האמת שזה קצת יותק קשה ממה שחשבתי
השלישיה הראשונה שלי ברורה ואולי אפילו קצת תופתעו אבל הח"כ זה קצת מסתבך לי.
נתחיל...
1. לברון ג'יימס - לא חושב שיש צורך להרחיב כי אתם רואים את מה שאני רואה.
תאהבו אותו, תשנאו אותו, תקראו לו בכיין ותקראו לו לוזר. בסופו של יום, המספרים והתארים מדברים בעד עצמם והתופעה הייחודית הזאת ששמה לברון ג'יימס היא משהו שכל אוהד כדורסל צריך להעריך.
לברון הוא ה-SF הטוב בהיסטוריה בפער והשני בדירוג כל הזמנים, בצדק!
2. לארי בירד - מניח שאני היחיד פה שזכה לראות אותו משחק בזמן אמת וגם אני, חזיתי הדבר המיוחד הזה כשכר היה יחסית אחרי השיא (בערך מ-88).\
לארי בירד בעיניי הוא השחקן החכם שאי פעם נגע בכדור ורק בזכות זה הוא היה כזה ענק. אחרי הכל, לא מדובר בשחקן אתלט ובטח לא מהיר אבל הוא היה חכם בצורה בלתי רגילה וזה פיצה על כל החסרונות שלו.
אם נוציא את מייקל מהמשוואה, בירד הוא השחקן הכי תחרותי שראיתי. תראו לי עוד שחקן שנופל על הראש, מתעלף, יורד לחדר הלבשה וחוזר למשחק רק כדי מסיים אותו עם 34 נק' ולהדיח את אינדיאנה מהפלייאוף וכל זה כשהגב שלו כבר גמור לגמרי.
אגדה!
3. קווין דוראנט - מה אפשר להגיד על הבחור הזה? קלעי בחסד עליון, אתלט, שומר. כל מה שהייתי רוצה בשחקן קיים בקווין דוראנט.
שחקן ענק, אני בכלל לא בטוח שלמרות ששמתי את לברון ובירד לפניו ואם הייתי צריך לבחור SF לקבוצה שלי, לא הייתי לוקח את דוראנט לפנייהם.
4. וואו זאת בחירה קשה כי וואלה, אני בכל זאת אוהד בולס ויש שם איזה SF שהיה אדיר בשיאו, יותר מהקרדיט שנותנים לו (אבל פחות ממה שהוא עצמו חושב)
אבל הליגה הזאת ידעה גם כמה שחקנים אחרים בעמדה הזאת כולל אחד שאני לא ממש אוהב אבל למדתי להעריך וזה קוואי לנארד.
השחקן שבגיל 20 אימלל את לברון ומאז רק הלך והשתפר.
הפציעות שלו וההתנהגות הכללית (ניהול עומסים והשיט הזה) מאוד מקשות עלי לדרג אותו לפני פיפן אבל מה לעשות שבשורה התחתונה הוא שחקן טוב יותר?
אז אני מתעלה על עצמי ונותן לקוואי את המקום הרביעי בדירוג.
5. סקוטי פיפן - יש לי ערימות של דברים להגיד על השחקן הזה, לא כולם בהכרח טובים. אחסוך נאומים מיותרים ואציין את מה שכולם יודעים, פיפן היה מספר 2 מושלם ליד מייקל, כנראה ההתאמה הטובה ביותר בין שני שחקנים וזה כולל את סטוקטון ומלון.
באופן מוזר, את ההכרה על ההגנה הפסיכית שלו הוא קיבל רק אחרי שפרש אבל בשנות התשעים כולם ידעו כמה הוא מפחיד ובכל זאת לא לקח מעולם את תואר שחקן ההגנה וזה עוול נוראי.
מדברים על ההגנה של קוואי או לברון וגם של דוראנט אבל תלכו פעם ותתעמקו במשחקים של הבולס בהגנה של פיפן ותבינו שהוא רמה מעל.
אולי זה היה לו יותר קל כי בניגוד לאחרים ברשימה, הוא פחות היה צריך לחשוב על התקפה כי היה בבולס אחד שחי התקפה וזה בהחלט מפנה שחקנים אחרים לעשות דברים אחרים.
לא, אני לא משוחד
חייב לציין שחקן אחד שלא מקבל הכרה בשום דירוג אף פעם וזה מבאס אותי וזה דומיניק ווילקינס.
אוהבים להסתכל על ההילייטס שלו ולהגיד "וואו" אבל בן אדם לא קולע 26,000 נק' רק מדאנקים, שחקן אדיר שסחב קבוצה על הגב וכמו רבים אחרים, נדפק מזה שגדל בתקופה של מייקל ג'ורדן.
זהו...
תורכם
השלישיה הראשונה שלי ברורה ואולי אפילו קצת תופתעו אבל הח"כ זה קצת מסתבך לי.
נתחיל...
1. לברון ג'יימס - לא חושב שיש צורך להרחיב כי אתם רואים את מה שאני רואה.
תאהבו אותו, תשנאו אותו, תקראו לו בכיין ותקראו לו לוזר. בסופו של יום, המספרים והתארים מדברים בעד עצמם והתופעה הייחודית הזאת ששמה לברון ג'יימס היא משהו שכל אוהד כדורסל צריך להעריך.
לברון הוא ה-SF הטוב בהיסטוריה בפער והשני בדירוג כל הזמנים, בצדק!
2. לארי בירד - מניח שאני היחיד פה שזכה לראות אותו משחק בזמן אמת וגם אני, חזיתי הדבר המיוחד הזה כשכר היה יחסית אחרי השיא (בערך מ-88).\
לארי בירד בעיניי הוא השחקן החכם שאי פעם נגע בכדור ורק בזכות זה הוא היה כזה ענק. אחרי הכל, לא מדובר בשחקן אתלט ובטח לא מהיר אבל הוא היה חכם בצורה בלתי רגילה וזה פיצה על כל החסרונות שלו.
אם נוציא את מייקל מהמשוואה, בירד הוא השחקן הכי תחרותי שראיתי. תראו לי עוד שחקן שנופל על הראש, מתעלף, יורד לחדר הלבשה וחוזר למשחק רק כדי מסיים אותו עם 34 נק' ולהדיח את אינדיאנה מהפלייאוף וכל זה כשהגב שלו כבר גמור לגמרי.
אגדה!
3. קווין דוראנט - מה אפשר להגיד על הבחור הזה? קלעי בחסד עליון, אתלט, שומר. כל מה שהייתי רוצה בשחקן קיים בקווין דוראנט.
שחקן ענק, אני בכלל לא בטוח שלמרות ששמתי את לברון ובירד לפניו ואם הייתי צריך לבחור SF לקבוצה שלי, לא הייתי לוקח את דוראנט לפנייהם.
4. וואו זאת בחירה קשה כי וואלה, אני בכל זאת אוהד בולס ויש שם איזה SF שהיה אדיר בשיאו, יותר מהקרדיט שנותנים לו (אבל פחות ממה שהוא עצמו חושב)
אבל הליגה הזאת ידעה גם כמה שחקנים אחרים בעמדה הזאת כולל אחד שאני לא ממש אוהב אבל למדתי להעריך וזה קוואי לנארד.
השחקן שבגיל 20 אימלל את לברון ומאז רק הלך והשתפר.
הפציעות שלו וההתנהגות הכללית (ניהול עומסים והשיט הזה) מאוד מקשות עלי לדרג אותו לפני פיפן אבל מה לעשות שבשורה התחתונה הוא שחקן טוב יותר?
אז אני מתעלה על עצמי ונותן לקוואי את המקום הרביעי בדירוג.
5. סקוטי פיפן - יש לי ערימות של דברים להגיד על השחקן הזה, לא כולם בהכרח טובים. אחסוך נאומים מיותרים ואציין את מה שכולם יודעים, פיפן היה מספר 2 מושלם ליד מייקל, כנראה ההתאמה הטובה ביותר בין שני שחקנים וזה כולל את סטוקטון ומלון.
באופן מוזר, את ההכרה על ההגנה הפסיכית שלו הוא קיבל רק אחרי שפרש אבל בשנות התשעים כולם ידעו כמה הוא מפחיד ובכל זאת לא לקח מעולם את תואר שחקן ההגנה וזה עוול נוראי.
מדברים על ההגנה של קוואי או לברון וגם של דוראנט אבל תלכו פעם ותתעמקו במשחקים של הבולס בהגנה של פיפן ותבינו שהוא רמה מעל.
אולי זה היה לו יותר קל כי בניגוד לאחרים ברשימה, הוא פחות היה צריך לחשוב על התקפה כי היה בבולס אחד שחי התקפה וזה בהחלט מפנה שחקנים אחרים לעשות דברים אחרים.
לא, אני לא משוחד
חייב לציין שחקן אחד שלא מקבל הכרה בשום דירוג אף פעם וזה מבאס אותי וזה דומיניק ווילקינס.
אוהבים להסתכל על ההילייטס שלו ולהגיד "וואו" אבל בן אדם לא קולע 26,000 נק' רק מדאנקים, שחקן אדיר שסחב קבוצה על הגב וכמו רבים אחרים, נדפק מזה שגדל בתקופה של מייקל ג'ורדן.
זהו...
תורכם
