היריון, הנקה וטוראט ../images/Emo26.gif
אני משערת שאת מתכוונת אליי... תקופת ההיריון היתה תקופה מאוד מאוד נעימה. ככל שההיריון התקדם, סממני הטוראט נחלשו. חלק גדול מהטיקים פשוט "נעלמו" (לאחרונה הם חזרו, לצערי). גם אלו שנשארו, היו פחות אינטנסיביים. חשוב לציין שהופיעו אצלי המון חרדות בהיריון, אבל אני לא בטוחה שזה קשור לטוראט, כיוון שהבנתי שהמון נשים (עם או בלי טוראט) מתמלאות חרדות בהיריון ראשון. הפחיד אותי איך העוברית מגיבה לטיק של כיווץ שרירי הבטן, אבל הגניקולוג שלי אמר שהיא לא מרגישה כלום. כיוון שלא הייתי שקטה, הלכתי לרופא מאוד נחשב (שהיה מנהל האולטרסאונד בקופ"ח מכבי), והוא הראה לי (באולטרסאונד) שגם כשאני מכווצת באופן פתאומי את כל הבטן, התינוקת בפנים בכלל לא מגיבה... היא ממשיכה בפעילותה בסבבה... קצת אחרי הלידה, פחדתי "לטקטק" לייד התינוקת, כדי שלא תפנים את הטיקים שלי. בשלב מסויים התייעצתי עם כמה טוראטניקים (גברים) מהפורום, שאמרו לי שהם מטקטקים באופן חופשי לייד הילדים שלהם. זה נתן לי ביטחון להיות מי שאני ולא לחשוש לטקטק בסביבתה. מעולם לא ראיתי שהיא נבהלת מהטיקים שלי. למעשה, היא מקבלת אותם בצורה כל כך טבעית... הלוואי שכולם היו מקבלים אותי כמו שהיא מקבלת... לגבי הנקה - את הטיקים בבטן אני עושה ממש בעדינות כדי לא להלחיץ אותה. לא שמתי לב לתגובה מיוחדת שלה לטיקים אחרים בזמן הנקה. מעולם לא ראיתי שהיא מתעוררת מטיקים שלי (גם כשהיא נרדמת עליי). היא מתעוררת רק מרעשים חזקים. היא תינוקת מאוד-מאוד רגועה (קיבלה את הטמפרמנט של אבא שלה). אני חוששת ממה שיקרה בסביבות גיל שנה, אז תינוקות מחקים את הוריהם בכל דבר. אני מאוד לא מעוניינת שהיא תמצמץ בעיניים מתוך חיקוי שלי... מצד שני, אחרי ששוחחתי עם טוראטניקים (שילדיהם אינם טוראטניקים), נראה לי שאף אחד לא נהיה טוראטניק בגלל שחיקה את הוריו... כדי להיות טוראטניק צריך שיהיה בך ממש דחף אמיתי לטקטק. אבל זו רק דעתי, ימים יגידו.
