תראה...אני בתוך
החיים שלי- אבל הייתי חייבת להגיד לך שזו סוגיה קשה לענות עליה...
למה?
כי אני אדם שחושב ובאמת בא מטוב. קודם כל-מטוב..
המחשבות שלי טובות בד"כ..גם כשלא הכי טוב, אני יודעת לקחת אותי למקום
אחר-במודע. לא כבריחה, כבחירה..
סוג של תפיסת עולם מתוך תובנות שלי את הדברים, כך שזה בילט אין פחות או יותר.
מה גם שאני באמת "סובלת" בקטע של לשבח אותי *חוץ ממקרים של הומור, ציניות, או מודעות עובדתית* מצניעות, או מזה שאני לא מחפשת תמורה או חושבת בכיוון.
אני כן יודעת ומודעת-מה עשיתי לא טוב..ועשיתי.
גם אם לא הייתה לי כוונה תחילה- עשיתי. ולא טוב לי עם זה..