השיבה מהגלות.
ביום ראון בערב הגענו לחדר בית המלון שלנו. החדר היה חדר בינוני עם שתי מיטות זוגיות. אני בחרתי לעצמי מיטה אחת, סתם כי על השנייה היה משו של האבאהחורג שלי. לו כמובן ישר היו תלונות על זה, אבל לא היה לי ממש אכפת... החדר היה חביב, הייתה בו מקלחת, שירותים, מקרר, מכונת קפה, טלויזיה עם כבלים, ומיקרוגל... לא מרתק במיוחד, אבל סביר בהחלט. "ארוחת הבוקר" שיוסי כל כך התלהב ממנה היה בסך הכל בופה עם בייגלס, גבינה, קורנפלקס ועוד כמה שטויות שנראו רע מכדי לטעום אותם. ביום השני שלנו שם היה יום ההולדת של אמא שלי. והיות ואני והיא אוהבות מאכלי ים תיכננו על ללכת למסעדה אחת שאנחנו אוהבות שמגישה שרימפס ודברים אחרים נחמדים שכאלו. נעזוב בצד את העובדה שברגע שיוסי נכנס בדלת הוא התחיל להתנהג מגעיל ובקושי אמר לאמא מזל טוב, נעזוב את זה שחיכינו לו במשך כמה שעות טובות עד שהוא יגיע מהעבודה.... נתרכז בעובדה שהוא התחיל להתווכח איתנו על המסעדה שאפשר היה לחשוב שבאחת הפעמים שהוא היה שם הוא הזמין סטייק והביאו לו עכברוש במקום.... הוא התחיל להגיד שאנחנו כל הזמן הולכים לשם (4 פעמים בחצי שנה, אני מסכימה, ביקרנו שם פשוט בצורה אובססיבית), ושזו מסעדה משפחתית (אהמ, חשבתי שאנחנו הולכים בתור משפחה), ושבכלל אמא שלי תמיד רוצה לעשות מה שבא לה (אולי זו רק אני, אבל לדעתי אם בן אדם רוצה לבחור את המסעדה שבה הוא יחגוג את יום הולדתו זה לא מוגזם מידי). הוא המשיך להתווכח עד הרגע האחרון, ואמא כמעט שרצתה לוותר אבל לא נתתי לה. היא רצתה ללכת לשם ועיצבן אותי שהוא עד כדי כך ניסה להוציא לה את הרוח מהמפרשים. הוא ניסה כל כך להרוס לנו את המצברוח שאפשר לחשוב שהוא מקבל עם זה תשלום.... בסופו של דבר הלכנו לאותה מסעדה שרצינו ואני הזמנתי את הקרבים שרציתי..
שאלוהים יברך את פירות הים! אני כל כך אוהבת מאכלי ים. השרימפס של אמא היו ממש טובים, ומה שהדודים שלי הזמינו היה גם ממש טוב.. אפילו יוסי לא התלונן על המנה שלו. יום אחרי זה כשהתעוררתי בבוקר היה ממש חשוך אז החלטתי להדליק את האור. אני לא יודעת אם זה אפשרי אבל יש לי הרגשה שיוסי צועק במהירות יותר גדולה ממהירות הקול. הוא התחיל לצרוח עלי כאילו שרצחתי את האוטו שלו. אוקיי, אני מבינה שהערתי אותו, ואני מבינה שכנראה טעיתי, אבל זה לא אומר שהוא צריך לצרוח עלי ככה. אחד מהדברים שהוא אמר היה "להוציא אותך למסעדות אפשר, אבל לתת לי לישון אסור" ?!?! להוציא אותי? ואני לתומי חשבתי שזה היה יום ההולדת של אישתו.... זה היה היום האחרון שלנו במלון, אבל הקטע המצחיק הוא שאחרי כל זה הוא רצה להישאר שם ללילה נוסף. פשוט הקטע הוא שלמרות שכבר אפשר היה להיכנס לדירה אתמול, המים החמים עוד לא חוברו חזרה אז בעצם לא יכלנו להתקלח. אז בית הדירות סידר ככה שנוכל להישאר בבית המלון עוד לילה, עד שהספקת המים תוחזר. יוסי החליט שהעובדה שאנחנו כולנו צריכים להידחס בחדר אחד זה מחיר קטן לשלם על מים חמים ושהוא רוצה להישאר. וכשאמא שלי אמרה לו שהיא לא רוצה להישאר הוא שוב התחיל להגיד שהיא עושה הכל בדרך שלה... בסופו של דבר הוא הסכים לחזור הביתה, אני בכלל הייתי מעדיפה את זה אם הוא היה נשאר בבית מלון, לילה של שקט היה עושה לי כל כך טוב.... גמר חתימה טובה. kat
ביום ראון בערב הגענו לחדר בית המלון שלנו. החדר היה חדר בינוני עם שתי מיטות זוגיות. אני בחרתי לעצמי מיטה אחת, סתם כי על השנייה היה משו של האבאהחורג שלי. לו כמובן ישר היו תלונות על זה, אבל לא היה לי ממש אכפת... החדר היה חביב, הייתה בו מקלחת, שירותים, מקרר, מכונת קפה, טלויזיה עם כבלים, ומיקרוגל... לא מרתק במיוחד, אבל סביר בהחלט. "ארוחת הבוקר" שיוסי כל כך התלהב ממנה היה בסך הכל בופה עם בייגלס, גבינה, קורנפלקס ועוד כמה שטויות שנראו רע מכדי לטעום אותם. ביום השני שלנו שם היה יום ההולדת של אמא שלי. והיות ואני והיא אוהבות מאכלי ים תיכננו על ללכת למסעדה אחת שאנחנו אוהבות שמגישה שרימפס ודברים אחרים נחמדים שכאלו. נעזוב בצד את העובדה שברגע שיוסי נכנס בדלת הוא התחיל להתנהג מגעיל ובקושי אמר לאמא מזל טוב, נעזוב את זה שחיכינו לו במשך כמה שעות טובות עד שהוא יגיע מהעבודה.... נתרכז בעובדה שהוא התחיל להתווכח איתנו על המסעדה שאפשר היה לחשוב שבאחת הפעמים שהוא היה שם הוא הזמין סטייק והביאו לו עכברוש במקום.... הוא התחיל להגיד שאנחנו כל הזמן הולכים לשם (4 פעמים בחצי שנה, אני מסכימה, ביקרנו שם פשוט בצורה אובססיבית), ושזו מסעדה משפחתית (אהמ, חשבתי שאנחנו הולכים בתור משפחה), ושבכלל אמא שלי תמיד רוצה לעשות מה שבא לה (אולי זו רק אני, אבל לדעתי אם בן אדם רוצה לבחור את המסעדה שבה הוא יחגוג את יום הולדתו זה לא מוגזם מידי). הוא המשיך להתווכח עד הרגע האחרון, ואמא כמעט שרצתה לוותר אבל לא נתתי לה. היא רצתה ללכת לשם ועיצבן אותי שהוא עד כדי כך ניסה להוציא לה את הרוח מהמפרשים. הוא ניסה כל כך להרוס לנו את המצברוח שאפשר לחשוב שהוא מקבל עם זה תשלום.... בסופו של דבר הלכנו לאותה מסעדה שרצינו ואני הזמנתי את הקרבים שרציתי..
שאלוהים יברך את פירות הים! אני כל כך אוהבת מאכלי ים. השרימפס של אמא היו ממש טובים, ומה שהדודים שלי הזמינו היה גם ממש טוב.. אפילו יוסי לא התלונן על המנה שלו. יום אחרי זה כשהתעוררתי בבוקר היה ממש חשוך אז החלטתי להדליק את האור. אני לא יודעת אם זה אפשרי אבל יש לי הרגשה שיוסי צועק במהירות יותר גדולה ממהירות הקול. הוא התחיל לצרוח עלי כאילו שרצחתי את האוטו שלו. אוקיי, אני מבינה שהערתי אותו, ואני מבינה שכנראה טעיתי, אבל זה לא אומר שהוא צריך לצרוח עלי ככה. אחד מהדברים שהוא אמר היה "להוציא אותך למסעדות אפשר, אבל לתת לי לישון אסור" ?!?! להוציא אותי? ואני לתומי חשבתי שזה היה יום ההולדת של אישתו.... זה היה היום האחרון שלנו במלון, אבל הקטע המצחיק הוא שאחרי כל זה הוא רצה להישאר שם ללילה נוסף. פשוט הקטע הוא שלמרות שכבר אפשר היה להיכנס לדירה אתמול, המים החמים עוד לא חוברו חזרה אז בעצם לא יכלנו להתקלח. אז בית הדירות סידר ככה שנוכל להישאר בבית המלון עוד לילה, עד שהספקת המים תוחזר. יוסי החליט שהעובדה שאנחנו כולנו צריכים להידחס בחדר אחד זה מחיר קטן לשלם על מים חמים ושהוא רוצה להישאר. וכשאמא שלי אמרה לו שהיא לא רוצה להישאר הוא שוב התחיל להגיד שהיא עושה הכל בדרך שלה... בסופו של דבר הוא הסכים לחזור הביתה, אני בכלל הייתי מעדיפה את זה אם הוא היה נשאר בבית מלון, לילה של שקט היה עושה לי כל כך טוב.... גמר חתימה טובה. kat
