הרס עצמי

בארבאבא

New member
מוזר זה חריג.

יכלת להתנסח בדרך נעימה יותר. לאף אחד לא נעים לשמוע שהוא "מוזר"
 
הכל מתחיל מסקרנות

כל הקטע של הרס עצמי מתחיל מהסקרנות: על מה כולם מדברים? האם זה באמת כל כך רע? למה בעצם אסור? מה כבר יקרה אם אני אנסה? ואז באמת מנסים,טועמים מ'הפרי האסור',מגלים ש'זה לא כל כך נורא',ולפני שמבינים למה נכנסים,מתמכרים לזה. ואני מדברת לא על דבר מסוים,אני מדברת על הכל,אם זה:אלכוהול,סמים,השמנה,בולמיה,משקאות מעוררים,או כל דבר שהורס אותנו.
 
אנחנו לא כאלה מתוחכמים...

בסך הכל, אנחנו פועלים לפי דחפים, ועקב הרצון לסיפוק מידי... באותו רגע אנחנו מאוד רוצים לחוות את הסיפוק, והמחשבה היא לטווח הקצר ולא לטווח הארוך. כולנו מכירים את ההרגשה של "למה עשיתי את זה? היה הרבה יותר חכם להתאפק..." (כל אחד במקרה שלו) יש אנשים שיותר קל להם לדחות סיפוק, כנראה הם חושבים לטווח הארוך. מתי הרצון לסיפוק מידי הופך להרס עצמי? כשהוא בלי גבולות ואיזון, אולי מעורב עם בעיות אישיות כאלו או אחרות.
 

yaakii

New member
נעלמתי

לפה ואני אעלם חזרה לפה עוד 14 ימים
 

dealing

New member
הנאות ומיידיות?

וואו, יש כ"כ הרבה דוגמאות מגוונות שאפשר לתת בנושא בזה, ולכל אחת הסבר אחר. לא ממש הבאת משהו אוניברסלי שאפשר להגיב עליו.. "למה לעזאזל בני אדם נמשכים לדברים שהורסים אותם?" בני האדם לא נמשכים לדברים מעצם הנזק שהם גורמים. לדוגמא - בני אדם לא נמשכים לסיגריות מעצם הפגיעה בריאות, מהרעלים שמכניסים לגוף וכו. כמו כן עם האוכל. ההנאות האלה אינן שונות במהותן מקריאת ספרים. תופעות הלוואי שלהן פשוט שונות. מלבד זה, יש סיפוק מיידי (כפי שצויין לעיל). בנאדם שמעשן רואה את טובת ההנאה שלו, ורוב המעשנים רק לאחר שנים רבות רואים את הנזק שזה גורם (אם פיסי, כלכלי, חברתי - בנים\בנות שלא אוהבים מעשנים), כמו כן עם האוכל. אנשים בדר"כ לא חושבים על התמונה הכוללת, אלא על ההנאה המיידית. כנ"ל לבחור\ה שפגע\ה בנו - מרגישים את הגעגוע, את הכאב, את הכמיהה, ולא חושבים עם הראש. הדוגמאות שמנית מכילות סיפוקים מידיים ולא נזקים מידיים. אנחנו לא אוהבים שרע לנו. הנאה היא הנאה ואחת היא. אם אחרי כל הדוגמאות שמנית היה נזק מיידי - אז שאלתך הייתה במקומה. אבל רבאק, בחור בן 16 לא חושב על הנזק של הסיגריות (ובטח שלא מרגיש אותן), בנאדם עם חילוף חומרים ממש מהיר לא מרגיש את הנזק שבג'אנק, ועלם צעיר מאוהב לא חושב "מה יהיה אחרי חודש לאחר שאחזור אליה?" בנאדם מבוגר שחווה מספיק ובתדירות קבועה את ההנאות המזיקות הללו בחייו כן יתחיל לראות את הנזק שבעישון, ג'אנק, בחורות, והוא מתקרב בצעדי ענק לראות את התמונה הכוללת. אבל יש גם מבוגרים שלא יראו את התמונה הכוללת, או שהיא פשוט לא תפריע להנאות הללו..
 

בארבאבא

New member
אבל היום יש מודעות לכל הדברים האלה

[למרות שנתתי את זה כדוגמאות כלליות,ויש עוד אחרות..] אנחנו פשוט נמשכים למה שאנו יודעים שמזיק לנו,ומה שאסור ולא טוב. לא ככה? האדם רודף אחרי מה שקשה להשיג,אחרי האסור.אני מדברת על מצבים בהם אנו יודעים שזה לא טוב לנו,ושזה מזיר.לא על מצבים שזה לא ידוע.. אדם יודע שג'אנקפוד זה לא בריא,אבל הוא בכל זאת ימשיך לאכול במקדונלדס שלוש פעמים בשבוע. למה זה?!לא חבל.. זה פשוט מה שמשגע בכל העניין..אנחנו יודעים מה לא טוב לנו,ובכל זאת עושים את זה.ואז כמובן מתחרטים.
 

dealing

New member
נכון..

אבל זה לא סותר את מה שאמרתי.. ניקח לדוגמא את הדוגמאות של הסיגריות, האוכל, ואפילו סקס.. תביני - אפילו שיש מודעות, הדברים האלו פונים ומסקרנים במיוחד אותנו, הצעירים.. אי אפשר להסיק שאנחנו נמשכים לדברים שלא עושים לנו טוב בגלל שיש מודעות ואנשים יודעים שזה רע ועדיין זורקים את יודעת מה.. פשוט לא. אנחנו נמשכים לכל מה שעושה לנו טוב, שמענג אותנו. כל הרע שנגרם כתוצאה מתחביבים אלו הם "תופעות לוואי" שלא נלקחים בחשבון במשוואה, אלא עם הגיל. כמו הסיגריות. בנאדם מבוגר שעישן דיו מתחיל להכניס למשוואה עניינים כמו כסף, בריאות, וכו'. דברים שמהם מתעלם הצעיר. תביני, כל תחביב במידה מוגזמת הוא לא טוב. לקרוא ספרים יתר על המידה - לא טוב. פגיעה חברתית, כלכלית, ופיסית (לא טוב לאמץ את העיניים יותר מידי למשל). סרטים יתר על המידה - לא טוב. כנ"ל, יכול לפגוע חברתית, כלכלית ופיסית אפילו אנטיביוטיקה, כשלוקחים אותה יותר מידי היא עושה את הפעולה ההפוכה (במקום להועיל, להזיק). בכל דבר טוב שתמצאי בעולם, אם תגזימי איתו, הוא יהפוך להרגל רע. מה תגידי, שאנשים שמתמכרים לתחביבים טובים גם מתמכרים בגלל שהם נמשכים להרע לעצמם? כל פלוס יכול להפך למינוס. כל אחד עלי אדמות שואף לטובתו ולהנאתו. זה שהוא מתעלם מעובדות אחרות, לא אומר שהוא נמשך להרוס את עצמו..
 
למעלה