הרצח של תאיר רדאה...
אני לומדת בבית ספר "נופי גולן", אתמול- בשעות בהם תאיר נרצחה, אני ישבתי בכיתה שלי באותו הביניין ולמדתי מתמטיקה. ולא שמענו שום צרחה ושום דבר לא נראה לנו שונה. היום הגעתי לבית ספר אפור. המורות בוכות, התלמידים בוכים, שקט ברחבה (וברחבה הזו אף פעם לא שקט), שוטרים בכל מקום, צלמי תקשורת, פסיכולוגים... וכולם בדיכאון, לא צוחקים, לא מחייכים, רק מנסים לקלוט שבאותו בית הספר נרצחה ילדה תמימה בת 13 באכזריות. ולא קולטים את זה! זה פשוט נראה כמו קטע מתוך סרט, שעוד מעט יעבור... ואני מנסה לחשוב על המשפחה שלה, על החברים שלה. איך ילדה בת 13 יכולה להתמודד עם זה שהיא היתה האחרונה שראתה את תאיר, שהיא ראתה שתאיר הולכת ולא חוזרת ובכל זאת לא דמיינה בכלל למה היא לא חוזרת, חשבה שהיא הלכה הביתה... איך ילדה כזאת צריכה להתמודד עם אובדן של חברה טובה? עם תחושות אשמה שכאלו? באמת שניסיתי להבין את זה ולצאת מהסרט... באמת להבין שנרצחה שם ילדה. אבל לא הצלחתי. העולם נשאר אותו דבר, השמיים כחולים, הפרחים פורחים, אז איך יכול להיות שילדה נרצחה? למה העולם והאנשים בו נשארים אותו דבר. לא הכרתי את אותה הילדה, מעולם לא ראיתי אותה, אבל המורה שלי סיפרה לנו את כל הפרטים שהם יודעים. שהילדה הזו, שעוד לא חוותה שום דבר משמעותי באמת בחיים שלה, נמצאה ללא רוח חיים כאשר כל חלק גופה העליון מחורר מדקירות, וצווארה משוסע... ואני לא מבינה איך זה ששאר בתי הספר לומדים כרגע וממשיכים בחיים... לא מובן! ואני לא חושבת שאצליח להבין את זה אי פעם. ובקשר לרוצח- כרגע, אמרו לנו שלמשטרה אין קצה חוט! אל תאמינו לתקשורת שאומרת שהמשטרה טוענת שמדובר בנוער כי זה בכלל לא בטוח ולא ידוע... תגידו לי, איזה יכול יכול לגזול בחיים? ועוד באכזריות שכזאת...
אני לומדת בבית ספר "נופי גולן", אתמול- בשעות בהם תאיר נרצחה, אני ישבתי בכיתה שלי באותו הביניין ולמדתי מתמטיקה. ולא שמענו שום צרחה ושום דבר לא נראה לנו שונה. היום הגעתי לבית ספר אפור. המורות בוכות, התלמידים בוכים, שקט ברחבה (וברחבה הזו אף פעם לא שקט), שוטרים בכל מקום, צלמי תקשורת, פסיכולוגים... וכולם בדיכאון, לא צוחקים, לא מחייכים, רק מנסים לקלוט שבאותו בית הספר נרצחה ילדה תמימה בת 13 באכזריות. ולא קולטים את זה! זה פשוט נראה כמו קטע מתוך סרט, שעוד מעט יעבור... ואני מנסה לחשוב על המשפחה שלה, על החברים שלה. איך ילדה בת 13 יכולה להתמודד עם זה שהיא היתה האחרונה שראתה את תאיר, שהיא ראתה שתאיר הולכת ולא חוזרת ובכל זאת לא דמיינה בכלל למה היא לא חוזרת, חשבה שהיא הלכה הביתה... איך ילדה כזאת צריכה להתמודד עם אובדן של חברה טובה? עם תחושות אשמה שכאלו? באמת שניסיתי להבין את זה ולצאת מהסרט... באמת להבין שנרצחה שם ילדה. אבל לא הצלחתי. העולם נשאר אותו דבר, השמיים כחולים, הפרחים פורחים, אז איך יכול להיות שילדה נרצחה? למה העולם והאנשים בו נשארים אותו דבר. לא הכרתי את אותה הילדה, מעולם לא ראיתי אותה, אבל המורה שלי סיפרה לנו את כל הפרטים שהם יודעים. שהילדה הזו, שעוד לא חוותה שום דבר משמעותי באמת בחיים שלה, נמצאה ללא רוח חיים כאשר כל חלק גופה העליון מחורר מדקירות, וצווארה משוסע... ואני לא מבינה איך זה ששאר בתי הספר לומדים כרגע וממשיכים בחיים... לא מובן! ואני לא חושבת שאצליח להבין את זה אי פעם. ובקשר לרוצח- כרגע, אמרו לנו שלמשטרה אין קצה חוט! אל תאמינו לתקשורת שאומרת שהמשטרה טוענת שמדובר בנוער כי זה בכלל לא בטוח ולא ידוע... תגידו לי, איזה יכול יכול לגזול בחיים? ועוד באכזריות שכזאת...
