הרס עצמי
שמי יובל, אני נשוי שנתיים וחצי בן 27. יש לי ילד ועוד אחד בדרך. אני במצב נפשי קשה מאוד. הייתי מגדיר אותו אפילו דכאוני. הכל התחיל מכך שאני רוצה לצאת עם נשים אחרות אך לא מוכן לפרק את המשפחה. מדוע אני רוצה להכיר? כי בנערותי לא היה לי את זה, אני סובל מ OCD שמלווה בחרדות קשות. בגיל 15 עליתי 40 ק"ג בשנה. הייתי אוכל כיכר, כן כיכר! לחם לארוחת ערב. 2 ארוחות צהריים. 2 ארוחות בוקר.
בקיצור המצב רק מדרדר, אני לא רוצה לעבוד עוד, לא מוצא בכך סיפוק, לא רוצה את אשתי עוד למרות שאני כן אוהב אותה. אני לא יודע איך להסביר את המצב שלי, אני מבלה שעות בצ'אטים אבל לא רוצה באמת לשכב עם נשים אחרות אלא להיות מחזר שלהן. מצב נורא.
חשק מיני רק יורד, בקושי מדבר עם אשתי. לא רוצה לבגוד בה ולהפסיד את המשפחה. לא רוצה ללכת ליצאנית. גם לא רוצה באמת לשכב עם מישהי אחרת.
אבל רוצה שקט, ושקט אין לי. וקשה לי, כל כך קשה. בזמן האחרון מתחילות יותר ויותר מחשבות אובדניות. אני מרגיש בבית כלא מזהב. יש לי הכל, יש לי אישה אוהבת, יש לי ילד מדהים, עבודה מסודרת אבל זה לא מספיק לי.
אני חייב תמיד את מה שאין. אני מפחד שאני הורס את חיי. ברור לי שבגירושין לא אעמוד, לא אוכל בלי ילדיי ואשתי שמתאימה לי כמו כפפה ליד ולא כלכלית עם מזונות של 4000 ש"ח מתוך משכורת של 6000 ש"ח.
האם מישהו חווה דברים אלה עכשיו?
מישהו יכול לעזור לי?
אני לא רוצה להתגרש ברוחי ובמוחי אבל חלק שני כל כך רוצה בכך. עזרו לי בבקשה מכם. מה עליי לעשות??? אני לא יכול לחיות ככה מילולי.
שמי יובל, אני נשוי שנתיים וחצי בן 27. יש לי ילד ועוד אחד בדרך. אני במצב נפשי קשה מאוד. הייתי מגדיר אותו אפילו דכאוני. הכל התחיל מכך שאני רוצה לצאת עם נשים אחרות אך לא מוכן לפרק את המשפחה. מדוע אני רוצה להכיר? כי בנערותי לא היה לי את זה, אני סובל מ OCD שמלווה בחרדות קשות. בגיל 15 עליתי 40 ק"ג בשנה. הייתי אוכל כיכר, כן כיכר! לחם לארוחת ערב. 2 ארוחות צהריים. 2 ארוחות בוקר.
בקיצור המצב רק מדרדר, אני לא רוצה לעבוד עוד, לא מוצא בכך סיפוק, לא רוצה את אשתי עוד למרות שאני כן אוהב אותה. אני לא יודע איך להסביר את המצב שלי, אני מבלה שעות בצ'אטים אבל לא רוצה באמת לשכב עם נשים אחרות אלא להיות מחזר שלהן. מצב נורא.
חשק מיני רק יורד, בקושי מדבר עם אשתי. לא רוצה לבגוד בה ולהפסיד את המשפחה. לא רוצה ללכת ליצאנית. גם לא רוצה באמת לשכב עם מישהי אחרת.
אבל רוצה שקט, ושקט אין לי. וקשה לי, כל כך קשה. בזמן האחרון מתחילות יותר ויותר מחשבות אובדניות. אני מרגיש בבית כלא מזהב. יש לי הכל, יש לי אישה אוהבת, יש לי ילד מדהים, עבודה מסודרת אבל זה לא מספיק לי.
אני חייב תמיד את מה שאין. אני מפחד שאני הורס את חיי. ברור לי שבגירושין לא אעמוד, לא אוכל בלי ילדיי ואשתי שמתאימה לי כמו כפפה ליד ולא כלכלית עם מזונות של 4000 ש"ח מתוך משכורת של 6000 ש"ח.
האם מישהו חווה דברים אלה עכשיו?
מישהו יכול לעזור לי?
אני לא רוצה להתגרש ברוחי ובמוחי אבל חלק שני כל כך רוצה בכך. עזרו לי בבקשה מכם. מה עליי לעשות??? אני לא יכול לחיות ככה מילולי.
