השחקנית
כנסים יחד לתוך החדר האפלולי. היא פוסעת על נעלי העקב שלה ראשונה. מחזיק את ידיה מאחורי גבה. עצרי אומרלה. היא נעמדת, ואני סוגר את הדלת מאחורינו. מכאן את שלי. הורידי ראש פוקד. והיא משפילה מבט אל עבר הריצפה. ממול עומדת לה ספת העור השחורה. לכי אל הספה. היא פוסעת לכיוונה, עצרי שוב אומר לה. הורידי את המכנסיים. מכנסי הבד נופלים לאיטם לאורך גופה, חושפים רגלים נשיות מטופחות. שקט, שם, מבטה מוטל אל הספה השחורה. הורידי גם תחתונים, היא מהססת קלות, נבוכה מעט, מעולם לא פקדו עליה, בוודאי לא איש שכמעט זר לה. היא מצייתת והחוטיני האדום נזרק ליד המכנסיים המוטלים לצידה. כיסוי העיניים עוטה את עיניה, שיערה הארוך גולש אל כתפיה. שבי על הספה, היא הולכת בצעדים עדינים אל הספה, מגששת דרכה בחשיכה. רגלה נוגעת במגע העור של הכורסא, מתיישבת. עכשיו תפסקי רגליים. מסיט את ירכיה עם הקרופ הקר. מפושקת. תתחילי לאונן מולי. וידה עוברת בזהירות אל דגדגנה. מושך כיסא מתיישב מולה, אישה נאה, קטנה בכורסא גדולה שחורה. אור יום חודר דרך חרך צר בוילון הכהה, משאיר את החדר בדימדומי התחלה. מגע הקרופ על יריכיה מעביר בה תחושת נחשקות, וידה משפשפת בעיגולים קטנים את הדגדגן הנפוח. עכשיו תתחילי לשיר עבורי אומר לה. היא מתנשפת קלות, גופה מתקשה ונשימתה דוהרת. תדקלמי עכשיו, מצווה קולי. וקול סדוק מתחיל לדלקם את שורות השיר. טעית אומר לה. נחיתת הקרופ על ירכה מהירה וכואבת. משאירה סימן אדום קל. מהתחלה. היא מנסה לאמץ את חוט המחשבה, הראש מרחף קלות מבעד לעננת תשוקתה. קולה נחלש אט אט, מתרכזת בהנאתה. מכה ניתחת על הירך השניה. תקראי. מבעד עירפול חושיה מקריאה שוב ושוב את השיר. נזהרת לטעות. רק נקישות נעלי מסתובבות בחדר. נעמד מאוחריה. נושק ללחיה, תגמרי יפה, תגמרי.
כנסים יחד לתוך החדר האפלולי. היא פוסעת על נעלי העקב שלה ראשונה. מחזיק את ידיה מאחורי גבה. עצרי אומרלה. היא נעמדת, ואני סוגר את הדלת מאחורינו. מכאן את שלי. הורידי ראש פוקד. והיא משפילה מבט אל עבר הריצפה. ממול עומדת לה ספת העור השחורה. לכי אל הספה. היא פוסעת לכיוונה, עצרי שוב אומר לה. הורידי את המכנסיים. מכנסי הבד נופלים לאיטם לאורך גופה, חושפים רגלים נשיות מטופחות. שקט, שם, מבטה מוטל אל הספה השחורה. הורידי גם תחתונים, היא מהססת קלות, נבוכה מעט, מעולם לא פקדו עליה, בוודאי לא איש שכמעט זר לה. היא מצייתת והחוטיני האדום נזרק ליד המכנסיים המוטלים לצידה. כיסוי העיניים עוטה את עיניה, שיערה הארוך גולש אל כתפיה. שבי על הספה, היא הולכת בצעדים עדינים אל הספה, מגששת דרכה בחשיכה. רגלה נוגעת במגע העור של הכורסא, מתיישבת. עכשיו תפסקי רגליים. מסיט את ירכיה עם הקרופ הקר. מפושקת. תתחילי לאונן מולי. וידה עוברת בזהירות אל דגדגנה. מושך כיסא מתיישב מולה, אישה נאה, קטנה בכורסא גדולה שחורה. אור יום חודר דרך חרך צר בוילון הכהה, משאיר את החדר בדימדומי התחלה. מגע הקרופ על יריכיה מעביר בה תחושת נחשקות, וידה משפשפת בעיגולים קטנים את הדגדגן הנפוח. עכשיו תתחילי לשיר עבורי אומר לה. היא מתנשפת קלות, גופה מתקשה ונשימתה דוהרת. תדקלמי עכשיו, מצווה קולי. וקול סדוק מתחיל לדלקם את שורות השיר. טעית אומר לה. נחיתת הקרופ על ירכה מהירה וכואבת. משאירה סימן אדום קל. מהתחלה. היא מנסה לאמץ את חוט המחשבה, הראש מרחף קלות מבעד לעננת תשוקתה. קולה נחלש אט אט, מתרכזת בהנאתה. מכה ניתחת על הירך השניה. תקראי. מבעד עירפול חושיה מקריאה שוב ושוב את השיר. נזהרת לטעות. רק נקישות נעלי מסתובבות בחדר. נעמד מאוחריה. נושק ללחיה, תגמרי יפה, תגמרי.