השינוי צומח... ../images/Emo39.gif
ועוד איך. אני נכנסת לאולם המעבדה בתזמון מושלם, 10 דקות לפני תחילת ההופעה, שטיחים על הרצפה, המוני אנשים. הבמה נראית ערוכה להופעה של להקה. אז נכון, תופים לא היו שם, אבל כן היו: שתי תמונות מתוך השלוש שהיו תלויות בהופעות האחרונות של "עומד על נייר", גיטרה, חשמלית, באס, פעמיים קלידים, ופסנתר כנף אחד מדהים שתפס חצי במה. ושני אנשים נפלאים שמופקדים על כל זה. אביתר ואמיר עולים לבמה. אמיר עם הגיטרה, אביתר מתיישב ליד הפסנתר, מברך בערב טוב, אומר "זה שיר חדש", ומתחיל לנגן. אבא - מדהים מדהים מדהים, אין מילים לתאר. אפילו אחותי לחשה לי מידי פעם "מדהים" באוזן. פשוט שיר מצמרר ומרגש ומדהים - אני מוצאת את עצמי משתמשת במילה הזו יותר מידי, אבל היא הכי קרוב שאפשר להגיע. חלון "השיר הזה נכתב ביום שישי אחד, בחנוכה, לפני שנתיים בערך. קוראים לו "היונה". בעצם, אולי זה לא היה לפני שנתיים. אולי ארבע." מסתבר ש"היונה" זה השם האמיתי של השיר הזה?! ואני חשבתי שתמיד כותבים ככה בפלייליסט פשוט כי "יש לנו את כל הזמן" זה ארוך מידי לכתוב... אגב, פלייליסט משעשע ביותר הפעם, כנראה מישהו שם קיבל אתגר לקצר את שמות השירים למילה אחת, כך שמופיעים שם דברים כמו "טיפה", "תתחנני", "אבות" ו"פקק". מינימליזם. יש לנו את כל הזמן - אף פעם לא הצלחתי לאהוב את השיר הזה. עד היום. טיפה של אור - ביצוע מרגש ביותר. אביתר מנגן את הפתיחה של "תתחנני אליי", כולם מיד מוחאים כפיים, אביתר מחייך, מפסיק לרגע, וממשיך. תתחנני אליי - שירה בציבור. אביתר חוצה את הבמה ועובר לקלידים בצד השני. "זה מאד קשה כל ה... ה... המרחק הזה שבין... ה... לא משנה." כולם צוחקים. "לא באנו לפה בשביל להראות חכמים... זה עוד שיר חדש, דרך אגב." עבד (או "כפיים", לפי הפלייליסט) - מלודיה נפלאה, המילים מטרידות קצת. מיתר "אנחנו נעשה פה הפסקה טכנית, כי... אני לא יודע אם זה מפריע לכם, אבל המוניטור לא עובד כל כך." מישהו עולה לבמה לסדר את זה. "תודה על ההפסקה." תחרות כלבים - אביתר מתחיל לשיר, ואחרי שורה וחצי מפסיק. "אנחנו נעשה את זה שוב מההתחלה, לא, אתם כולכם אנשים טובים, אבל המוניטור עדיין לא בסדר." שוב מנסים לסדר את זה, אביתר מפטיר: "אם זה לא מצליח אז עזוב את זה, אני לא צריך את זה." הבעיה מסתדרת, ואביתר ממשיך לשיר. יש לי סיכוי "זה שיר נפלא של קורין אלאל". מעיין - ביצוע נפלא לשיר נפלא. אביתר באנחה: "אין לי ברירה." מנגינה יקרה - וואו. בפזמון אמיר עשה קולות שניים, ואביתר עם הקול המופלא שלו, הם יצרו ביחד הרמוניה מדהימה. "זה השיר הכי יפה בעולם." כולם צוחקים. אגב, הוא מעניק את התואר הזה שוב ושוב, כל פעם לשיר אחר... ואיך שלא "זה שיר אהבה לאבא ואמא שלי." אבות ובנים "אני מקווה שלא כבד עליכם כל העצבות הזו..." ו... כן, כולם צוחקים. לילה כיום יאיר - יפה במיוחד. לא זוכרת כלום מהמילים מלבד הפזמון, רק זוכרת שאהבתי אותן. אביתר לוקח את הבאס! ו"השיר הזה נכתב על זה שאני תמיד מנסה לדבר בהופעות, ולא מצליח." (זו רק אני, או שההופעה הזו די מוכיחה את ההיפך?) פקק תנועה מתנות - כל הקהל מאד מתלהב. את שקט - מודה ומתוודה, אהבתי יותר את הביצוע עם הלהקה, אבל שיר כזה קשה מאד לבצע לא טוב. אביתר מודה בפעם ה... מי סופר (הוא באמת הודה המון בהופעה הזו, ובצדק - היה קהל מצוין), מברך בשבת שלום, והם יורדים. מחיאות כפיים סוערות, ואביתר עולה שוב מהצד השני, לבד, אל הפסנתר. כלום לא עצוב - קורע במיוחד. חלק מהזמן אביתר מנגן עם יד אחת, וביד השניה מנצח על הקהל. יש גם קטע, לפני ה"כלום לא עצוב..." שאביתר מנגן סולם כזה? אז הוא המשיך אותו והמשיך אותו איזה 20 שניות בצלילים הגבוהים, זה היה נורא מצחיק. הוא גם מילמל משהו על ירושלים באמצע, התקשיתי להבין. אחרי השיר ומחיאות הכפיים שנלוו אליו, השתרר שקט. פתאום משהו צועק "משיב הרוח!", אביתר בתגובה: "בסדר!", ו...שוב כולם צוחקים. אז מה אם השיר לא בפלייליסט... משיב הרוח - אחד השירים היפים ביותר ברפטואר של אביתר. אמיר עולה. "אנחנו נעשה שיר אחרון עכשיו, וזה יהיה שיר בוקר. זה שיר שאבא שלי שר לי, אביו שר לו אותו, הוא שר לי, ואני אשיר אותו לבני. הוא היה גר לא רחוק מפה, בנחלאות, ואבא שלו היה מעיר אותו ב3-4 בבוקר לשירת הבקשות. הוא היה שר את הבית הראשון, ואבא שלי היה צריך לענות בבית השני, וככה הם שרו אותו בדרך לבית הכנסת. ואני... אני קם ב-11, ומזמזם לי אותו בדרך לבית קפה." שיר בוקר, או בשמו הרשמי יותר - "שימו לב אל הנשמה". אהוד ביצע את הפיוט המקסים הזה בערב הפיוטים בפסטיבל ישראל, ואני מתלבטת איזה ביצוע היה יפה יותר. התחרות קשה. אביתר שר בדואט עם ההקלטה של אבא שלו, לעיתים מפסיק לשיר ורק מלווה אותו בנגינה בפסנתר. יפה. השיר מסתיים, ואביתר אומר "בוקר טוב" (הושפע מההופעה במצדה?), כולם עם טעם מטורף של עוד. מוחאים כפיים חזק, אביתר ואמיר משתחווים, אביתר מברך שוב בשבת שלום, לילה טוב, חודש טוב(?!), וכו', והם יורדים מהבמה. אף אחד לא קם. האורות לא נדלקים (כנראה שלא רק אנחנו רצינו שההופעה תימשך...). ממשיכים למחוא כפיים. עובר זמן ואין לאביתר ברירה אלא לעלות שוב... אז כן, הם עולים שוב, ואביתר מתיישב ליד הפסנתר וממלמל משהו לתוך המיקרופון. כולם: "מה?!", אביתר מחייך ואומר שוב, לאט וברור: "אמרתי תודה, ושזה מאד יפה מצדכם", והוא כמו מחכה לשמוע הצעות מה לנגן עכשיו... מישהו צועק "תאטרון רוסי!", אביתר בתגובה מיידית: "לא רוצה!", מישהו צועק שיר שלא הצלחתי לשמוע, אולי "בר יוחאי", אביתר: "לא רוצה! בעצם, כן רוצה, אבל לא יכול", מישהו צועק "אצלך בעולם!", אביתר מהרהר לרגע, ואז אומר "אצלך בעולם, כן, זה שיר יפה". מנסה להתחיל לנגן, מתנצל: "רגע, אני צריך להזכיר לעצמי", מנסה שוב, מדריך את אמיר: "מי... סול... רה מינור... וככה זה בעצם כל השיר", כולם צוחקים (מישהו מזהה פה איזה מוטיב חוזר בהופעה?). אצלך בעולם - אין מילים. אביתר מסיים ב"תודה למאיר!", מודה לכל מי שצריך להודות, ושוב - מברך בשבת שלום ולילה טוב, ויורד. והפעם - האורות נדלקים... ואיך אפשר לסכם ערב כזה? אי אפשר. זה היה יום מטורף, עשיתי המון מאמצים כדי להגיע להופעה הזו, וזה כל כך השתלם. הייתה הופעה מדהימה, באמת. יותר מהרגיל. למרות הצפיפות, והשרירים התפוסים (נסו פעם לשבת מכווצים בין שלושה אנשים, ועוד על מדרגות). למרות ההתכחשות המסוימת ל"שיר טיול", ולמרות שכמעט ולא נוספו להופעה שירים משני האלבומים האחרים שלא בוצעו בסיבוב הקודם. שום דבר לא היה יכול להרוס ערב כזה. תודה לאביתר (הוא גם פסנתרן נפלא) ולאמיר (לא רק גיטריסט נהדר, כל יכול) על 90 דקות של שקיעה לים עמוק ומופלא של מילים ומנגינות. תנו לשינוי לצמוח, אל תפחדו מהפחד. לילה טוב.
ועוד איך. אני נכנסת לאולם המעבדה בתזמון מושלם, 10 דקות לפני תחילת ההופעה, שטיחים על הרצפה, המוני אנשים. הבמה נראית ערוכה להופעה של להקה. אז נכון, תופים לא היו שם, אבל כן היו: שתי תמונות מתוך השלוש שהיו תלויות בהופעות האחרונות של "עומד על נייר", גיטרה, חשמלית, באס, פעמיים קלידים, ופסנתר כנף אחד מדהים שתפס חצי במה. ושני אנשים נפלאים שמופקדים על כל זה. אביתר ואמיר עולים לבמה. אמיר עם הגיטרה, אביתר מתיישב ליד הפסנתר, מברך בערב טוב, אומר "זה שיר חדש", ומתחיל לנגן. אבא - מדהים מדהים מדהים, אין מילים לתאר. אפילו אחותי לחשה לי מידי פעם "מדהים" באוזן. פשוט שיר מצמרר ומרגש ומדהים - אני מוצאת את עצמי משתמשת במילה הזו יותר מידי, אבל היא הכי קרוב שאפשר להגיע. חלון "השיר הזה נכתב ביום שישי אחד, בחנוכה, לפני שנתיים בערך. קוראים לו "היונה". בעצם, אולי זה לא היה לפני שנתיים. אולי ארבע." מסתבר ש"היונה" זה השם האמיתי של השיר הזה?! ואני חשבתי שתמיד כותבים ככה בפלייליסט פשוט כי "יש לנו את כל הזמן" זה ארוך מידי לכתוב... אגב, פלייליסט משעשע ביותר הפעם, כנראה מישהו שם קיבל אתגר לקצר את שמות השירים למילה אחת, כך שמופיעים שם דברים כמו "טיפה", "תתחנני", "אבות" ו"פקק". מינימליזם. יש לנו את כל הזמן - אף פעם לא הצלחתי לאהוב את השיר הזה. עד היום. טיפה של אור - ביצוע מרגש ביותר. אביתר מנגן את הפתיחה של "תתחנני אליי", כולם מיד מוחאים כפיים, אביתר מחייך, מפסיק לרגע, וממשיך. תתחנני אליי - שירה בציבור. אביתר חוצה את הבמה ועובר לקלידים בצד השני. "זה מאד קשה כל ה... ה... המרחק הזה שבין... ה... לא משנה." כולם צוחקים. "לא באנו לפה בשביל להראות חכמים... זה עוד שיר חדש, דרך אגב." עבד (או "כפיים", לפי הפלייליסט) - מלודיה נפלאה, המילים מטרידות קצת. מיתר "אנחנו נעשה פה הפסקה טכנית, כי... אני לא יודע אם זה מפריע לכם, אבל המוניטור לא עובד כל כך." מישהו עולה לבמה לסדר את זה. "תודה על ההפסקה." תחרות כלבים - אביתר מתחיל לשיר, ואחרי שורה וחצי מפסיק. "אנחנו נעשה את זה שוב מההתחלה, לא, אתם כולכם אנשים טובים, אבל המוניטור עדיין לא בסדר." שוב מנסים לסדר את זה, אביתר מפטיר: "אם זה לא מצליח אז עזוב את זה, אני לא צריך את זה." הבעיה מסתדרת, ואביתר ממשיך לשיר. יש לי סיכוי "זה שיר נפלא של קורין אלאל". מעיין - ביצוע נפלא לשיר נפלא. אביתר באנחה: "אין לי ברירה." מנגינה יקרה - וואו. בפזמון אמיר עשה קולות שניים, ואביתר עם הקול המופלא שלו, הם יצרו ביחד הרמוניה מדהימה. "זה השיר הכי יפה בעולם." כולם צוחקים. אגב, הוא מעניק את התואר הזה שוב ושוב, כל פעם לשיר אחר... ואיך שלא "זה שיר אהבה לאבא ואמא שלי." אבות ובנים "אני מקווה שלא כבד עליכם כל העצבות הזו..." ו... כן, כולם צוחקים. לילה כיום יאיר - יפה במיוחד. לא זוכרת כלום מהמילים מלבד הפזמון, רק זוכרת שאהבתי אותן. אביתר לוקח את הבאס! ו"השיר הזה נכתב על זה שאני תמיד מנסה לדבר בהופעות, ולא מצליח." (זו רק אני, או שההופעה הזו די מוכיחה את ההיפך?) פקק תנועה מתנות - כל הקהל מאד מתלהב. את שקט - מודה ומתוודה, אהבתי יותר את הביצוע עם הלהקה, אבל שיר כזה קשה מאד לבצע לא טוב. אביתר מודה בפעם ה... מי סופר (הוא באמת הודה המון בהופעה הזו, ובצדק - היה קהל מצוין), מברך בשבת שלום, והם יורדים. מחיאות כפיים סוערות, ואביתר עולה שוב מהצד השני, לבד, אל הפסנתר. כלום לא עצוב - קורע במיוחד. חלק מהזמן אביתר מנגן עם יד אחת, וביד השניה מנצח על הקהל. יש גם קטע, לפני ה"כלום לא עצוב..." שאביתר מנגן סולם כזה? אז הוא המשיך אותו והמשיך אותו איזה 20 שניות בצלילים הגבוהים, זה היה נורא מצחיק. הוא גם מילמל משהו על ירושלים באמצע, התקשיתי להבין. אחרי השיר ומחיאות הכפיים שנלוו אליו, השתרר שקט. פתאום משהו צועק "משיב הרוח!", אביתר בתגובה: "בסדר!", ו...שוב כולם צוחקים. אז מה אם השיר לא בפלייליסט... משיב הרוח - אחד השירים היפים ביותר ברפטואר של אביתר. אמיר עולה. "אנחנו נעשה שיר אחרון עכשיו, וזה יהיה שיר בוקר. זה שיר שאבא שלי שר לי, אביו שר לו אותו, הוא שר לי, ואני אשיר אותו לבני. הוא היה גר לא רחוק מפה, בנחלאות, ואבא שלו היה מעיר אותו ב3-4 בבוקר לשירת הבקשות. הוא היה שר את הבית הראשון, ואבא שלי היה צריך לענות בבית השני, וככה הם שרו אותו בדרך לבית הכנסת. ואני... אני קם ב-11, ומזמזם לי אותו בדרך לבית קפה." שיר בוקר, או בשמו הרשמי יותר - "שימו לב אל הנשמה". אהוד ביצע את הפיוט המקסים הזה בערב הפיוטים בפסטיבל ישראל, ואני מתלבטת איזה ביצוע היה יפה יותר. התחרות קשה. אביתר שר בדואט עם ההקלטה של אבא שלו, לעיתים מפסיק לשיר ורק מלווה אותו בנגינה בפסנתר. יפה. השיר מסתיים, ואביתר אומר "בוקר טוב" (הושפע מההופעה במצדה?), כולם עם טעם מטורף של עוד. מוחאים כפיים חזק, אביתר ואמיר משתחווים, אביתר מברך שוב בשבת שלום, לילה טוב, חודש טוב(?!), וכו', והם יורדים מהבמה. אף אחד לא קם. האורות לא נדלקים (כנראה שלא רק אנחנו רצינו שההופעה תימשך...). ממשיכים למחוא כפיים. עובר זמן ואין לאביתר ברירה אלא לעלות שוב... אז כן, הם עולים שוב, ואביתר מתיישב ליד הפסנתר וממלמל משהו לתוך המיקרופון. כולם: "מה?!", אביתר מחייך ואומר שוב, לאט וברור: "אמרתי תודה, ושזה מאד יפה מצדכם", והוא כמו מחכה לשמוע הצעות מה לנגן עכשיו... מישהו צועק "תאטרון רוסי!", אביתר בתגובה מיידית: "לא רוצה!", מישהו צועק שיר שלא הצלחתי לשמוע, אולי "בר יוחאי", אביתר: "לא רוצה! בעצם, כן רוצה, אבל לא יכול", מישהו צועק "אצלך בעולם!", אביתר מהרהר לרגע, ואז אומר "אצלך בעולם, כן, זה שיר יפה". מנסה להתחיל לנגן, מתנצל: "רגע, אני צריך להזכיר לעצמי", מנסה שוב, מדריך את אמיר: "מי... סול... רה מינור... וככה זה בעצם כל השיר", כולם צוחקים (מישהו מזהה פה איזה מוטיב חוזר בהופעה?). אצלך בעולם - אין מילים. אביתר מסיים ב"תודה למאיר!", מודה לכל מי שצריך להודות, ושוב - מברך בשבת שלום ולילה טוב, ויורד. והפעם - האורות נדלקים... ואיך אפשר לסכם ערב כזה? אי אפשר. זה היה יום מטורף, עשיתי המון מאמצים כדי להגיע להופעה הזו, וזה כל כך השתלם. הייתה הופעה מדהימה, באמת. יותר מהרגיל. למרות הצפיפות, והשרירים התפוסים (נסו פעם לשבת מכווצים בין שלושה אנשים, ועוד על מדרגות). למרות ההתכחשות המסוימת ל"שיר טיול", ולמרות שכמעט ולא נוספו להופעה שירים משני האלבומים האחרים שלא בוצעו בסיבוב הקודם. שום דבר לא היה יכול להרוס ערב כזה. תודה לאביתר (הוא גם פסנתרן נפלא) ולאמיר (לא רק גיטריסט נהדר, כל יכול) על 90 דקות של שקיעה לים עמוק ומופלא של מילים ומנגינות. תנו לשינוי לצמוח, אל תפחדו מהפחד. לילה טוב.
