השביעייה האחרונה

[Mist2]

השביעייה האחרונה

ינוקא, הקוסמת ונאופיל הזכירו כאן קלפים וכיוון שהנושא חביב עלי במיוחד:

מ'השטן' דרך 'הכוכבים' ועד 'העולם'
סדר שבע הקלפים האחרונים בארקנה הגדולה, תמיד העלה אצלי שאלות.
ככל שניסיתי למצוא הסברים הגיוניים, כך נתקלתי שוב ושוב בסתירות חדשות.
למה 'הכוכבים', 'ירח' ו'שמש'? מה ההיגיון?
ניסיתי להשוות סדר זה לסדר חוקים שונים הידועים בתורות אזוטריות, או להשפעות שונות הבאות מהכוכבים, ואפילו תיאורים שונים בהתפתחות האדם.
אך לא מצאתי שום הסבר, דמיון או תאימות לסדר הקלפים.
פגשתי וקראתי חומרים שונים, אשר נכתבו ע"י אנשים כמוני, שלא הבינו את הסדר, וטענו שבשלב מסוים בהיסטוריה סדר הקלפים שונה בכוונה או שלא בכוונה, או שהשמיטו קלפים מהחפיסה. תאוריות אלו, אף על פי שהיו חביבות, לא סיפקו תשובות.
הן רק פתחו פתח לעוד שאלות שעליהן אף אחד לא ידע לענות.
כך או כך, שאלת סדר הקלפים הוזנחה, וחיי הובילו אותי אל נושאים אחרים ופחות קשורים לטארוט.
אך במבט לאחור, תקופה זו סיפקה לי תשובות רבות הקשורות ישירות אל קלפי הטארוט.
ולאחר זמן מה, התגבשה גם תשובה העונה על משמעות סדר שבע הקלפים האחרונים בארקנה הגדולה:

1. 'השטן'
2. 'המגדל'
3. 'הכוכבים'
4. 'ירח'
5. 'שמש'
6. 'יום הדין'
7. 'העולם'

כדי להסביר את סדר שבעת הקלפים, אני אעזר בכמה מדבריו של אפלטון.
אף על פי, שידוע שחלק מדבריו ודיברי מורו סוקרטס לקוחים מתרבויות אחרות ועתיקות יותר.
ובכל זאת אפלטון ניסח אותם בצורה יעילה ביותר.

אני אתמקד במשל המערה של אפלטון; בדמיון הרב בין המשל לשבעת הקלפים והסדר שלהם.
משל המערה עוסק במצבו של האדם ובאפשרויות הקיימות בפניו להתפתחות.
ניתן להבין את המשל בצורות שונות, מה שמעניין אותנו כפי שכתב המחבר, הוא ההתייחסות אל החיים על פני האדמה ודרכה של הנשמה מעלה, ובפרט הקשיים העומדים בדרכה.

המשך בהודעה הבאה...

 

[Mist2]

המשך

האנושות מתוארת במשל המערה בצורה מחפירה למדי; בני האדם חיים מתחת לאדמה במערה כאסירים הכבולים בשוקיהם וצווארם, ללא יכולת לזוז או לסובב את ראשם.
האור היחיד הקיים במערה, נובע מאש בוערת, הנמצאת מאחורי האסירים על קרקע מוגבהת יותר.
אם נתבונן על הקלף הראשון בשביעייה האחרונה – 'השטן' נראה דמיון רב בין המתואר במשל לבין המצויר על הקלף.
(כמובן שיש קלפים עם דמיון גדול וקלפים אחרים ובמיוחד החדשים יותר עם מינימום דמיון למתואר, כדי לא לבלבל אף אחד אני ממליץ להתבונן על קלפי ריידר).
קלף 'השטן' מציג בפנינו גבר ואישה הכבולים בשרשראות, הדמויות לא אנושיות לגמרי והדבר בא להדגיש שזה הוא לא מצבם הטבעי. מאחוריהם יושבת דמות (השטן) עם לפיד, אותו מקור אור יחיד הקיים במערה.
בין אותה אש לאותם אסירים קיימת חומה, שלאורכה מהלכים אנשים, הנושאים בידיהם כלים ופסלי דמויות שונים, אשר בולטים מעל החומה. צללים של אותם פסלים וכלים, נופלים על קיר הניצב לפני האסירים.
האנשים הנושאים את הפסלים, כדרך הטבע משמיעים מידי פעם קולות.
האסירים, אשר המראות היחידים שראו בכל חייהם היו אותם צללים, הנופלים על הקיר שמולם, בנוסף לקולות שמשמיעים נושאי הפסלים, בטוחים לגמרי שהצללים הם הדבר האמתי, והקולות הם קולות שמושמעים על ידי הצללים.
מקור האור היחיד מאיר על הדמויות המטילות את צילם על הקיר הנמצא מול האסירים, וקולות האנשים הנושאים את הדמויות, מהווים את כל הגירויים בחייהם של האסירים.
בעודם כבולים ולא יכולים לזוז או לסובב את ראשם, ולראות את האמת, בטוחים הם שהצללים והקולות הם עולמם האמתי.
קיום זה, כך נאמר במשל המערה, דומה מאוד למצב האנושות במציאות.
החיים על פני האדמה משולים לחיי האסירים בתוך המערה.
האש העלובה המאירה את המערה, משולה לשמש שלנו.
חיינו הנתפסים ע"י חמשת החושים, הם אך צללים והדים.

השלב הבא במשל המערה, מתאר מצב בו, משחררים את אחד האסירים מכבליו, ומכריחים אותו לעמוד וללכת לכיוון האש. נשאלת השאלה איך אותו אדם יגיב?
קודם כל, אפשר להבין שאותו אדם יהיה מבוהל ומבולבל לגמרי.
גם מהמראות וגם מהמאמצים החדשים שנכפו עליו.
האש המפחידה וניצוצותיה, יצרבו ויכאיבו לעיניו, וכאשר יראה את הפסלים, שאת צלליהם ראה כל חייו, לבטח יחשוב שכל זה שיגעון.
ובכלל אולי יש צורך בזמן רב עד ששריריו של אותו אדם יתחזקו והוא ילמד ללכת.
ניתן לצפות שאותו אדם ירצה לחזור למקומו, למראות שהוא רגיל ומסוגל לראות, שבעיניו ברורים והגיוניים יותר מהמראות החדשים.
לשקוע שוב בחייו המוכרים ולהרגליו הישנים.
אבל במקרה זה אין לו ברירה, מישהו מושך אותו בכוח בעליה הקשה והתלולה לעבר פתח המערה, אל אור השמש.

כאן אנו כבר עוברים אל הקלף הבא – 'המגדל'.
הברק המכה במגדל, וממוטת אותו, מסמל זעזוע; שבירה של דבר קיים, צורת חיים, הרגלים, תפיסות, הבנות, שקרים ועוד.
מכת הברק באה ממקור חיצוני, האדם בעצמו לא יכול ליצור זעזוע כזה.
בדיוק כמו במשל, כאשר כוח חיצוני משחרר את האדם, מכריח אותו לשנות את דפוסי חייו ומושך אותו לראות ולהתמודד עם המציאות.

בסופו של דבר, במאמצים רבים ובעזרת אותו כוח חיצוני, מגיע האדם אל פתח המערה ונחשף אל אורה של השמש.
כיוון שעיניו לא רגילות לאור היום, האור יסנוור ויעוור את האדם.
לכן יש צורך להוציאו מתוך המערה בהדרגה! בהתחלה בלילות לאור הכוכבים, וגם אז ניתן לו להסתכל רק בצללים ובבבואות המשתקפות על פני המים.
לאחר שעיניו יתרגלו לעצמה זו של אור נאפשר לו להסתכל על הסביבה כפי שהיא, ואפילו על גורמי השמים – הכוכבים.
קלף 'הכוכב', בו נוכל לראות את המתואר במשל המערה. דמות הנמצאת ליד ברכת מים ומתבוננת בה, ומעליה כוכבים.
מאוחר יותר נחשוף את הדמות לאור חזק יותר, אורו של הירח.
ולאחר מכן כאשר יהיה מוכן, גם לאור השמש.
כמובן שמדובר על הקלפים הבאים, 'הירח' ו'השמש'.

למה זה דומה? כאשר מדובר בהתפתחות האדם, הרי שיש צורך בעבודה הדרגתית, במקרה וייחשף האדם לדבר מה שאינו מוכן אליו, הדבר אלול לגרום לנזק, בדיוק כפי שאור השמש מעוור את האדם בהתחלה.
לכן יש צורך בשלבים, בהתחלה יש לחשוף אותו לאור חלש – אור הכוכבים, לאחר מכן לאור חזק יותר – אור הירח, ובסוף גם לאורה של השמש.
כמובן שרק כוח חיצוני – מדריך מוסמך יכול להבין מה יכול להזיק וכיצד יש לנהוג באדם זה.

כרגע אני מתייחס יותר לסדר הקלפים, ולא אתייחס לכל שאר הפרטים המופיעים על הקלפים האלה.
בדרך כלל הם מתארים את הקשיים של כל שלב ושלב.

כעת, כאשר נמצא האדם מחוץ למערה, ומתפקד גם באור היום, נשאלת עוד שאלה:
כאשר ייזכר בימים, בהם שהה במערה ואת החוכמה דשם ואת חבריו לכלא, האם יראה אותו האדם את עצמו מאושר בשל שינוי מצבו ומעמדו וירחם על חבריו האסירים?
אם באותם הימים הוא וחבריו האסירים, כיבדו העריכו ונהגו בשבחים באלו שראו ראייה חדה יותר את הצללים שעברו על פניהם והטיבו לזכור איזה צל בא לפני ואיזה צל בא אחרי, ואילו צללים באו בעת ובעונה אחת, וניבאו מתוך כך את העתיד לבוא נבואה נכונה ביותר – האם ישתוקק איש זה לכיבודים ושבחים אלו?

כמובן שהתשובה לא מאחרת לבוא, גם במשל וגם על גבי הקלף הבא – יום הדין.
כמובן שהאדם הנמצא כעת מעל המערה, מבין מה היה מצבו בעבר ומבין עד כמה מצבו השתפר, הוא לא ירצה לחזור להיות אסיר כבול במערה החשוכה.
אך כן, הוא ירד אליה שוב כדי לעזור לחבריו! יש שיגידו בגלל החמלה, ויש שיגידו שרק כך הוא יכול להמשיך ולהתפתח, לאמור: אם ברצונך לעלות לשלב הבא, עליך להעמיד אחר על השלב עליו אתה נמצא כעת.
ואחרים יגידו שאין כאן סתירה, והחמלה לא סותרת את הרצון להמשיך להתפתח.
על קלף יום הדין, אנו רואים את האדם חוזר אל המערה, בדמות מלאך ותוקע החצוצרה המעירה את האסירים הנמצאים בה – האנושות הרדומה הלא מודעת למצבה הקשה.

ישנה סברה, שהאיש יודע, שאם ירד חזרה למערה הוא יתקבל שלא בשמחה.
יהיו אולי כאלה שיבינו אותו אך רבים אחרים ייבהלו מרעיונותיו, בדיוק כפי שהוא נבהל והתבלבל, כאשר התחיל את דרכו אל מחוץ המערה.
אותם אנשים עלולים לפגוע בו ולהאשים אותו בהאשמות שב.
אדם שהתרגל לאור השמש, וכבר לא רגיל לחשכה שבמערה, יחשב ע"י אותם בני אדם לצחוק.
ואם יצטרך שוב להתחרות עם חבריו האסירים בתחרות הצללים, בטרם ירגיל עיניו לחשכה, הרי שיהיה לצחוק, והאסירים יאמרו עליו שחזר מעלייתו למעלה בעיניים מקולקלות ושמשום כך הניסיון להגיע למעלה לא כדאי.
כך או כך, התגובה של אותם אסירים כבר לא תשנה, המאמץ האחרון של אותו אדם לעזור ולהעיר את חבריו, ישחרר אותו אל שלב ההיתפתוח האחרון על עולם זה – קלף 'העולם'.

ממליץ בחום, לקרוא את המקור
"כתבי אפלטון"
בתרגום לעברית
כרך שני / ספר ז' ע"מ 421