השיטה שלא עובדת

[שחר156]

השיטה שלא עובדת

אני מניח שזה המקום שבו אני יכול לכתוב את מה שמציק לי כבר כמה זמן- פה אני יכול לדבר עם חבר'ה בגילי פחות או יותר בגובה העינייפ. יש לי בעיה עם השיטה של הבגרויות- אותם מבחנים שמודפסים על נייר ורוד ממוחזר, המגה-מבחנים שמלחיצים כמעט את כל נערי בית ישראל. אני לא מבין מה ההגיון בשיטה הזאת. כל מה שאנחנו עושים בבגרות הוא לחרוש על חומר (וכן, אני יודע שהיום יש בגרות במתמטיקה- מחכים לי בפינה שאלונים 06 ו-07...) ופשוט הבגרות בודקת את רמת הזיכרון שלנו. לזה קוראים מבחן? לבדיקת זיכרון? אני לא חושב שזו השיטה הכי טובה לבדוק את רמת ההישגים שלנו. מבחן אמיתי צריך לבדוק את היכולת שלך ליישם את החומר שלמדת- וככה באמת אפשר לראות מה רמת היכולת שלך באותו מקצוע. זה למה אני וויתרתי על הבגרות בפיזיקה והחלפתי אותה בעבודת גמר ברמה של 5 יחידות. אמנם מחכה לי הרבה עבודה, אבל זה באמת יהיה שווה משהו- ואני גם ארוויח מזה בונוס בעתיד- כבר עכשיו אני לומד חומר חדש ומעניין, מרחיב את תחומי הידע שלי ועובד בעיקר לבד- בלי ספרים או מורים שייתנו את התשובה הנכונה אחרי כמה דקות. אני מקווה שבאמת יהיה פה דיון על הנושא הזה- ושלא בזבזתי זמן בכתיבת ההודעה הזאת.

 

[wizibusy]

אני מבין את התסכול.

אתה אולי לא חושב שזו השיטה הכי טובה לבדוק את רמת ההישגים שלנו, אני לעומת זאת - בטוח שזאת כלל וכלל לא השיטה הכי טובה לבדוק את הרמה שלנו. הבעיה נעוצה ביסוד צורת החינוך בישראל, מדברים כל הזמן על רפורמות בחינוך, עד עכשיו לא הוצעה אף רפורמה אמיתית בחינוך - כל רפורמה שהייתה, כולל דברת וכולל זאת של המורים - דיברה בעיקר על דברים מנהליים וטכניים, לפעמים גלשו לחינוך, באמת חינוך, אבל בצורה לא מספקת. כל מערכת החינוך צריכה לעבור שינוי משמעותי. מהמטרות שמציבים לתלמידים ועד השיטות להעברת החומר ו\או הכלים ולבסוף לקבוע מה התוצר הסופי שאנחנו רוצים שיצא, מה השאיפה. ברור לי שאף אחד לא עשה חשיבה עמוקה על כל נושא ונושא במערכת החינוך, יש שינויים פה ושם, אך אלו שינויים קטנים ולא משמעותיים. צריך להתחיל מהיסוד הכי קטן. הבעיה היא שהמערכת פועלת כל כך הרבה זמן בצורה כזאת, ככה שנוצר מעגל איימים שחוזר על עצמו...עושים קצת שינויים במערכת, הרבה רעש קם, חלק מהשינויים מתבצעים וחלק לא, בסופו של דבר יוצא תוצר לא שלם, לא סופי, ובהחלט לא מספק. על מנת לבדוק את המערכת עד היסוד, צריך לערער על כל דבר שקיים בה. צריך תמיד לחשוב "למה?", תמדי להגיד, תמיד לפקפק, תמיד לחשוב. למה צריך בגרויות? למה צריך מבחנים? למה צריך מורים? למה צריך תנ"ך? למה צריך אזרחות? למה צריך מתמטיקה? וכו' צריך לחפור עמוק לעסק. לדוגמא - למה צריך תנ"ך? האפשרויות הן - 1. ידע על מורשת העם היהודי. 2. לימודי ספרות. 3. היסטוריה. 4. קיום הרגשת קשר עם סובביך. 5. לרצות מניעים פוליטיים-דתיים חסרי מחשבה. וכו'...ולכל אחד מהסעיפים האלו צריך לשאול שוב "למה?" אז למשל...למה צריך ליצור הרגשת קשר עם סובביך? צריך לשאול למה, וצריך לשאול בכלל אם צריך את זה...או האם לפחות צריך את זה ככה. נקודה למחשבה - על מנת ליצור קשר עם סובביך ומערכת גומלין, אולי היה עדיף לחנך את התלמידים לעובדה שכולנו בני אדם וכולנו שווים וקשורים אחד לשני. יכול להיות שבכותרת אנחנו מציבים משהו ספציפי, אך אח"כ במעשים אנחנו מפספסים את המטרה, ובהחלט משבשים את הכותרת. העניין סבוך מאוד...עד אין סוף. אבל שווה לנהל עליו את הדיון הזה.

 

[שחר156]

אני מסכים...

צריך לשאול את ה"למה", אבל אין מישהו שבאמת יחשוב על תשובות וינסה ליישם אותם. אבל למה ניסו לטפל בדברים מנהליים בלבד? למה לא לעשות רפורמה אמיתית, לשנות את הכל מהיסוד? התשובה היא כנראה עצלנות וחוסר רצון לשנות באמת דברים- אנשים כבר התרגלו למה שיש וחבל. לפי מה שהבנתי עד עכשיו, ליולי תמיר יש רעיונות לשיפור ורצון לשנות דברים. נראה לי שהיא תוכל לשנות את הכל ולהביא את מערכת החינוך לרמה גבוהה יותר וטובה יותר בשביל התלמידים. לא רק יכול להיות, אלא שזה באמת ככה- כל יוזמה, רעיון או ניסיון לשיפור שהועלה עד עכשיו איבד את הרעיון האמיתי שהיה מאחוריו ונעלם.

 

[פילפולה]

אמבווילנטית

כן, מילה קצת מפוצצת בכותרת.. אבל לא נורא. בכל מקרה, לדעתי מבחנים ממאיסים. כאחת שאוהבת היסטוריה ומתעניינת בזה גם בזמנה החופשי-אני יותר מסתם שונאת מבחנים אלא אפילו נותרת להם. אני שמאז ומעולם הייתי סנילית לא הצלחתי במחנים. אז נכון... אני לא משקיעה בלימודים אבל אם אני יודעת שאת כל הבגרויות אני אשפר ביום מן הימים-בהיסטוריה אני לעולם לא אגע. שנתיים של בר"ק [בגרות קיץ]. שנתיים ברצף שקמתי בבוקר כדי ללמוד. כי כבר התייאשתי מהשיטה הרגילה. כי הבנתי שלי אין עתיד עם מסת החומר הזו. ורק כדי להוסיף לשנאת הבחינות הכתובות שלי, רמת ההעתקות פשוט מחרידה.אם ב"שליפים" ואם אחד מהשני. כל הכתוב לעיל היה רק כדי להבהיר למה אני לא מאמינה בשיטת הבחינות בכתב. אבל... יש צד שני לעניין. קל לי לכתוב. ויש כאלה שיהיה להם קשה לעמוד מול מישהו ולהציג את העבודה שלהם [לא משנה כמה הם בקיאים בחומר]. יש גם כאלה שפשוט משניים בכתב. כותבים קטע פעם אחר פעם ואז פשוט נחרט להם בזיכרון-לא החומר אלא הכתב [ואני יודעת שזה נשמע לא הגיוני אבל אני מכירה לפחות בחורה אחת שכותבת על 'אוטומט']. אז יש לצד 2 צדדים. אבל בכנות, לדעתי מעטים הם האנשים שבאמת לומדים-במובן המלא של העניין- וזוכרים אחר כך. זה פשוט יותר מדי חומר...אבל כל אחד ומה שמתאים לו. ובכלל? באיזו שיטה אחרת אפשר להבחן? כי אם יהיו יותר מדי עבודות גם בעומס כזה לא נעמוד.. פיל