השורה התחתונה
היי
אחרי אירוע אישי מצער החלטתי לקחת את עצמי בידיים והתחלתי ללמוד, לקרא וגם קצת לחוות, הרצאות ומאמרים שקשורים לפסיכולוגיה חיובית, פסיכולוגיה בכלל ומי אנחנו ומה אנחנו. כל הנושא הזה מאוד מרתק אותי והגעתי להמון תובנות לגבי התפיסה שלנו את עצמנו, את הסביבה ואת החיים בכלל. יש לי תקיעות מסויימת בחיים ורציתי ללמוד על זה עוד ואולי להתיר את הפלונטר שאני נמצא בו.
בין שאר הדברים, למדתי גם טכניקות שקשורות לרגש, למחשבה, לפירוש אירועים וכדומה, הבעיה העיקרית שנתקלתי בה היא ההסתכלות שלי על "השורה התחתונה". כלומר אם בסיטואציה מסויימת האשמתי את הצד השני (שהוא ככה וככה) או לחילופין הייתי בטוח שמשהו בי לא בסדר, החלטתי לנסות לשחרר את זה אבל אז נתקלתי בבעיה. אוקי, הצד השני לא אשם בכלום וגם אם כן, לי בטח אין שליטה על זה, הכל בסדר אצלי ומה שקרה לא אומר עלי כלום אבל בשורה התחתונה, המצב הוא לא כמו שרציתי וקיוויתי שיהיה ואני אסביר:
1. אם אני רוצה ללכת לאירוע מסויים ויש לי פנצ'ר: ברור לי שלהתעצבן לא יעזור אבל יש כעס (על הסיטואציה) ובעיקר אכזבה כי אני אאחר או לא אגיע לאירוע. אני יכול להחליט להיות שמח סתם ככה או לא להתבאס למרות מה שקרה? הרי מדובר באירוע שרציתי להיות בו ואני לא אהיה.
2. אם אני קובע פגישה עם מישהו או מישהי ושעה לפני כן הם מתקשרים להגיד שלא יוכלו להיפגש, ברור לי שדברים כאלה קורים, ברור לי שזה לא קשור אלי בכלל (רגע, ואולי זה כן קשור אלי?), אני יכול לומר "בעיה שלהם" אבל לא קבעתי תוכניות אחרות, רציתי להיפגש איתם כי <לא משנה הסיבה> ולא ניפגש, כל פירוש שאתן לזה, לא ישנה את העובדה שבשורה התחתונה, לא ניפגש.
3. אם אני מתחיל עם מישהי והיא לא מעוניינת, לא משנה למה, אז בשורה התחתונה, אני מעוניין במישהי שלא מעוניינת בי. זה לא באמת משנה אם אני לא מצאתי חן בעיניה (בעצם אז זה כן קשור אלי?) או אם (באמת) יש לה חבר (או כל סיבה אחרת שהיא נתנה), בסופו של דבר אני רוצה להכיר אותה והיא לא.
השורה התחתונה תמיד מורידה אותי חזרה לקרקע ומזה אני לא מצליח לצאת. מדברים שלמדתי וקראתי, המחשבות שלנו והתפיסה שלנו משנה את המציאות בהתאם, אני מאוד רוצה להאמין שזה אכן נכון אבל השורה התחתונה הורגת לי את זה כל פעם מחדש.
יש רעיונות איך לצאת מזה?
תודה
היי
אחרי אירוע אישי מצער החלטתי לקחת את עצמי בידיים והתחלתי ללמוד, לקרא וגם קצת לחוות, הרצאות ומאמרים שקשורים לפסיכולוגיה חיובית, פסיכולוגיה בכלל ומי אנחנו ומה אנחנו. כל הנושא הזה מאוד מרתק אותי והגעתי להמון תובנות לגבי התפיסה שלנו את עצמנו, את הסביבה ואת החיים בכלל. יש לי תקיעות מסויימת בחיים ורציתי ללמוד על זה עוד ואולי להתיר את הפלונטר שאני נמצא בו.
בין שאר הדברים, למדתי גם טכניקות שקשורות לרגש, למחשבה, לפירוש אירועים וכדומה, הבעיה העיקרית שנתקלתי בה היא ההסתכלות שלי על "השורה התחתונה". כלומר אם בסיטואציה מסויימת האשמתי את הצד השני (שהוא ככה וככה) או לחילופין הייתי בטוח שמשהו בי לא בסדר, החלטתי לנסות לשחרר את זה אבל אז נתקלתי בבעיה. אוקי, הצד השני לא אשם בכלום וגם אם כן, לי בטח אין שליטה על זה, הכל בסדר אצלי ומה שקרה לא אומר עלי כלום אבל בשורה התחתונה, המצב הוא לא כמו שרציתי וקיוויתי שיהיה ואני אסביר:
1. אם אני רוצה ללכת לאירוע מסויים ויש לי פנצ'ר: ברור לי שלהתעצבן לא יעזור אבל יש כעס (על הסיטואציה) ובעיקר אכזבה כי אני אאחר או לא אגיע לאירוע. אני יכול להחליט להיות שמח סתם ככה או לא להתבאס למרות מה שקרה? הרי מדובר באירוע שרציתי להיות בו ואני לא אהיה.
2. אם אני קובע פגישה עם מישהו או מישהי ושעה לפני כן הם מתקשרים להגיד שלא יוכלו להיפגש, ברור לי שדברים כאלה קורים, ברור לי שזה לא קשור אלי בכלל (רגע, ואולי זה כן קשור אלי?), אני יכול לומר "בעיה שלהם" אבל לא קבעתי תוכניות אחרות, רציתי להיפגש איתם כי <לא משנה הסיבה> ולא ניפגש, כל פירוש שאתן לזה, לא ישנה את העובדה שבשורה התחתונה, לא ניפגש.
3. אם אני מתחיל עם מישהי והיא לא מעוניינת, לא משנה למה, אז בשורה התחתונה, אני מעוניין במישהי שלא מעוניינת בי. זה לא באמת משנה אם אני לא מצאתי חן בעיניה (בעצם אז זה כן קשור אלי?) או אם (באמת) יש לה חבר (או כל סיבה אחרת שהיא נתנה), בסופו של דבר אני רוצה להכיר אותה והיא לא.
השורה התחתונה תמיד מורידה אותי חזרה לקרקע ומזה אני לא מצליח לצאת. מדברים שלמדתי וקראתי, המחשבות שלנו והתפיסה שלנו משנה את המציאות בהתאם, אני מאוד רוצה להאמין שזה אכן נכון אבל השורה התחתונה הורגת לי את זה כל פעם מחדש.
יש רעיונות איך לצאת מזה?
תודה