אביב וסתיו1
New member
השד העדתי (מבוסס על מקרה אמיתי)
הדינוזאור העדתי ותכפו הימים, וגברו השניות והדקות והרגעים ומלחמת העולם הספרדי והאשכנזי הייתה טיפשית לחלוטין והפילה חללים הרבה, אבל זה היה לפני מאה שנה ואולי גם לפני חמישים שנה שהממסד המפאיניק"י הביט באחינו הספרדים בעין רמה וברגל נעולה לא אבה להבינם, אלא אמר "אנחנו יודעים מה טוב בשבילכם!" ואמנם נשארו מובלעות דינוזאריות פרהיסטוריות שבהן שפטו ברנשים לפי מוצאם. אממאי, במהלך עשרות שנים התערבבו העולמות זה בזה כסלט ירקות קצוץ דק ונשזרו כפרח שושנה אחד ברעהו אם על ידי נישואין עם רבע עוף ובורקס ואם על ידי שילוב מלא בצמרתה של המדינה. כך זה היה כמו נרות שדולקים אחד מול השני אבל השעווה נעלמה בגלל האש. אבל תמיד נשארו כאלו שהדבר נשאר בעינו. כמו נשארו שרידים מן העולם הפרהיסטורי הארכאי. כאלה שלא הכירו בהווה. אלא הראש שלהם, כמו ראש בת יענה המקפצת במדבריות סודאן וצ'ילה – נשאר עמוק באדמה. והנה אנו פונים ומשימים פעמנו אל ספרית מתילדה בתל אבו ראס, שמה כיהנה במשך שנים רבות לאין מספר בקובתה המצופפה. והנה אנו שבים אל העוזר מוקי מכישי. אותו עוזר צנום שבמקרה זרתה הרוח את אבות אבותיו לארבע קצוות תבל כפי שנאמר בתפילת השבת "מי שעשה ניסים לאבותינו וגאל אותם מעבדות לחירות הוא יגאל אותנו בקרוב ויקבץ נידחנו מארבע כנפות הארץ, חברים כל ישראל ונאמר אמן. אלא שהמתעתד לקרות בסיפור לא ענה על ההמשך "חברים כל ישראל" הנה סבו של מכישי נולד בפולניה ואם אמו נולדה ברודוס – אותו אי ידוע במורשתו הספרדית המהוללה. אך מכישי לא הכירה.. והנה חלתה מתילדה ומכישי החליפה למשך אותו היום. והוא נשאר לעמוד בדלפק הספריה ולשבר ספרים לזאטוטי מעלה יחד עם זאטוטי מעלה. במה דברים אמורים?, שזאטוטי מטה לא יכלו להגיע לדלפק ולהניח ספריהם וזאטוטי מעלה כן יכלו לעשות זאת... והנה הגיע אחד, עז פנים. אדם וכיפה שחורה של קצב שפונדרה על ראשו ושפם משופם והוא עוז והדר ועיזוז וכבוד. והוא קרא בקול: "איפה אני יכול להניח את התיק?" שהיה זה תיק טיולים גדול. ומכישי הביט בו לרגע ואמר בצורה יפה: "בבקשה, דבר יותר חלש!" ואותו עז פנים המרה פיו ואמר: "מה, עכשיו סגרת לי את הפה. עכשיו סגרת לי את הפה!" וכל זאת בקול גדול. והנה אותו אחד ששמו היה יעקב ישב בשולחן . פשוט כך, והחל לעיין במגזין מז'ורנאל שז'ירנלו אותו בשנת יר"ח והחל לקשקש ולהמרות את אמרי פיו של מכישי. ונה אשה אחת הפילה בטעות ספר כבד כאבן על רצפת הספריה והוא הוטח בקרקע בקול רעש גדול אדיר וחזק. ואותו יעקב שריח עראק מפיו החל לצעוק ולצווח כמרמיטה ביער: " תראי, את הופכת את הספריה, את לא מתביישת, יא ז'רבובה מזרובה בינת אל עמא!" ואותה אישה, ששקטה הייתה, נחרדה אל ליבה ולא אבתה לענותו פן יסחף בשבט לשונו ויקללה נפש. והדבר רק העלה את חמתו של אותו אחד והוא ציעק וציעק. ומכישי ניגש ועמד מול אותו אחד ואמר: "לא תדבר ככה בספריה, שמעת?!" ואותו אמר בחרי אף שממנו נודף ריח של מחיה ועראק זאחלאווי: "מה, בגלל שאני ספרדי אתה מדבר אליי ככה? היא אשכנזיה ואתה אשכנזי ועשיתם יד אחת נגדי? אתה לא מתבייש יא חתיכת בן ז..." ואותו מכישי טרם נתקל במן יצור קוצני וצווחני שכזה והעניין של ספרדי אשכנזי לא היה לרוחו: "איזה שטויות אתה מדבר, זה לא קשור! אני בעצמי חצי ספרדי! ועכשיו שמור על השקט או שאקרא לשומר מסיקה!" "נו נו תקרא יא בן אלף ז..." ניפנף יעקב באגרופיו וקרב אל מכישי "בחיי, אני אחכה לך ליד הספריה ואחסל אותך... לא לא.." חכך יעקב ושינה את דעתו "אני אביא את שני הבנים שלי. הם אוכלים צ'יטה לארוחת בוקר!. אתה תלמד מה זה להתעסק עם ספרדי טהור! יא וולד כחבא!"
הדינוזאור העדתי ותכפו הימים, וגברו השניות והדקות והרגעים ומלחמת העולם הספרדי והאשכנזי הייתה טיפשית לחלוטין והפילה חללים הרבה, אבל זה היה לפני מאה שנה ואולי גם לפני חמישים שנה שהממסד המפאיניק"י הביט באחינו הספרדים בעין רמה וברגל נעולה לא אבה להבינם, אלא אמר "אנחנו יודעים מה טוב בשבילכם!" ואמנם נשארו מובלעות דינוזאריות פרהיסטוריות שבהן שפטו ברנשים לפי מוצאם. אממאי, במהלך עשרות שנים התערבבו העולמות זה בזה כסלט ירקות קצוץ דק ונשזרו כפרח שושנה אחד ברעהו אם על ידי נישואין עם רבע עוף ובורקס ואם על ידי שילוב מלא בצמרתה של המדינה. כך זה היה כמו נרות שדולקים אחד מול השני אבל השעווה נעלמה בגלל האש. אבל תמיד נשארו כאלו שהדבר נשאר בעינו. כמו נשארו שרידים מן העולם הפרהיסטורי הארכאי. כאלה שלא הכירו בהווה. אלא הראש שלהם, כמו ראש בת יענה המקפצת במדבריות סודאן וצ'ילה – נשאר עמוק באדמה. והנה אנו פונים ומשימים פעמנו אל ספרית מתילדה בתל אבו ראס, שמה כיהנה במשך שנים רבות לאין מספר בקובתה המצופפה. והנה אנו שבים אל העוזר מוקי מכישי. אותו עוזר צנום שבמקרה זרתה הרוח את אבות אבותיו לארבע קצוות תבל כפי שנאמר בתפילת השבת "מי שעשה ניסים לאבותינו וגאל אותם מעבדות לחירות הוא יגאל אותנו בקרוב ויקבץ נידחנו מארבע כנפות הארץ, חברים כל ישראל ונאמר אמן. אלא שהמתעתד לקרות בסיפור לא ענה על ההמשך "חברים כל ישראל" הנה סבו של מכישי נולד בפולניה ואם אמו נולדה ברודוס – אותו אי ידוע במורשתו הספרדית המהוללה. אך מכישי לא הכירה.. והנה חלתה מתילדה ומכישי החליפה למשך אותו היום. והוא נשאר לעמוד בדלפק הספריה ולשבר ספרים לזאטוטי מעלה יחד עם זאטוטי מעלה. במה דברים אמורים?, שזאטוטי מטה לא יכלו להגיע לדלפק ולהניח ספריהם וזאטוטי מעלה כן יכלו לעשות זאת... והנה הגיע אחד, עז פנים. אדם וכיפה שחורה של קצב שפונדרה על ראשו ושפם משופם והוא עוז והדר ועיזוז וכבוד. והוא קרא בקול: "איפה אני יכול להניח את התיק?" שהיה זה תיק טיולים גדול. ומכישי הביט בו לרגע ואמר בצורה יפה: "בבקשה, דבר יותר חלש!" ואותו עז פנים המרה פיו ואמר: "מה, עכשיו סגרת לי את הפה. עכשיו סגרת לי את הפה!" וכל זאת בקול גדול. והנה אותו אחד ששמו היה יעקב ישב בשולחן . פשוט כך, והחל לעיין במגזין מז'ורנאל שז'ירנלו אותו בשנת יר"ח והחל לקשקש ולהמרות את אמרי פיו של מכישי. ונה אשה אחת הפילה בטעות ספר כבד כאבן על רצפת הספריה והוא הוטח בקרקע בקול רעש גדול אדיר וחזק. ואותו יעקב שריח עראק מפיו החל לצעוק ולצווח כמרמיטה ביער: " תראי, את הופכת את הספריה, את לא מתביישת, יא ז'רבובה מזרובה בינת אל עמא!" ואותה אישה, ששקטה הייתה, נחרדה אל ליבה ולא אבתה לענותו פן יסחף בשבט לשונו ויקללה נפש. והדבר רק העלה את חמתו של אותו אחד והוא ציעק וציעק. ומכישי ניגש ועמד מול אותו אחד ואמר: "לא תדבר ככה בספריה, שמעת?!" ואותו אמר בחרי אף שממנו נודף ריח של מחיה ועראק זאחלאווי: "מה, בגלל שאני ספרדי אתה מדבר אליי ככה? היא אשכנזיה ואתה אשכנזי ועשיתם יד אחת נגדי? אתה לא מתבייש יא חתיכת בן ז..." ואותו מכישי טרם נתקל במן יצור קוצני וצווחני שכזה והעניין של ספרדי אשכנזי לא היה לרוחו: "איזה שטויות אתה מדבר, זה לא קשור! אני בעצמי חצי ספרדי! ועכשיו שמור על השקט או שאקרא לשומר מסיקה!" "נו נו תקרא יא בן אלף ז..." ניפנף יעקב באגרופיו וקרב אל מכישי "בחיי, אני אחכה לך ליד הספריה ואחסל אותך... לא לא.." חכך יעקב ושינה את דעתו "אני אביא את שני הבנים שלי. הם אוכלים צ'יטה לארוחת בוקר!. אתה תלמד מה זה להתעסק עם ספרדי טהור! יא וולד כחבא!"