השיר REMUSAT מאת ברברה
הזמרת הצרפתיה ברברה (1930-1997) כתבה את השיר הזה, על/אל אמא שלה.
התרגום די מגושם, בכל זאת אני מעתיקה אותו כאן:
REMUSAT
,
לא עזבת אותי
ביום שהלכת.
את על ידי,
מאז שהלכת.
ואין יום אחד שעובר,
ובעצם אף לא שעה,
שאינך על ידי
עם הזמן החולף.
אחרי שהלכת,
עזבתי את REMUSAT.
היה עצוב ב REMUSAT
כשכבר לא היית.
ולקחתי את המזוודה שלי,
את המשקפיים ואת השירים,
וסגרתי את הדלת
בלחשי את שמך.
בלי ערדליים, בלי שכמיה,
אבל עם כאב של ילדה,
נשארתי יתומה -
זה טפשי, בגיל ארבעים.
משונה, אף פעם לא חושבים
שאחרי גיל שמונה עשרה
אפשר להיות יתומה
בלי להיות עוד ילדה.
איה את, נוודית שלי?
איה את עכשיו?
עם נפש-הנדודים שלך
את מפליגה בזמן.
ובחילופי העונות,
האם את רואה את האביב?
את שאהבת כל כך את ההוד
של פרחי הלילך הסגולים והלבנים.
יפרחו-נא הקייצים שלך
בארצך אי-שם,
בניחוחות
של פרחי המימוזה.
ייחם לו, לחורף שלך,
בפינה מול האח.
יהיו העונות מתוקות לך,
קנית מאוד את זכותך.
נהגת לומר: "אף לא דמעה אחת
ביום שלא אהיה עוד",
ולכן אני שרה,
ולכן אני ממשיכה.
אבל כשנופל עליי כובד,
כמה הייתי רוצה
להניח את צערי על כתפך
ואת ראשי על ברכיך.
לא עזבת אותי
ביום שהלכת.
הפכת אותי ליתומה
כשהלכת,
ואני יתומה
מאז שעזבת אותי.
הזמרת הצרפתיה ברברה (1930-1997) כתבה את השיר הזה, על/אל אמא שלה.
התרגום די מגושם, בכל זאת אני מעתיקה אותו כאן:
REMUSAT
,
לא עזבת אותי
ביום שהלכת.
את על ידי,
מאז שהלכת.
ואין יום אחד שעובר,
ובעצם אף לא שעה,
שאינך על ידי
עם הזמן החולף.
אחרי שהלכת,
עזבתי את REMUSAT.
היה עצוב ב REMUSAT
כשכבר לא היית.
ולקחתי את המזוודה שלי,
את המשקפיים ואת השירים,
וסגרתי את הדלת
בלחשי את שמך.
בלי ערדליים, בלי שכמיה,
אבל עם כאב של ילדה,
נשארתי יתומה -
זה טפשי, בגיל ארבעים.
משונה, אף פעם לא חושבים
שאחרי גיל שמונה עשרה
אפשר להיות יתומה
בלי להיות עוד ילדה.
איה את, נוודית שלי?
איה את עכשיו?
עם נפש-הנדודים שלך
את מפליגה בזמן.
ובחילופי העונות,
האם את רואה את האביב?
את שאהבת כל כך את ההוד
של פרחי הלילך הסגולים והלבנים.
יפרחו-נא הקייצים שלך
בארצך אי-שם,
בניחוחות
של פרחי המימוזה.
ייחם לו, לחורף שלך,
בפינה מול האח.
יהיו העונות מתוקות לך,
קנית מאוד את זכותך.
נהגת לומר: "אף לא דמעה אחת
ביום שלא אהיה עוד",
ולכן אני שרה,
ולכן אני ממשיכה.
אבל כשנופל עליי כובד,
כמה הייתי רוצה
להניח את צערי על כתפך
ואת ראשי על ברכיך.
לא עזבת אותי
ביום שהלכת.
הפכת אותי ליתומה
כשהלכת,
ואני יתומה
מאז שעזבת אותי.
