השוביניזם שבי
גיחי.. ושוב בא אתמול יום חמישי.. וכרגיל אני וחברי,אסי, יצאנו להעמיס את הבירה השבועית שלנו(גינס או גולדסטאר)..לא שאנחנו אלכוהוליסטים, אנחנו פשוט אוהבים בירה טובה. הגענו למרתף, פאב בחיפה, שעוד איך שהוא עומד בסטנדרטים שמבטיחים הנאה, וכרגיל חטפנו את המבטים הרגילים.. תמיד אנחנו חוטפים מבטים.. שתבינו, אנחנו שני ענקים, כל אחד מעל 1.90 שנראים כמו שני שחקני כדורסל שכל אחד חושב שהוא מכיר אותם מאיזה שהוא מקום.. מה שטוב במקום הזה שבאות לשם בחורות,בזוגות,בכנופיות וכולי... מסתבר שאחוז הרווקות בחיפה די גדול.. כמובן שהוא לא עובר את תל-אביב(גיחי..), התיישבנו על הבר..ועניין המבטים התחיל.. על הבר ישבו כמה "קוזינות"... אבל עם כל הכבוד.. כבר אי אפשר לדעת מי חיילת ומי לא...ואצלנו.. כשלא קולטים מישהי מעניינת, מתחיל הקטע של הדחקות... מכירים? אני מתאר לעצמי. -וואי...´סתכל את זאתי. -מה, איפה? -זאת שיושבת שם בפינה של הבר. -הבלונדה? -כן,היא מסתכלת עלינו. -עליי או עלייך? -עליי יא מכוער.. -טפו! למה עלייך? הלוואי שתהיה סוסה... -היא קמה לשירותים... וואלה סוסה... קח אותה אתה.. טוב היא לא היתה סוסה.. היא מלאה, ולי לא היתה בעיה עם זה.. אבל אז התחיל הקטע של.. מה? לגשת אליה? למה שהיא לא תיגש? וככה די מהר האוירה חזרה לנוחות של צפייה וחיפושים המבטים והצחוקים... וואלאק איך אפשר להתחיל בפאב.. למקום הזה יש ימים משלו.. ימים שמסביב לבר יושבות רק בחורות.. אני ואסי מסכימים עם התיאוריה שאומרת ששתי בחורות שנכנסות לפאב ויושבות על הבר ,לא באות לסגור חוזה או לדבר עסקים, הן רווקות ורוצות קשר, אבל מה לעשות שאנחנו שני גבוהים ביישנים.. די מהר, אחרי סקירת פוטנציאל סביבתי, נמאס לנו, אין סחורה כמאמר החברה. החלטנו לעלות לפונזי, הבעיה עם המקום הזה שהוא התחיל די טוב.. באו לשם בנות בסביבת הגיל שלנו שאנחנו אוהבים (25-30), המקום שידר אוירה ביתית, וכמו כן אוירה של סינגלס פאב, אבל די מהר התחילו לבוא לשם אנשים שנראים כמו להקת האמהות והאבות..אבל כבר נכנסנו. חטפנו את המבטים, הפעם מצד המבוגרות... גיחי.. החלקנו חמישיות עם בעלי הפאב שתהו לאן נעלמנו..ונעמדנו ליד הבר. על הבר ישבו 2 נשים שהתפעלו בגלוי מהגובה שלנו.. אחת אפילו נעמדה ושאלה את אסי ממורדות חגורתו אם אמרו לו פעם שהוא גבוה.. הוא כמעט נחנק.. (זאת היתה התחלה של בחורה??) השניה פתאום החלה לחפש מישהו שכנראה ישב מאחורי תוך כדי הסברים לבחורה הראשונה.. ותוך כדי שיחה תפסה אותי והזיזה אותי בעדינות, כשהיא אומרת לחברתה "אם הבחור הגבוה הזה יואיל לזוז תראי אותם בסוף החדר"... משום מה היד שלה נשארה על איזור הכתף שלי... נו תראה... חרמניה... אני ואסי החלפנו מבטים במרומים והבלענו חיוך. נראה שאנחנו עדיין מבוקשים.. המשכנו לעמוד לידן,וקלטתי שהמזיזה די השתתקה אבל מבטיה נעוצים בנו.. כל הזמן... מה עושים במצב כזה? גם אסי קלט אותה.. שנינו התחלנו להרגיש טוב.. אבל כאילו מה? להתקרב אליה ולהגיד מה המצב? איפה... יש כזו תחושה.. שאני בטוח שיש גם למין השני שברגע שאתה יודע שאתה מבוקש אתה מתחיל להרים אף.. השגת את שלך! אתה יודע שהיית יכול! אתה יודע שזה תלוי בך! זוהי דרכו של עולם. יצאנו לאוטו והתחלנו להחליף רשמים.. -ראית את ההיא? -נגנבתי, היא כל הזמן הסתכלה עלינו. -ראיתי. -הקטנה שאלה אותי אם אמרו לי פעם שאני גבוה.. האבלה... - תאר לך שהיא אומרת לך בוא אליי הביתה, ואתה אומר לה הילדים ישנים? לפחות יצאנו בהרגשה טובה. תמיד אנחנו יוצאים בהרגשה טובה. אומנם יצאנו בלי כלום (כי אנחנו לא רצינו ולא כי אנחנו ביישנים..גיחי) אבל לפחות אנחנו יוצאים ונהנים...כמדומני.. אולי זה שוביניזם אולי זה לא... אלו פשוט תחושות ורשמים. הרי גם אנחנו בחיפוש הגדול.. הרי גם אנחנו פולטים כשאנחנו רואים זוג מאושר ברחוב : נו תראה איך כזה מכוער עם כזו בחורה "נעימה", למה זה לא קורה לנו? יכול להיות שאנחנו בררנים.. אבל אני לא חושב... יש הבדלים בין חיפה לתל-אביב.. הבנתי ששם הכל פתוח, הייתי שם וביליתי שם, זה נכון. אבל משהו מטריד אותי.. אם הכל טוב.. איך זה שיש שם כל כך הרבה רווקות? כבר יש לי סברה לגבי מה שקורה שם... הרבה אנשים עוברים לשם, העיקר כדי להיות בענינים, ורבים מהם עובדים כדי לשלם את השכר-דירה ולא מתקדמים לשום מקום ,ושכר הדירה בשמיים. יש לי הרבה ידידות בתל-אביב שאומרות שזה המקום בשבילנו.. אני חושב שהן לא מסתכלות פנימה.. לתוך עצמן..לעבור לשם כדי לצאת לפאבים? כדי לחפש? אני יכול לחפש גם פה.. אומנם המבחר יותר מצומצם, אבל מסתדרים. אבל כנראה שנבוא לבדוק שוב.. אם תראו כנופיה של בנות, עם שני ענקים ביישנים ומבולבלים במרכז.. תרימו יד לשלום. אייס קיוב
גיחי.. ושוב בא אתמול יום חמישי.. וכרגיל אני וחברי,אסי, יצאנו להעמיס את הבירה השבועית שלנו(גינס או גולדסטאר)..לא שאנחנו אלכוהוליסטים, אנחנו פשוט אוהבים בירה טובה. הגענו למרתף, פאב בחיפה, שעוד איך שהוא עומד בסטנדרטים שמבטיחים הנאה, וכרגיל חטפנו את המבטים הרגילים.. תמיד אנחנו חוטפים מבטים.. שתבינו, אנחנו שני ענקים, כל אחד מעל 1.90 שנראים כמו שני שחקני כדורסל שכל אחד חושב שהוא מכיר אותם מאיזה שהוא מקום.. מה שטוב במקום הזה שבאות לשם בחורות,בזוגות,בכנופיות וכולי... מסתבר שאחוז הרווקות בחיפה די גדול.. כמובן שהוא לא עובר את תל-אביב(גיחי..), התיישבנו על הבר..ועניין המבטים התחיל.. על הבר ישבו כמה "קוזינות"... אבל עם כל הכבוד.. כבר אי אפשר לדעת מי חיילת ומי לא...ואצלנו.. כשלא קולטים מישהי מעניינת, מתחיל הקטע של הדחקות... מכירים? אני מתאר לעצמי. -וואי...´סתכל את זאתי. -מה, איפה? -זאת שיושבת שם בפינה של הבר. -הבלונדה? -כן,היא מסתכלת עלינו. -עליי או עלייך? -עליי יא מכוער.. -טפו! למה עלייך? הלוואי שתהיה סוסה... -היא קמה לשירותים... וואלה סוסה... קח אותה אתה.. טוב היא לא היתה סוסה.. היא מלאה, ולי לא היתה בעיה עם זה.. אבל אז התחיל הקטע של.. מה? לגשת אליה? למה שהיא לא תיגש? וככה די מהר האוירה חזרה לנוחות של צפייה וחיפושים המבטים והצחוקים... וואלאק איך אפשר להתחיל בפאב.. למקום הזה יש ימים משלו.. ימים שמסביב לבר יושבות רק בחורות.. אני ואסי מסכימים עם התיאוריה שאומרת ששתי בחורות שנכנסות לפאב ויושבות על הבר ,לא באות לסגור חוזה או לדבר עסקים, הן רווקות ורוצות קשר, אבל מה לעשות שאנחנו שני גבוהים ביישנים.. די מהר, אחרי סקירת פוטנציאל סביבתי, נמאס לנו, אין סחורה כמאמר החברה. החלטנו לעלות לפונזי, הבעיה עם המקום הזה שהוא התחיל די טוב.. באו לשם בנות בסביבת הגיל שלנו שאנחנו אוהבים (25-30), המקום שידר אוירה ביתית, וכמו כן אוירה של סינגלס פאב, אבל די מהר התחילו לבוא לשם אנשים שנראים כמו להקת האמהות והאבות..אבל כבר נכנסנו. חטפנו את המבטים, הפעם מצד המבוגרות... גיחי.. החלקנו חמישיות עם בעלי הפאב שתהו לאן נעלמנו..ונעמדנו ליד הבר. על הבר ישבו 2 נשים שהתפעלו בגלוי מהגובה שלנו.. אחת אפילו נעמדה ושאלה את אסי ממורדות חגורתו אם אמרו לו פעם שהוא גבוה.. הוא כמעט נחנק.. (זאת היתה התחלה של בחורה??) השניה פתאום החלה לחפש מישהו שכנראה ישב מאחורי תוך כדי הסברים לבחורה הראשונה.. ותוך כדי שיחה תפסה אותי והזיזה אותי בעדינות, כשהיא אומרת לחברתה "אם הבחור הגבוה הזה יואיל לזוז תראי אותם בסוף החדר"... משום מה היד שלה נשארה על איזור הכתף שלי... נו תראה... חרמניה... אני ואסי החלפנו מבטים במרומים והבלענו חיוך. נראה שאנחנו עדיין מבוקשים.. המשכנו לעמוד לידן,וקלטתי שהמזיזה די השתתקה אבל מבטיה נעוצים בנו.. כל הזמן... מה עושים במצב כזה? גם אסי קלט אותה.. שנינו התחלנו להרגיש טוב.. אבל כאילו מה? להתקרב אליה ולהגיד מה המצב? איפה... יש כזו תחושה.. שאני בטוח שיש גם למין השני שברגע שאתה יודע שאתה מבוקש אתה מתחיל להרים אף.. השגת את שלך! אתה יודע שהיית יכול! אתה יודע שזה תלוי בך! זוהי דרכו של עולם. יצאנו לאוטו והתחלנו להחליף רשמים.. -ראית את ההיא? -נגנבתי, היא כל הזמן הסתכלה עלינו. -ראיתי. -הקטנה שאלה אותי אם אמרו לי פעם שאני גבוה.. האבלה... - תאר לך שהיא אומרת לך בוא אליי הביתה, ואתה אומר לה הילדים ישנים? לפחות יצאנו בהרגשה טובה. תמיד אנחנו יוצאים בהרגשה טובה. אומנם יצאנו בלי כלום (כי אנחנו לא רצינו ולא כי אנחנו ביישנים..גיחי) אבל לפחות אנחנו יוצאים ונהנים...כמדומני.. אולי זה שוביניזם אולי זה לא... אלו פשוט תחושות ורשמים. הרי גם אנחנו בחיפוש הגדול.. הרי גם אנחנו פולטים כשאנחנו רואים זוג מאושר ברחוב : נו תראה איך כזה מכוער עם כזו בחורה "נעימה", למה זה לא קורה לנו? יכול להיות שאנחנו בררנים.. אבל אני לא חושב... יש הבדלים בין חיפה לתל-אביב.. הבנתי ששם הכל פתוח, הייתי שם וביליתי שם, זה נכון. אבל משהו מטריד אותי.. אם הכל טוב.. איך זה שיש שם כל כך הרבה רווקות? כבר יש לי סברה לגבי מה שקורה שם... הרבה אנשים עוברים לשם, העיקר כדי להיות בענינים, ורבים מהם עובדים כדי לשלם את השכר-דירה ולא מתקדמים לשום מקום ,ושכר הדירה בשמיים. יש לי הרבה ידידות בתל-אביב שאומרות שזה המקום בשבילנו.. אני חושב שהן לא מסתכלות פנימה.. לתוך עצמן..לעבור לשם כדי לצאת לפאבים? כדי לחפש? אני יכול לחפש גם פה.. אומנם המבחר יותר מצומצם, אבל מסתדרים. אבל כנראה שנבוא לבדוק שוב.. אם תראו כנופיה של בנות, עם שני ענקים ביישנים ומבולבלים במרכז.. תרימו יד לשלום. אייס קיוב
