולתי לשלוח את אחת הבנות היפות שלי למשרד שלו, במקום ללכת לשם בעצמי.
באותו עניין (סליחה על החפירה, אבל לא יודעת מה לעשות). אחותו של בעלי, שמסרבת לדבר איתי, אפילו לא "שלום". כשאני נכנסת לסלון של משפחת בעלי אני מקבלת ממנה פרצוף ת*ת. הדרישה כלפי היא להשלים עם זה. כך אומר החותן, כך רומזים בעלי וילדי. הבנתי שאין ביכולתי לשנות את המצב. אני יכולה רק להחליט על התגובה שלי, ואני לא מסוגלת לשאת דחייה מול העיניים. מעדיפה להתרחק. בכך אני מנציחה את החריגה שלי, את חוסר היכולת להסתדר עם אנשים. בעלי מטיח בי שבכול מקום שונאים אותי, ומונה את כול "אוהדי" מהמשפחה המורחבת. אני סוג של "ילדת כאפות". מושכת אש, מאז ומעולם. אנשים מריחים את החולשה, את החריגות, את חוסר האהבה העצמית, ודורכים עלי. זה חלחל הביתה. הבת הבכורה מדברת אלי בגסות כמו למשרתת שלא ביצעה את תפקידה כראוי.
כבר מפחדת לעשות משהו. להתקשר לבעלי סמכות, כמו למשל למנהל המשרד באוניברסיטה שם מסרתי את התזה למוסמך. שלא יראה כמה אני חלשה חריגה, שלא יציב מכשולים גם שם. הלוואי שיכולתי לשלוח את אחת הבנות היפות שלי למשרד שלו, במקום ללכת לשם בעצמי.