סיפרתי לי אמא...
היום ישבתי עם אמא שלי, כבר כמה זמן שהיא שואלת אותי אם הכל בסדר אצלי ואני אומרת כן, אבל בפנים כואב לי שאני שותקת, לדעתי היא גם שמה לב שאני מתחמקת מאוד מביקורים אצל המשפחה. והיום סיפרתי לה, זה יצא במקרה, לא תכננתי את זה, ממש לא חשבתי, אבל בסוף אמרתי לה עלי ועל הקשר עם החברה שהייתה לי, אם תשאלו אותי איך הגענו לזה לא יודעת, התחלנו לדבר ואז היא אמרה שלמה אין לי חבר אמרתי לא יודעת, לא רוצה חבר, ואז היא אמרה מה את לא רוצה חבר? אז שתקתי והיא אמרה וחברה את רוצה? שתקתי
ואז אמרתי לה, אמא אני לא יודעת מה אני רוצה, כן אני רוצה חברה, הייתה לי חברה ואני מבולבלת לא יודעת, פשוט לא יודעת מה אני ואיזה צד אני רוצה. קצת סיפרתי לה על ההתלבטויות של התקופה האחרונה ומה קרה לי ועל החברה, היא רצתה לדעת עליה ומי היא ואם היא לומדת איתי ולמה נפרדנו וכו... היא שאלה אותי אם סיפרתי לאחותי הגדולה אמרתי לה שלא
היא חיבקה אותי ושאלה אותי איך הייתי כל כך חזקה לא לדבר על זה, איך שמרתי סוד כזה כל כך הרבה זמן, איך תמיד שבאתי הייתי שמחה ומחוייכת והכל בסדר אצלי כשבפנים כואב לי? היא פשוט הייתה בשוק שכל כך הרבה זמן זה ככה ולא הבינה למה לא סיפרתי, אמרתי לה שאני פשוט לא רציתי להכניס אותם להתלבטויות שלי כי כשדברים קורים אצל אחרים אז זה בסדר ומקובל והכל טוב ויפה, אבל כשזה אצלך בבית זה אחרת, והיא אמרה נכון. היא אמרה שזה באמת קשה, אבל היא אוהבת אותי תמיד לא משנה מה
ואז כזה גלשנו לנושאים אחרים כדי לצאת מזה, קצת הסחתי את השיחה כי כזה לא יודעת מה להגיד, היא אמרה שאולי שווה לי לנסות עם הבחור הזה שהיה חבר שלי שפגשתי אותו לא מזמן והוא רוצה אותי נורא. ואולי כן לתת צאנס אם אני לא בטוחה מה אני רוצה. אמרתי לה שאני לא יודעת, ואני חושבת על הכל.... ואז היא אמרה שמה שאני החליט זה בסדר, גם אם זה יהיה אישה
וזהו בערך... אני כזה בשוק קצת לא יודעת מה להגיד עכשיו. זה יצא ממני סוף סוף, הרגשתי שזה באמת כבר חונק אותי לשתוק, עכשיו קצת קשה לי להסתכל לה בעניים, לא יודעת אולי מהבושה. אבל לפחות היא יודעת. ירדה לי אבן ענקית מהלב
שלכם בופיק