אז אני אנסה להתחיל
יובל נעים. הערס צעצוע הזה בכלל לא במקצוע הנכון. לדעתי האישית הוא היה שחקן עלוב והוא מאמן לא פחות עלוב. הוא ואלישע אמנם חולקים את אותה טקטיקה של בלאגן מאורגן, אבל אצל יובל נעים זה דרך חיים. בית"ר קבוצה מפוזרת שכל שחקן בה נמצא בכל מקום, אין סדר, אין עמידה, אין מהלכי כדורגל. בית"ר ירושלים היא קבוצה לא מאומנת לחלוטין. אמנם גם מכבי חיפה לא מאומנת בכלל, אבל אלישע עוד מסוגל להעמיד את השחקנים שלו בעמדות (גם אם שגויות). אצל שני המאמנים ישנה הגנה מבולבלת מאוד עם עמידה שערורייתית במצבים נייחים. לאלישע, בניגוד ליובל נעים יש סוג של משנה סדורה בה אילו שחקנים עולים קדימה (ובאיזו דקה), ואילו יורדים למטה (ובאיזו דקה). אצל יובל נעים שורה על הקבוצה רוח האללה בבאללה. אבל מעל הכל, צריך לשאול את עצמנו מי גורם ליותר נזק לקבוצה? אלישע בנה קבוצה עם פוטנציאל לאליפות והוא יסיים במרכז הטבלה. יובל נעים קיבל קבוצה מפורקת עם פוטנציאל למרכז טבלה והוא בדרך הבטוחה לליגה השניה. אצל אלישע, הנזק הוא זמני. אצל יובל נעים, הוא עוד עלול לגמור את המועדון הזה. אני באמת חושב שהיה פה קרב צמוד, אבל יובל נעים הוא אחד המאמנים הגרועים ביותר בליגה, אם לא הגרוע ביותר. בנוגע לדירוג, אני חושב שהבעיה הגדולה ביותר של הליגה הישראלית היא לא השחקן הישראלי נטול המוטיבציה, אלא המאמנים הבינוניים מינוס שיש לנו בליגה. דווקא העונה הזאת רב"ש עושה בי"ס לשאר הקבוצות, לא בגלל שהקבוצה שלו משחקת כדורגל אדיר, אלא בגלל שהיא הקבוצה היחידה בישראל שמשחקת כדורגל ולא סטנגה. רק על זה אני חושב שמגיע לנו שנה הבאה את הבחור (אם לא מאמן זר). הוא המאמן הראשון שזכור לי מאז רוני לוי שלא דוגל בחפיפניקיות ולא דוגל בליטופי ישבן לשחקנים שלו. 1. רב"ש. 2. שלומי דורה. סרדין, סרדין, אבל כרגע מראה שהוא אחד מהמאמנים היחידים בליגת העל שמצליח להעמיד קבוצה עם תפיסה טקטית יציבה. וזה דבר נדיר מאוד במחוזותינו. ראוי לכל המחמאות על מה שעשה השנה בסכנין. 3. רובן עטר. לרובן יש בעיה. יש לו חרא של קבוצה. נכון, יש לו חלק בדבר, אבל עם 0 תקציב, 0 עצמאות בבחינת מי בא ומי הולך הוא עדיין בנה קבוצה הרבה יותר טובה מסך חלקיה. לא כדורגל יפה, לעיתים גם לא יעיל, בטוח לא עקבי, אבל המתולתל מצליח להוציא מים מקיר בטון. לא חושב שהוא צריך לאמן עדיין אותנו, כיוון שהוא עדיין לא הוכיח במשך עונה שלמה שהוא מסוגל להעמיד קבוצה שתרוץ בצורה עקבית אבל הוא בדרך לשם. 4. אלי כהן. אלי כהן מבין כדורגל, יש לו עין טובה לרכש והוא יודע להעמיד את השחקנים שלו על המגרש ובמקום. הבעיות של אלי כהן נובעות בראש ובראשונה שיש לו יו"ר דפוק והוא מאמן קבוצה קטנה עם יומרות קטנות. אבל עדיין, בליגה שלנו, זה לא עניין של מה בכך לראות מאמן שאשכרה שם את השחקנים שלו בעמדות הנכונות שלהם. הבעיה הכי גדולה של אלי כהן היא שהוא לא מצליח לשמור את הסגל שלו בפוקוס יותר מחצי עונה. וזה לא חדש, הוא לא מצליח לעשות את זה כבר כמה עונות. 5. כל שאר המאמנים. אין באמת שום הבדל בין ניר לוין, אלישע לוי, שייע פינגבויים, משה סיני וכל השאר. אותו המאמן עם שם אחר ורזומה שונה. לטל בנין צריך לתת עוד עונה לפחות. 6. יובל נעים.