גם אני לא אוהב פאזלים ../images/Emo3.gif
לפני שדנים בשאלות שאת מעלה, נראה לי שחשוב לבדוק למה כל כך חשוב לך שהיא תרכיב פאזלים. הרי הרכבת פאזל אינה מיומנות שחשוב שביתך תרכוש על מנת שתוכל לתפקד ביומיום (כך נדמה לי), כמו להתלבש, לאכול, לנהל שיחה וכו'. אני בטוח שהיא תוכל לחיות חיים מלאים ומאושרים גם מבלי לדעת להרכיב פאזל. ילדים, כמו אנשים מבוגרים, הם בעלי נטיות לב שונות. היכולת לשחק היא החשובה, בעיני, ופחות במה משחקים. מה שכן חשוב הוא לברר מה המקור לחוסר רצונה, מתוך הנחה כי אם יש מרכיב תפקוד מסוים שבו יש קושי, הוא ישליך, בנוסף להרכבת פאזל, גם על תחומים נוספים, הדורשים יכולות ומיומנויות דומות. כמובן, שבנוסף לכך חשוב שהמטלה תהיה תואמת ליכולת, לא קלה מידי (כי אז אין אתגר) אך גם לא מתסכלת מידי (כי אז חווים כשלון ותסכול ואת זה אף אחד מאיתנו לא רוצה להרגיש). מרפא/ה בעיסוק יכול/ה לסייע באיתור הקושי, שמהווה את המקור לבעיה, בין אם הוא באדם עצמו ובין אם בסביבה (כמו, לדוגמא, מטלה קשה מידי לשלב ההתפתחותי). כך, לדוגמא, הרכבת פאזל דורשת תיאום עין- יד, יכולת לאנליזה וסינטזה, יכולת לשאת תסכול, מניפולציה של האצבעות ועוד. אבל, שוב, לפני כל זה, הייתי שואל האם לביתך חשוב להצליח להרכיב פאזלים ("כל הילדים בגן מרכיבים פאזלים ורק אני לא"
) או שזה חשוב לך ("הילדה של הפרידמנים כבר מרכיבה פאזלים של 4000 חלקים"
). האם זה הדבר היחיד שמפריע לך בתפקוד שלה? האם עם משימות אחרות היא מתמודדת ולא מתייאשת בקלות? ועוד דבר קטן- נראה לי שילדים "מריחים" מהר מאוד אם המשחק הופך למבחן... כל טוב ובהצלחה.