השבוע..

[הוקוס פוקוס1]

השבוע..../images/Emo7.gif

השבוע זהו השבוע האחרון שבו אני לומדת לתואר. עכשיו זה מסתיים ומתחילות הבחינות. כולם חוגגים את הסוף ואני נראית כמו תישעה באב. אמא תיכננה ליסוע איתי לתאילנד מתנה לסיום התואר. והנה אני מסיימת משהו שעבדתי בשבילו 4 שנים, והיא לא כאן איתי.

איך עוברים את זה? תודה לכן על ההקשבה.

 

[MIF2004]

../images/Emo7.gif איתך....

אני מניחה שעוברים את זה עם עצב מהול בשמחה - שמחה על ההישג האישי שלך, על התואר והעצב כמובן, שאמא שלך לא כאן פיסית לחגוג איתך את סוף המירוץ... אני ברגעים כאלו, של צורך באמא ברגעים חשובים בחיים, הולכת לבית הקברות, אבל אפשר גם סתם לשוחח עם אמא שלך, לספר לה על אבן הדרך הזו בחיים שלך, ולהשוויץ בהישיגייך בפניה, אולי היא אי שם צופה בך גם עכשיו... לגבי הטיול, למה שלא תסעי בכל מקרה? עם חבר/ה ? אימך הרי רצתה לתת לך את הטיול אז אולי מימוש הנסיעה, גם עם פיסית היא לא תהיה שם איתך, יהיה בה כדי לממש משהו שאימך כל כך רצתה להעניק לך, זה אפשרי?

 

[כנפיים לבנות]

../images/Emo20.gif..

קודם כל.. כל הכבוד!! ומזל טוב לקראת התואר הקרב... מצטערת שקשה... ושאין לי הרבה מילים מנחמות.. איתך...

 

[איחוד האחת]

נפלא../images/Emo140.gif

קודם כל ולפני הכל ... הרגישי שמחה וגאה על מה שהשגת ועשית עבור עצמך... ואמך, ממקום המצאה ודאי שמחה עבורך ... זוהי תחנה נוספת בדרכך, בה אמך אינה לצידך ... נוספת ... מפני שתהיינה עוד רבות כאלו בחייך, ועלייך למצוא דרך לחיות עם הדברים ממקום אחר ... לעיתים קשה וכואב ... לעיתים קרובות מדי בחיינו השמחה מהולה בעצב ... אבל עם השנים לומדים לאזן בין השניים... למה שלא תסעי בכל זאת? ואולי למקום אחר דווקא, כדי שלא לחשוב "מה היה אילו..." איתך

 

[סְקָאלִי]

גמני בעד לא לנסוע לאותו המקום -

כי אז זה יזמין מחשבות מסוג איך זה היה אם אמא הייתה איתך. וככה זה, זה כנראה משהו שתרגישי בהרבה נקודות בחיים, כי זה לא רק התכניות שקבעתן לאחרי התואר, זה גם הנקודה המשמעותית בחיים שלך שסיימת תואר ואת כל כך רוצה לשמח את אימא, שבודאי הייתה גאה בך, ולחלוק איתה את השמחה והגאוה. אני יודעת שזה קשה, יקרה שלי. אבל אולי אם תדמייני שאימא איתך בטקס, ורואה שם מלמעלה הכל, וגאה בך, ואפילו "תשוחחי" איתה קצת בראש, אולי זה יעזור, וייתן פרספקטיבה קצת שונה ... אה, ואל תשכחי לספר לנו מתי טקס הסיום ....

 

[אדומה2]

אולי דווקא כן לתאילנד

כי כך תוכלי להיות שם את בעצמך ואימא שלך תוכל לחוות את תאילנד דרכך. מיד אחרי שאימא מתה ועדיין, אני עושה הרבה דברים שתמיד ידענו שנעשה יחד, או דברים שהיא נורא אהבה כדי שהיא תוכל לחוות אותם דרכי- לפחות כך אני מאמינה שקורה (ןבינינו, זה מה שחשוב). אז כן לנסוע לתאילנד, וכן לשמוח שסיימת את התואר שהשקעת בו ארבע שנים, ולראות את המקומות המדהימים שיש לתאילנד להציע ולשוחח עם אימא בלב או בקול רם ולחוות את היחד השונה הזה גם בתאילנד. אני יודעת שזה יכול להיות מאוד קשה כמו שכתבו לפניי, אבל אני חושבת שזה יכול להיות עוד שלב בסולם ההתמודדויות ויכול לצאת מזה הרבה מאוד טוב, יותר שמח מעצוב.

 

[הוקוס פוקוס1]

אני חושבת..

שאחרי ששנת האבל תיגמר,אני אסע לאנשהו כדי לנקות את הראש אבל לא חושבת שזה יהיה בתאילנד.צריכה מקום ניטראלי. נחיה ונראה (משפט של אמא) תודה ענקית

 

[סְקָאלִי]

אני מציעה ...

שברגע שיתאים לך, נעשה בריינסטורמינג על כל מיני רעיונות כיפיים שתוכלי לעשות אחרי סיום התואר ...