../images/Emo26.gif + נצל"ש
אני אנצל את ההזדמנות כדי לפרסם איזו כתבה שכתבתי שנה שעברה. יש בה חלק על ההסטוריה, על הכלים, הרודה, ועוד איזה אמירה אישית קטנה בסוף... אני בטוחה שלהרבה מכם כבר יש היכרות מוקדמת כלשהי עם המושג "קפוארה". בין אם זה סתם כשם באוויר, בין אם זה משהו שמקשר אתכם לברזיל, בין אם אלו בגדים שכתוב עליהם קפוארה (להבדיל מבגדי קפוארה אמיתיים...) או בין אם זה כשאתם קולטים את חברים שלכם עושים מדי פעם כל מיני דברים מוזרים שלא בהכרח ידעתם שאפשריים מבחינת הפיזיולוגיה האנושית. אבל מה זה בעצם קפוארה? מאיפה זה התחיל? ואיך באמת הפיזיולוגיה האנושית מאפשרת לעשות את הדברים האלו? קפוארה זו אומנות לחימה, ריקוד, הגנה עצמית, ספורט, פיזיותרפיה, תרבות, מוזיקה, משחק, ועוד הרבה יותר. אפשר להגיד שהקפוארה הגיעה לברזיל עם בוא העבדים הראשונים מאפריקה. השובים הפורטוגזים הפרידו את השבטים ואת המשפחות וערבבו אותם כך שלא יוכלו לתקשר ביניהם באמצעות השפה או המנהגים הרגילים שלהם, וכך בעצם הם אולצו לתקשר באמצעות הפורטוגזית, מה שפעל בדיוק לפי הציפיות של השובים. למרות זאת, האפריקנים הביאו אתם את המשחקים והמנהגים שלהם, את אהבתם למוזיקה ולריקוד, וחלקים מטכניקות הלחימה שהם ידעו. כל אלו היוו את הבסיס למה שאנו מכנים כיום קפוארה. כשהעבדים התאמנו במקור, בתוך מעגל שנקרא "חודה", הקפוארה לא הייתה צורת ריקוד, זו הייתה אומנות לחימה. היא נהפכה לריקוד כיוון שכאשר בעלי העבדים הבינו שזו שיטת לחימה מאוד מסוכנת, הם הפכו אותה לבלתי חוקית, והעונשים היו חמורים מאוד. העבדים הוסיפו מוזיקה ושירים, והקפוארה קיבלה יותר ויותר צורה של ריקוד. זוהי גם הסיבה שלקפואריסטים היו כינויים – כדי שלא יזוהו בשמם האמיתי. הקפוארה התפתחה רבות מאז ועד היום, אך יש דברים שלא משתנים כמו נתינת הכינויים, החודה והכלים המסורתיים. בראש ובראשונה – הבירמבאו, מכתיב הקצב בחודה. הוא מורכב מחתיכת עץ הנקרא ביריבה, מיתר הנקרא אראמי, תיבת תהודה הנקראת קבאסה, מקל שאיתו מכים על המיתר הנקרא בקטה, אבן לשינוי הצליל ע"י נגיעה במיתר, ומעין סלסלה קטנה עם אבנים קטנות או עדשים העושים רעש, כמו רעשן. בחודה יכולים להיות עד לשלושה בירמבאוים, שכל אחד מהם הוא מסוג שונה: הראשון הוא בירימבאו עם קבאסה קטנה הנקראת ויולה, השני הוא בירימבאו עם קבאסה בינונית הנקראת מדיה והשלישי הוא עם הקבאסה הכי גדולה – גונגה. האדם האחראי על החודה הוא זה בעל הבירמבאו עם הקבאסה הכי גדולה. ישנם עוד כלים המשתתפים בחודה כמו האטאבקי – תוף אפריקני גדול השני בחשיבותו בחודה, הפאנדירו והאגוגו. בקפוארה יש גם קרבות עם חרבות, הנקראים "מקולילי", וקרבות עם מקלות, הנקראים "מאראקטו". קפואריסטים יכולים לקבל חגורה (דרגה יותר גבוהה) בכל באטיזדו. באטיזדו הוא טקס מסורתי בו תלמידים חדשים הופכים לחלק מהקפוארה ומקבלים כינויים, וכמו כן מקבלים דרגות. נותרת עדיין שאלה אחת ללא תשובה – איך האדם מסוגל לעשות כאלה דברים??? בתור מתחילה, שיש לה את העונג ללמוד מהמקור (לא העבדים...), אני יכולה להגיד רק דבר אחד – כשיש רצון, יש דרך.