lonelyrider
New member
השגחה פרטית
היום יצא לי להיות בבית הורי וכמו בכל פעם שאני נמצא שם, אבא שלי מבקש ממני לסדר לו כל מיני דברים בבית שהגיל והזמן לא מאפשרים לו לעשות.. היום הרכבתי מין מאריך במטבח וביקשתי מאבא שיוריד את השלטר הספציפי.. אבא יצא לחדר מדרגות והתחיל להוריד שלטרים, כשכבה האור בטסטר צעקתי לו: "זה השלטר"... ופירקתי את השקע. באמצע ההרכבה הושטתי את היד ופתאום... ברקים ורעמים, נשמתי פרחה לעולם העליון וחזרה לה בשבריר שנייה, התחשמלתי... אני מסתכל על אבא בהלם, בודק שוב עם הטסטר ואכן.. יש חשמל... אני שואל את אבא: אתה בטוח שהורדת את השלטר? התחשמלי עכשיו, וזה בטוח לא מהארקה... אבא המום כולו עונה, כן.. הורדתי. ומיד הוא רץ חזרה לחדר מדרגות. אני משפשף את אצבעי הכוויה, בודק שוב את השקע, ואכן, עכשיו כבר אין חשמל... כנראה אבא התבלבל, חשבתי והמשכתי לעבוד... כשאבא חזר הוא התחיל לבלבל על ברכת הגומל שאני צריך לומר, ועל הנס... אתה רואה מה זה יעקב? הוא אמר. הקב"ה מכוון הכל, הרי יכולת חס וחלילה להתחשמל למוות, והקב"ה פשוט נתן לך את הכח ומשכת את היד בזמן... את האמת.. גיכחתי.. הסתכלתי עליו ברחמים... אתה אדם חכם, חשבתי בליבי, מי סיבן לך ככה את הראש? אם אלוהים היה אוהב אותי הוא היה מונע ממני להתחשמל מלכתחילה, אם אני אוהב מישהו אני לא מחשמל אותו ואז מושך לו את היד להציל אותו... רק שאני הייתי מדי חכם ואפילו אמרתי את זה... אבי נכנס לאקסטזה, הכל מכוון מהשמים, לא הכל אנחנו מבינים. כוויה קטנה לפעמים יכולה לכפר על הרבה עברות... ובכלל מי אנו, קטני אמונה שכמותינו, שנחשב חשבונות שמים? נו.. הנהנתי בראשי והמשכתי הלאה. מעודד מהידיעה שאי שם במרומי השחקים יש מישהו שאיכפת לו/ה ממני. מישהו שתמיד יציל אותי מצרה. מישהו שגם אם אתחשמל למוות יהיה מי שיודה לו על שבגדי לא נשרפו... קובי
היום יצא לי להיות בבית הורי וכמו בכל פעם שאני נמצא שם, אבא שלי מבקש ממני לסדר לו כל מיני דברים בבית שהגיל והזמן לא מאפשרים לו לעשות.. היום הרכבתי מין מאריך במטבח וביקשתי מאבא שיוריד את השלטר הספציפי.. אבא יצא לחדר מדרגות והתחיל להוריד שלטרים, כשכבה האור בטסטר צעקתי לו: "זה השלטר"... ופירקתי את השקע. באמצע ההרכבה הושטתי את היד ופתאום... ברקים ורעמים, נשמתי פרחה לעולם העליון וחזרה לה בשבריר שנייה, התחשמלתי... אני מסתכל על אבא בהלם, בודק שוב עם הטסטר ואכן.. יש חשמל... אני שואל את אבא: אתה בטוח שהורדת את השלטר? התחשמלי עכשיו, וזה בטוח לא מהארקה... אבא המום כולו עונה, כן.. הורדתי. ומיד הוא רץ חזרה לחדר מדרגות. אני משפשף את אצבעי הכוויה, בודק שוב את השקע, ואכן, עכשיו כבר אין חשמל... כנראה אבא התבלבל, חשבתי והמשכתי לעבוד... כשאבא חזר הוא התחיל לבלבל על ברכת הגומל שאני צריך לומר, ועל הנס... אתה רואה מה זה יעקב? הוא אמר. הקב"ה מכוון הכל, הרי יכולת חס וחלילה להתחשמל למוות, והקב"ה פשוט נתן לך את הכח ומשכת את היד בזמן... את האמת.. גיכחתי.. הסתכלתי עליו ברחמים... אתה אדם חכם, חשבתי בליבי, מי סיבן לך ככה את הראש? אם אלוהים היה אוהב אותי הוא היה מונע ממני להתחשמל מלכתחילה, אם אני אוהב מישהו אני לא מחשמל אותו ואז מושך לו את היד להציל אותו... רק שאני הייתי מדי חכם ואפילו אמרתי את זה... אבי נכנס לאקסטזה, הכל מכוון מהשמים, לא הכל אנחנו מבינים. כוויה קטנה לפעמים יכולה לכפר על הרבה עברות... ובכלל מי אנו, קטני אמונה שכמותינו, שנחשב חשבונות שמים? נו.. הנהנתי בראשי והמשכתי הלאה. מעודד מהידיעה שאי שם במרומי השחקים יש מישהו שאיכפת לו/ה ממני. מישהו שתמיד יציל אותי מצרה. מישהו שגם אם אתחשמל למוות יהיה מי שיודה לו על שבגדי לא נשרפו... קובי