לא רק פופי
פשוט משעמם, והקול שלה בו פשוט מרגיז ברמות שלא ייאמנו. לא יודעת, לי זה נשמע מאולץ. כאילו, כן, היא באמת מטורפת, ומוכיחה את זה יפה מאוד ב-סונגס. אבל בסונגס זה נשמע אמיתי יותר, כנה יותר. מגיע ממקום אחר. בסובייט זה נשמע מאולץ... אני לא יודעת להסביר את זה, כאילו מופרע בצורה מיופיפת כזאת? כמו ש, נגיד, לפעמים כשמציירים ורוצים ליצור משהו מעצבן ויזואלית, אז באיזשהו שלב, אם עוברים את הגבול, זה עלול להראות קיטשי, מיופיף מדי. כאילו מרוב שאת מנסה להיות "בועטת" את עוברת לגבול של ה"מיופיפת". ולהיות מיופיפת כשאת מנסה להיות בועטת זה לא טוב במיוחד
. ומה לעשות, הקול שלה באלבום הזה מרגיז אותי אחרי כמה האזנות :/ Chemo Limo מרגיז אותי בצורה שלא תאמן בכלל, כנ"ל ה-I'm so cool, I'm so cool שמזכיר לי את "I'm not cool" מ"בית ספר לרוק" (אם מישהו ראה, הילד היפני), ולא יודעת, בערך בכל שיר שם יש את הדבר הזה שפשוט מיותר ומפיל אותו במקום להשאיר אותו גבוה. זה מה שאני הרגשתי מהאלבום הזה, ואני יודעת שזו אני וזה נורא סובייקטיבי והכל.
פשוט משעמם, והקול שלה בו פשוט מרגיז ברמות שלא ייאמנו. לא יודעת, לי זה נשמע מאולץ. כאילו, כן, היא באמת מטורפת, ומוכיחה את זה יפה מאוד ב-סונגס. אבל בסונגס זה נשמע אמיתי יותר, כנה יותר. מגיע ממקום אחר. בסובייט זה נשמע מאולץ... אני לא יודעת להסביר את זה, כאילו מופרע בצורה מיופיפת כזאת? כמו ש, נגיד, לפעמים כשמציירים ורוצים ליצור משהו מעצבן ויזואלית, אז באיזשהו שלב, אם עוברים את הגבול, זה עלול להראות קיטשי, מיופיף מדי. כאילו מרוב שאת מנסה להיות "בועטת" את עוברת לגבול של ה"מיופיפת". ולהיות מיופיפת כשאת מנסה להיות בועטת זה לא טוב במיוחד
