שגיאות משפטיות קשות של השופט
זה ממש מביך לקרוא את השטוית שכתובות בפסק הדין. הרבה זמן לא יצא לי לקרוא פסק דין כל כך עלוב. אמנם אני משוכנע שהשופט חשב שהוא עושה מעשה טוב כאשר הוא חיפש את הדרך לתת לנער המסכן פיצויים, אבל עם כל הרצון הטוב של השופט, לפסיקה עצמה אין רגליים. מה אפשר לעשות. לצערי זה אחד התסמינים ממורשת ברק. קודם יורים את החץ, אח"כ מציירים את העיגולים. השופט מתבסס על פסיקה ישנה מאוד של בית המשפט העליון לפיו כאשר מדובר ב"ילד" אשר לפניו משהו שהוא אינו יכול לעמוד בפיתויו יש אחריות למזיק למרות השגת הגבול. הציטוט המדויק מהפסיקה הישנה הוא כדלקמן: "אחד החידושים האלו הוא: אחריותו המלאה של המזיק כלפי מסיג-ילד, כאשר העצם המזיק הוא בעל כוח משיכה ופתיון כלפי הילד הניזוק. הילד שניזוק, מפאת גילו הרך, אינו מסוגל לתפוס את הסכנה שבדבר..." אין כל ספק שההלכה עליה התבסס שופט השלום בהחלט אינה. אם השופט חושב שהכוונה ב"מפאת גילו הרך" לנער בן 18 חלה בענייננו זה מעורר ספקות לגבי התאמתו לשיפוט. לגבי תום הלב, זה הטיעון של השופט: ת"א (חיפה) 1660/03 - דמארי יזהר נ' דו גל בע"מ ואח' . תק-של 2006(4), 9767 ,עמ' 9771. ======================================== תיאורו של התובע בתצהירו ובעדותו שכנעו אותי כי התובע נהג בתום לב מבחינה סובייקטיבית. הוא הרגיש נפגע ונעלב שלא מאפשרים לו להשתתף במסיבת הסיום ואפילו הצעתו לשלם למחרת היום באמצעות אחותו נדחתה בצורה פוגעת מבחינתו. בנסיבות אלו ראה התובע את חלק מחבריו מקפצים מעל שער תמים למראה אשר בשעות החשיכה לא נראה מסוכן כלל וכלל וגם המכשול -שער נמוך ביחס לגדר כולה- נראה מכשול קל למעבר. התובע ניסה להכנס למקום לא לשם ביצוע עבירה אלא לשם השתתפות תמימה במסיבה עם חבריו. מה זאת השטות הזאת??? אם הוא הרגיש נפגע ונעלב זה נותן הופך את מעשיו התנהגות בתום לב? נער כמעט בגיל 18 לא מבין שטיפוס על גדר מבלי לשלם ע"מ להתגנב למקום פרטי זו השגת גבול??? תום לב זה אם הנער לא ידע שמדובר במקום פרטי, או לא היה לו שום יסוד להאמין כי מדובר בהשגת גבול. מעבר לכך, השגיאה המשפטית חמורה ומגוחכת עוד יותר אני מצטט את הסעיף מחוק העונשין הרלוונטי: האחריות לפי סעיפים 35 ו36- של בעל מקרקעין או של תופשם, בשל מצבם של המקרקעין, תחזוקתם או תיקונם, לא תחול כלפי מי שנכנס למקרקעין כמסיג גבול, אלא אם הוכיח התובע שנכנס בתום-לב ובלי כוונה לעבור עבירה או לעשות עוולה כלומר, אם הניזוק נכנס כמסיג גבול, על פי החוק אין אחריות על בעל המקום. הכלל הזה לא חל אם התובע הוכיח (ונטל ההוכחה עליו ולא על הנתבעים!) כי נכנס בתום לב ובלי כוונה לעבור עבירה או לעשות עוולה, כלומר מדובר בשני תנאים מצטברים, אחד שהכניסה בוצעה בתום לב והשני שלא בשביל לעבור עבירה או לעשות עוולה. מכאן, הנימוק (השגוי בעצמו) של השופט לפיו הוא לא נכנס בכוונה לבצע עבירה, פשוט לא רלוונטי. אם השגת הגבול הייתה במודע (וכאשר לא נתנו לו להיכנס כי הוא לא שילם הוא בהכרח ידע כי הוא משיג גבול) זה לא רלוונטי מה היו כוונותיו. הדבר עוד יותר מצחיק כאשר קוראים את חקירתו הנגדית (אני מביא אותה בסוף). השופט טוען שהוא לא היה מודע לסכנה. אלא מה, אותו נער בן כמעט 18עבד בלונה גל ועבר באותו שער ממש במשך חודש חודשיים. והשופט טוען שהוא "מאמין" לנער (שנטל ההוכחה עליו!) שהוא לא היה מודע לסכנה. נו באמת. נער שכמעט בגיל 18 לא מסוגל לדעת שלטפס בלילה על שער עם קוצים זו פעולה מסוכנת? ת"א (חיפה) 1660/03 - דמארי יזהר נ' דו גל בע"מ ואח' . תק-של 2006(4), 9767 ,עמ' 9778. ======================================== התאונה ארעה כ-3 חודשים לפני הגעת התובע לגיל 18. התובע עשה מעשה שלא ייעשה, הוא ניסה להכנס ללא תשלום למסיבה תוך קפיצה מעל שער ברזל. גם אם לא ראה התובע בחושך את הדוקרנים המסוכנים שבקצהו העליון של השער, היה עליו להמנע מלפעול כפי שפעל. לכך אוסיף כי כמתואר בעמ' 10 לפרוטוקול התובע עבד במקום במשך חודשים יולי אוגוסט 2001 (טופס 106 צורף לנ/6): "ש.האם נכון שעבדת בדו גל. ת. כן. לא זוכר מתי. ש. באיזה עבודה? ת. אחראי מתקן בלונה גל. ש. כמה פעמים בשבוע? ת. 5 ימים בשבוע וגם הייתי ישן שם. עבדתי בחודש וחצי חודשיים. ... ש. האם נכון כי בכל יום עבודה נדרשת לעבוד דרך שער העובדים כדי להכנס ת. כן. ש. האם נכון כי עברת דרך שער העובדים לפחות פעמיים ביום? ת. כן". 64. הרושם שקבלתי הוא כי התובע לא ידע על הסיכון הקיים בקצהו העליון של השער, ר' תאורו בסעיף 18 לתצהירו של התובע ת/1 "אני באופן אישי הכרתי את המקום. ידעתי כי אין אזעקה או שומר במקום וניתן בקלות יחסית לעבור את השער", אך לא הוכחה ידיעה מעבר לכך.