השכבה

[אשת איש3]

השכבה

הבת שלי בת 3 בעוד חודש, ואני אמורה ללדת בע"ה בפסח- חייבת את עצתכן! כל לילה היא מוכנה ללכת לישון רק אם אני או בעלי יושבים לידה. זה יכול לקחת 2 דקות אבל יכול לקחת גם שעה, ואם אני קמה להביא טישו או להרים טלפון שמצלצל, היא מתחילה לבכות. אנחנו מתחרפנים מזה. זה התחיל רק לאחרונה וחוץ מזה אין שום שינוי בהתנהגות שלה או באורח החיים. מה עושים? ואפ כבר, אז כל לילה היא מתעוררת ובאה לחדר שלנו למזרון קטן שסדרנו לה בפינה. היתה תקופה שהצלחנו עם מדבקות והפתעות אבל בזמן האחרון- באמצע הלילה- הדבר האחרון שמעניין אותה זה אם תקבל הפתעה או לא. אני חוששת שעד הלידה זה לא יעבור... (אגב, הרעיון של המזרון זה סוג של פשרה כדי שלא תישן אתנו במיטה כשהיא מתעוררת). תוספת אחרונה- אנחנו אמורים לעבור לבית חדש עוד מעט וקנינו לה חדר מהמם, בתקוה שבבית החדש יש סיכי שהיא תישן לילה שלם במיטה שלה. כדאי לרדת מזה, לא?

 

[באנפילאות]

עונה

יכולה לספר איך היה אצלנו, בת שנתיים וחצי, עד לא מזמן גם אנחנו היינו חייבים לשבת לידה והיה חייב להיות מגע בינינו (יד מלטפת, ראש שלה על הירך וכו'), עד שהחלטנו להפסיק. בהתחלה זה גרר המון מחאות שלה וגם בכי, אבל בכל פעם חזרנו מיד לחדר - ליטפנו חיבקנו וכו' ,וגם אמרנו לה שהיא כבר ילדה גדולה ובוגרת, ואמא/אבא הולכים עכשיו לסלון, למטבח... (הסבר מדויק לאן), ואם היא צריכה משהו היא תקרא לנו ואנחנו מיד נבוא. ברגע שהיא קרה לנו באנו מיד - ברור שזה היה כדי לבדוק אם אנחנו אכן עומדים בהבטחתנו, כי לא היתה שום סיבה אחרת כשבאנו. גם היום זה קורה לפעמים, לעיתים רחוקות יותר -אם זה בתקופות שהיא חולה למשל, אז אני תמיד נשארת איתה כי תקופת מחלה היא לא מדד לשום דבר, אבל בימים רגילים, אני נוקטת באותה שיטה, או אפילו יוצאת (כמו שאמרת - להביא טישו, לשרותים ..) - אני אומרת לה " אמא הולכת רגע לשירותים, וכבר חוזרת" , או "אמא הולכת לתלות כביסה..." ואני עומדת בדברים שלי וחוזרת מיד אם היא קראה לי או אם הבטחתי. אגב, אם את אומרת שזה התחיל רק לאחרונה אולי יש איזו סיבה אחרת שהיא מנסה למשוך את תשומת לבכם עד הרגע האחרון , עד שהיא נרדמת. תנסי לחשוב על עוד שינויים שאולי היו אצלכם ואולי השפיעו. ובכלל ,אני חושבת שלא כדאי לדחות את הטיפול בעניין, כי מעבר לבית חדש לא בטוח ישנה את ההתנהגות הזו, אולי אפילו יעצים אותה בגלל מקום לא מוכר. מה שלא תחליטו - שיהיה בהצלחה

 

[אשת איש3]

שינויים- יהיו,

גם מעבר לבית חדש וגדול וגם לידה והכל בטווח 4 החודשים הקרובים. אני לא יודעת אם הדיבורים על שני ההתרחשויות טובים לה או עושים את ההיפך מעלים את רמת החרדה. בכל אופן אני מעוניינת לשמוע עוד אמהות האם בגיל הזה זה נורמלי? כי אם זה צורך שלה אז אני מעדיפה לספק אותו מאשר להלחם עליו. ככה זה ילדה ראשונה- מאיפה אני אמרוה לדעת מה נורמטיבי ומה לא?

 

[ayala26]

מה זה נורמטיבי?

ואם יכתבו לך ש- 70% מהילדים בגיל 3 ישנים בחדר משלהם כל הלילה זה אומר שהבת שלך לא צריכה אותך? בכל מקרה אם היא באה אליכם סימן שיש לה את הצורך הזה. גם צורך במשיכת תשומת לב הוא צורך. אני באופן אישי לא מבינה מה כל כך נורא שהיא תתעורר במיטה שלכם (כשנראה שהיא זקוקה לקרבה) שצריך להתפשר ולשים לה מזרון קטן בפינה...

 

[פלגיה]

יש לי רק את הניסיון שלי

הבת שלי בת שלוש וחצי וגם היא אוהבת בד"כ נוכחות שלי לידה בשעת ההרדמה. אם זה שתי דקות, באמת אין לי בעיה עם זה. אם מדובר בשעה, באמת אפשר להשתגע. מה שעשיתי נקרא לפעמים "שיטת חמש הדקות ההפוכה". בתחילה יושבים עם הילד כמה שהוא צריך. אחר כך אומרים לו "אני הולכת לשניה וחוזרת" ובאמת חוזרים אחרי זמן קצר או "אני רק הולכת לשירותים". בהדרגה מעלים את הזמן שנמצאים מחוץ לחדר, ורק חוזרים כדי לוודא שהוא נרדם (אני הקפדתי גם לתת נשיקה לילד ישן. משהו בי אומר לי שהם מרגישים את הנשיקה הזאת). בנוגע לכניסה לחדר ושינה איתנו, גם אצלנו זה קיים. אנחנו פימפמנו במשך של שעות היום ש"ילדה גדולה מגיעה לאבא ואימא רק בבוקר" (כלומר כשיש אור בחלון) זה לא מנע לחלוטין את ההגעה, אבל בהחלט הוריד את התדירות שלה. בכל פעם שהיא מגיעה בבוקר אנחנו לא מסתפקים בהפתעה אלא שמחים מאוד מאוד בשבילה ועושים חגיגה קטנה על כל העניין. מה שכן עכשיו התחלתי לעבוד מחוץ לבית והיא נדרשת להסתגלות של המון דברים חדשים, אז אני סובלנית יותר להגעות ליליות שכאלה בתקווה שבקרוב נוכל לחזור לשגרה הרגילה.

 

[לימיצ]

אנחנו מתנהגות ממש דומה בענין הזה..ומוסיפה

אני הפסקתי לריב על הגעות למיטה/לחדר בלילה. הגעתי למסקנה שאני מעדיפה לישון טוב בלילה מאשר לריב עם מישהו. זה מוכיח את עצמו מ2 סיבות- א. אני באמת ישנה יותר טוב ב. מתן או ליבי ישנים לפעמים גם לילות שלמים במיטה שלהם. גם אנחנו מעודדים קימה במיטה שלהם, נותנים הפתעה ועושים מזה אישיו רציני. עם כל המעברים והשינויים המתוכננים לדעתי רדו מחדר חדש...אבל לא לגמרי- הציגו לה את החדר החדש, אבל גם את המזרון הישן והמוכר בחדר שלכם, ומראש תגידו לה שכשהיא תהיה מוכנה היא תישן בחדר החדש. לא להפסיק לפמפם את זה. לא יודעת מה התכניות לגבי המיקום של המיטה של התינוק, לאור כל מה שאת מתארת הייתי שמה אותו בחדר שה מהיום הראשון אם אפשר, ואם לא, אז ברגע שתוכלו, כי הרי תבלי לידו הרבה בלילות, משמשע היא תקבל נוכחות גבוהה שלך בלילה ואולי ככה תתרגל בכלל לישון שם.......

 

[אמאפלפלת]

גם אצלינו היה ושמנו לזה סוף

זה פשוט היה כבר בלתי אפשרי מבחינתינו כמו שכבר אמרו היינו נשארים כמה דקות בחדר ואחרכך קמים עם תירוצים של שירותים/אמבטיה וכו וחוזרים אחרי כמה דקות\ מרגיעים, מנשקים, מחבקים, סבירים ושוב הולכים... אז היו כמה לילות קשים עם הרבה בכי אבל שם זה נגמר (אם רוצים צריך להיות חזקים) כרגע אצלינו התחיל דבר חדש שאיתן נכנס למיטה אבל לוקח לו אולי שעה+ להרדם. מה שכן הוא לא יוצא מהחדר אבל לפעמים מחליף מקום שינה בין המיטה לכורסא שיש בחדר

לגבי המעבר אלינו - מגיל קטן הסברנו לו שאפשר לישון במיטה של אמאבא רק בצהרים קרי שנ"צ של שישי/שבת וזה עובד נהדר. אולי לנסות משהו דומה במקרה שלכם ז"א להסביר לה שבחמישי ושישי בלילה היא יכולה לבוא ולישון על המזרון (אולי אפילו מתחילת הלילה) ובכל שאר השבוע להניח את המזרון בחדר שלה ולהסביר שאם היא רוצה היא יכולה לעבור לישון שם.

 

[מוקנחצלה]

גם אצלנו

מס' חודישם לפני הלידה ( הבת שלי היתה אז בת שנתיים וכמה חודשים) הבנתי שאם אשאר לידה עד שנדמת לא נוכל לתפקד עם התינוק. עשיתי כפי שכבר אמרו לך - נשארתי לידה קצת לאחר החשכת החדר ואח"כ - לילה טו ויצאתי. היא כמובן קראה לי, הייתי אומרת "רק רגע אסיים... (לשטוף הבקבוק, שירותים, לקפל כביסה וכו') ומגיעה חזרה, אחרי מס' פעמים נרגעת. גם היום היא קוראת לי או לבעלי ( אם אני עם התינוק) אבל כבר לא מצפה שנשאר אתה עד שנרדמת. חשוב להיפטר מהרגלים שאתם חושבים שיקשו עליכם לאחר הלידה, כי אחרי הלידה הרבה יותר קשה