"השגתי / איבדתי את זה..."

"השגתי / איבדתי את זה..."

אז בנוגע ל"מוצאת את זה ואז מאבדת את זה", כתבתי לסיסו היקרה והאהובה שאגיב בפוסט נפרד, אז הנה זה:

מדובר בריטואל ידוע מאד.
ככה זה, לעתים קרובות, בתהליך ההתעוררות.
המסורת שהעניקה לי את ההכשרה העיקרית שלי היא הצ'אן; ובמסורת זו מודגש כי קיימים סוגים שונים של תלמידים.
ורוב סוגי התלמידים, מרגע הפיכתם לתלמידים ש"כבר הבינו" (חוו), חוֹוים מאותו רגע ואילך במסעם תבנית כזאת או אחרת של "למצוא ולאבד, למצוא ולאבד..." מפני ש"קשה מאד לזכור את הדרך אל המקום הזה".

מדובר במשהו מעודן מאד.
רוב ההתעסקויות של רוב החלקים שלנו, אינן רלוונטיות אליו באופן ישיר, אלא רק משמשות כקרקע פוריה יותר או פחות, נכונה יותר או פחות.
זה סינית...? או להמשיך...?
 
למה ההתעסקויות של רב החלקים לא רלוונטיות אליו?

אם הן משמשות כקרקע פוריה יותר או פחות ויכולים להפריע יותר או פחות הרי שהן קשורות
לעידוד או לדיכוי החלק הזה במידה מסויימת הלא כן?
 
אפשר להפריע או לעזור.

זה כמו לדוגמה ההשפעה שיש לאופן הקריאה של ההודעה הזאת על האושר שלנו.
האושר שלנו בלתי תלוי בקריאת ההודעה הזאת או באופן קריאתה. אולם אופן קריאה מסויים יכול להקשות; ואופן קריאה אחר יכול להקל. אופן הקריאה יכול לאפשר ישירות או בעקיפין שתילת זרעים מסויימים, שיסייעו לאושרנו להמשיך לנבוט ולצמוח; ואופן הקריאה יכול, לעומת זאת, להיות חוסם או לפחות בלתי מועיל בכיוון.

דוגמה אחרת:
זה דומה להשפעה של צבעו וצורתו של המשפך על מצבם של הפרחים. ההשפעה איננה ישירה. אפשר להשקותם היטב עם משפך מכוער... ואפשר להשקותם באופן גרוע עם אחלה משפך שבעולם.

אבל על מה אנחנו מדברים?
סיסו שאלה בנוגע לחוויה מסויימת מאד של בהירות, צלילות, תחושה של אחדות עם הכל, אושר, שלווה, הבנת הכל.
וציינה שהיא מוצאת את זה ומאבדת את זה.
התחלתי להסביר בנוגע לחוויה מסויימת זו (בלבד; לא כל חוויה של בהירות ואושר) מספר דברים, שאחד מהם הינו שמדובר במשהו שרוב החלקים שלנו אינם מחוללים באופן ישיר. בליעת רוק, לדוגמה, איננה מחוללת זאת באופן ישיר. בליעת רוק היא חלק אחד, לדוגמה. אופן התנועה שלנו (שזה חלק אחר, נרחב יותר), כבר יכול להיות קרוב לכך יותר אך גם הוא איננו מחולל זאת באופן ישיר ובלעדי - אפשר לנוע באופן בלתי מיומן ועדיין להיות בחוויית האחדות הצלולה המסויימת הזאת ולהיפך, לנוע בצורה מופלאה למדי מבלי להיות בחוויית האחדות הצלולה המסויימת הזאת.
 

s i s u

New member
להמשיך, פור פאבור!

הופעת שוב בזמן הנכון עבור הגוףנפש של סיסו
לא קראתי את הפוסט הקודם שבו ענית לי, זוכרת שהיה משובח ביותר
אני עדיין חווה את "גאט איט - לוסט איט" מדי פעם אבל התרגלתי, לא עושה עניין
במיוחד כשאני מבינה שאין מי שמשיג ומאבד
&nbsp
כן הייתי רוצה לדווח על תחושה אחרת שלקורא מהצד עלול להשמע וואקו, או בעיה נוירולוגית
אבל מדי פעם אני לא מאמינה לקול שיוצא לי מהפה, אפילו לא מזהה אותו
ולא רק לקולות אלא בכלל למה שאני עושה
&nbsp
מדי פעם גם אחווה את האנשים ואותי בתוכם כנמלים עמלניות וצייתניות במירוץ אחרי משהו
משהו מטופש ביותר אבל כנראה שגורם לרובנו סוג של נחמה נחת או סיפוק כלשהו
ברגעים שהוא גורם גם לחוסר סיפוק כמובן
רק שלי זה לא מספיק ...
&nbsp
בזמן האחרון במקביל לעבודתי הגברתי הילוך בחקירה העצמית, גם במדיטציה וגם בקריאה
מצאתי עוד כמה מורים ופרשנים של רמנה מהרשי (חלקם מוארים חלקם לא)
כמו ריצ'ארד רוז, מייקל ג'יימס, דייויד גודמן ורוברט אדמס
זה מאוד מעניין אותי ולמרות כל העליות והירידות אני ממשיכה כי ככה זה
&nbsp
מה רוצה לאמר? שהתרגלתי לזה. שאני כבר לא נאבקת בתחושות המוזרות האלה
ההתנגדות היא הרי הבסיס של האגו והוא הולך וגוסס כבר כמה חודשים
אז סבבה, אשיג ואאבד אשיג ואאבד, אהיה בתוך הלימבו ומחוצה לו, ואכנס שוב
ברינג איט און. אני גם ככה לא מחליטה כלום, לא שואלים אותי בכלל :)
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
Alegremente!

זה לפחות מה שמצאתי באינטרנט בתור תשובה הולמת.
הכיוון שתיארת שקורה לך הוא מצוין - ממליץ להמשיך לפתחו ולהעמיקו.

פחות משנים הרעיונות המלווים אותו בדבר "אגו" ושאר מושגים דמיוניים - אלה הן מעין "מחשבות נוֹחוּת" שבעזרתן את מגדירה את הדברים באופן שזורם לך או עובד לך, אך הן אינן אמת, כל המושגים האלה בדבר אגו ועצמי וכולי, הם באמת רק מושגים שטחיים, תצורות תיאורטיות המשתקפות בריקוד הנוירוני ומפעילות את המכונה בדרכים כאלה ואחרות, רגשית ומחשבתית.
עצם העובדה שמתאפשר לך לנוח יותר ויותר בתוך התהליך, לקבלו, לצפות בו ולהסכים ליהנות מלחוש/לחשוב כך או אחרת, כשברקע נותרת איזו שלווה, זהו כבר איתות מלבך, שאת לגמרי זה.
כל המלים האלה מבן, עכשיו, מאפשרות דברים, הודות לאופן הסתכלותך/קריאתך; הן אינן אמת. השתמשי בנחת.
אז מה בעצם מזמינות אותך המלים שבהודעה הזאת? לאן? למה? הייתי אומר, מקריאה שניה, שהן מזמינות אותך עכשיו לנוח בכיף בתוך זה (כן, איזה עוד רגע קיים מלבד זה? מתי?), להתרווח בתוך זה, ממש עכשיו, בלי לייחס חשיבות מופרזת למתחים כאלה ואחרים, בין אם הם משתקפים בחשיבה מסויימת ובין אם משתקפים ברגש מסויים או בתחושה מסויימת. חשיבות מופרזת - לא; חישה ישירה ופתוחה שלהם, אוהדת - כן. מדובר על אהדה מתונה, שמאפשרת לך לקבלם ולנוח בתוכם, כמו גם לחוות אותם באופן אובייקטיבי יחסית, מבלי לבחור בהם באופן מיוחד. פשוט לנוח בתוך זה. זה עשוי להתגלות כקיצור דרך נהדר ממש.
מה זה "לנוח" בתוך זה?
תארי לך שמדריך ניצב לידך ושואל אותך: "איזה מן ערסל הוא זה?" בהתכוונו לכל מה שאת חווה עכשיו, סביבך ובתוכך.
איזה מן ערסל הוא זה?
אם את מרפה לתוך זה ומתרווחת, את עשויה לחוש איזה מן ערסל הוא זה.
להתמזג איתו, לחקור אותו בסקרנות פתוחה.
ואז גם פעימות הטבע שלך, לעשות כך או אחרת, לחשוב כך או אחרת, להרגיש כך או אחרת או אפילו לרצות כך או אחרת, עשויות להתבטא ביתר בהירות.
 

s i s u

New member
אז מה שכתבת אינו האמת?

זה אומר שגם לנוח בתוך ערסל המחשבות התחושות והפוסטים גם אינם אמת?
יש משהו אמיתי בכלל בכל הפורום הזה? :)
עם/בלי קשר, אהבתי את תשובתך מאוד!
 
אם את נחה בתוך ערסל המחשבות, התחושות והפוסטים -

ומאפשרת לעצמך לחוש את כל זה באופן ישיר, ללא התנגדות (מתמזגת עם זה ממש... גם עם הנשימה הזאת),
בוחרת לחוש את הערסל הזה כולו בסקרנות פתוחה, כפי שזה, בלי ציפיות מיוחדות -
זה מרגיש די טוב, באופן עמוק שכזה, כן?

זוהי אמנות הקשב.
היא משנה את הכל, הכל, הכל . . .

דבר אינו נותר כפי שהיה. הכל מתמוסס אל תוך קשב האמת. בלי שמנסים למוסס שום דבר בכלל.
 
*

המלים בהודעה הנ"ל אינן מכילות אמת כלשהי
מלים הן גירויים חיצוניים חולפים, המשפיעים באופן שונה בכל פעם
לדוגמה, המלים בהודעה זו
 

s i s u

New member
מה שנקרא התמסרות, החלק הבעייתי במכונה..עובדת על זה :)

 

s i s u

New member
שאלתי את עצמי לגבי הדברים שאני כתבתי :)

כתבתי שאני לא מתמסרת, כלומר חלקים בתוכי, ושזה מהווה בעיה בכמה תחומים
ואז חשבתי אם זה רק מכונה מה היא צריכה להתמסר בכלל
התשובה שנתתי לעצמי היא לבדוק עד כמה עמידת הרפול הזו מפריעה לי בחיי ולהחליט בהתאם
 
.

היי.
מה נשמע?
"אם זה רק מכונה" נשמע לי כפחיתות כבוד שכזאת.
איזה יום היום?
 
"לנוח בתוך ערסל המחשבות, התחושות והפוסטים"

זהו משהו שכל אחד (כמעט) יכול לבצע, בעזרת הדרכה של כמה דקות בדרך כלל.
או אם מישהו במצב טוב, אז הדרכה של כמה שניות.
או אולי, אם מישהו מאד "קשה" ובעייתי, אז תוך כמה עשרות דקות.
אבל בדרך כלל, שניות או דקות.
ואין צורך בשום התמסרות מיוחדת, בדרך כלל.
הסיבה שבהודעה המקורית זה נכתב עבורך כמעין תרגיל שבו התבקשת לדמיין ממש שמדריך נמצא לידך ואומר לך מלים מסויימות (והן לא היו בדיוק "לנוח בתוך ערסל המחשבות, התחושות והפוסטים"...) היא בשביל הסיכוי הקטן שזה היה מתרחש בדמיונך באופן אמין מספיק כדי לפתוח שער ממשי פשוט-ונגיש-לכל-אחד זה.
ולעניין אחר שהוזכר בשיחתנו בעלת הפוטנציאל: מנקודת מבט של מי שמכיר פעולה פשוטה מסויימת ויודע לבצע אותה וללמד אותה בפשטות רבה (לדוגמה, הקשה על מקש הרווח במקלדת), אז כשמישהו אומר לגביה "כן, אני עובד על זה", זה תמיד נוטה להישמע לראשון כמו איזושהי חוסר הבנה / ידיעה פשוטה, שיכולה להתפוגג במפגש קצר.
בדרגה מסויימת אפילו ערות נתפשת כך, כדבר פשוט לחלוטין, שאפשר לכפותה על מישהו אחר בהקשת אצבעות ממש ולהנגישה לו. בדרך כלל אין זוהי הדרך ללמד אותה, מפני שערות מועילה הרבה יותר כאשר היא נובעת מבפנים ולא מבחוץ.
 

מודטחדש

New member
מה ש-"מצאת" או "איבדת"

משום שהיכולת למצוא משהו או לאבד אותו, מראה שמלכתחילה זה לא היה שלך. הדבר היחיד שהוא שלך ממש הוא משהו שאי אפשר למצוא ובטח אי אפשר לאבד. וזה יכול להיות רק המוחלט. כי בעולם היחסי אפשר למצוא כל דבר ולאבד כל דבר.
 
למעלה