הרים גבוהים
"ואז לסיום הטקס כל השכבה תעלה לבמה ותשיר את עוף-גוזל עם פלייבק". "אין בארסנל הזמר העברי עוד שיר של פרידה מהבית חוץ מעוף גוזל? חייבים את הדבק הזה?" "זה בהוראת משרד החינוך, בעלון ההדרכה למסיבות סיום, זה מה שכולם שרים". "חבל. השדופה עם הפנים הקשוחות, המנכ"לית, היא חתומה על ההוראה הזו"? "כן. אין מה לעשות הלסבית עם העיניים המפחידות תערוף לך את הראש אם לא יהיה עוף-גוזל". "טוב. בואי נעבור על רשימת השירים והמערכונים פעם אחרונה, יש כאן דברים שדורשים קבלת החלטה. השיר הזה למשל:" קח אותי למועדון ותן לי, תן לי בראש וודקה עם רד-בול, בוא לשירותים, אחת שתיים ושלוש. היום תהיה נחמד אלי - ולא תוציא - סכין קפיצי אני אתן לך אהובה את כל מה שרק תרצי. "כן, זבל טהור, אבל אבא שלה איזה אלוף בצבא, הוא יעשה בלגן אם נוריד את זה." "בעיה. את באמת חושבת שהם יעמדו וישירו את עוף-גוזל בלי לעשות בלגנים? זוכרת מה הם עשו בשנה שעברה? איך שהגיעו לפזמון, הבנים שרו עוף-גוזל והבנות הורידו את החולצות והעיפו אותן לקהל". "אה הה...מבוכה רצינית. אחר כך הן הורידו חזיות ועשו מהן כאילו כנפיים, אמרו שזה יצירתי." "רק אלוהים יודע למה הם מסוגלים, אולי בכל זאת נוריד את עוף-גוזל?" "אם אתה כל כך מפחד מזה, אז אדרבא, תציע שיר אחר, יש עוד זמן לעשות פלייבק חדש וחזרות". "את משאירה בידי את ההחלטה?" "יאללה שפן". "טוב. החלטתי. השנה הם ישירו 'דרכינו' של רוטבליט. עם ההרים והצנוניות וכל זה". "באמת? אתה הולך על כל הקופה. וזה לא צנוניות זה צונני-פסגות. רעיון לא רע בכלל, רעיון שמטה את נתיב נהרות הדבק מגוזלים מפגרים שעפים מקן עם כינים, לבחורים בוגרים שיוצאים למסע החיים." "מעולה." "או קיי סגור. איש חינוך צריך לעמוד על עקרונותיו, לפחות על חלקם, לפחות על זכותו לא להקיא בסוף כל מסיבת סיום." "והמפלצת שחתומה על העלון, אתה לא חושש ממנה?" "על מה את מדברת? יש הרים גבוהים, יש דרך חתחתים, יש עדריות, שבטיות, יש ביחד, יש את כל מה שצריך, היא תתייפח מרוב אושר. שילך להזדיין הגוזל."
"ואז לסיום הטקס כל השכבה תעלה לבמה ותשיר את עוף-גוזל עם פלייבק". "אין בארסנל הזמר העברי עוד שיר של פרידה מהבית חוץ מעוף גוזל? חייבים את הדבק הזה?" "זה בהוראת משרד החינוך, בעלון ההדרכה למסיבות סיום, זה מה שכולם שרים". "חבל. השדופה עם הפנים הקשוחות, המנכ"לית, היא חתומה על ההוראה הזו"? "כן. אין מה לעשות הלסבית עם העיניים המפחידות תערוף לך את הראש אם לא יהיה עוף-גוזל". "טוב. בואי נעבור על רשימת השירים והמערכונים פעם אחרונה, יש כאן דברים שדורשים קבלת החלטה. השיר הזה למשל:" קח אותי למועדון ותן לי, תן לי בראש וודקה עם רד-בול, בוא לשירותים, אחת שתיים ושלוש. היום תהיה נחמד אלי - ולא תוציא - סכין קפיצי אני אתן לך אהובה את כל מה שרק תרצי. "כן, זבל טהור, אבל אבא שלה איזה אלוף בצבא, הוא יעשה בלגן אם נוריד את זה." "בעיה. את באמת חושבת שהם יעמדו וישירו את עוף-גוזל בלי לעשות בלגנים? זוכרת מה הם עשו בשנה שעברה? איך שהגיעו לפזמון, הבנים שרו עוף-גוזל והבנות הורידו את החולצות והעיפו אותן לקהל". "אה הה...מבוכה רצינית. אחר כך הן הורידו חזיות ועשו מהן כאילו כנפיים, אמרו שזה יצירתי." "רק אלוהים יודע למה הם מסוגלים, אולי בכל זאת נוריד את עוף-גוזל?" "אם אתה כל כך מפחד מזה, אז אדרבא, תציע שיר אחר, יש עוד זמן לעשות פלייבק חדש וחזרות". "את משאירה בידי את ההחלטה?" "יאללה שפן". "טוב. החלטתי. השנה הם ישירו 'דרכינו' של רוטבליט. עם ההרים והצנוניות וכל זה". "באמת? אתה הולך על כל הקופה. וזה לא צנוניות זה צונני-פסגות. רעיון לא רע בכלל, רעיון שמטה את נתיב נהרות הדבק מגוזלים מפגרים שעפים מקן עם כינים, לבחורים בוגרים שיוצאים למסע החיים." "מעולה." "או קיי סגור. איש חינוך צריך לעמוד על עקרונותיו, לפחות על חלקם, לפחות על זכותו לא להקיא בסוף כל מסיבת סיום." "והמפלצת שחתומה על העלון, אתה לא חושש ממנה?" "על מה את מדברת? יש הרים גבוהים, יש דרך חתחתים, יש עדריות, שבטיות, יש ביחד, יש את כל מה שצריך, היא תתייפח מרוב אושר. שילך להזדיין הגוזל."