הריון בעודף משקל...

[מקווה לטוב 3]

הריון בעודף משקל...

מישהי חוותה?
יכולה לספר קצת?


אני בהריון בחודש החמישי, אין ממש בטן הריונית כי אם בטן של שומן.
לא מעט נתקלת בהערות רופאים (מלבד הרופא שלי, הוא מדהים ואמפתי מאוד) שבודקים אותי
במהלך ההריון וזורקים הערות כמו "אני לא בטוח שאוכל לבדוק מהבטן כי היא שמנה" או כל מיני הערות מהסוג הזה.
אני מוצאת את עצמי כל פעם מחדש מתגוננת ומסבירה שמשבוע 10 רואים הכל יפה מאוד מהבטן ואין שום סיבה שלא יראו הפעם ובכל זאת....
יש איזושהי תחושת כאב, עקצוץ.
מה גם שיש מן הרופאים המרימים גבה על העובדה שזה הריון "ספונטני" ולא מטיפולים בשל המשקל.

 

[מרים 882]

עברתי 4 לידות והריונות

מתוכם 3 במשקל עודף של 30 ק'ג לפחות.
הכל עבר בשלום.
קצת יותר קשה הסקירה והערכת משקל.
תדאגי לא לעלות במשקל בהריון.
זה אפשרי!
כדי לא להגיע לסוכר גבוה ויתר לחץ דם.
מחובת הרופאים להזהירך!

 

[שופעת למהדרין]

גם אני עברתי הריון עם עודף משקל

וגם עליי ירדו הרופאים (חלקם. תמיד יש את הרופא המלאך האמפטי שאליו צריך להצמד) ואחיות שהן הכי "נשמות" (יש לפתח שמיעה סלקטיבית כבר מעכשיו)
היה לי הריון מהסרטים ממש. לא הקאתי אפילו פעם אחת או חשתי בחילה, הרגשתי נפלא ולא כבדה כלל, עליתי כ-7 קילו בלבד, וחוץ מלחץ דם בתשיעי שהלחיץ מאוד את הרופאים ושלא גרם לשום סיבוכים, ההריון היה חגיגה. הדבר היחיד שביאס אותי קשות היה שבקושי ראו עליי את ההריון אבל זה כנראה יותר בגלל מבנה של רחם אחורי ולא קשור לעודף משקל.
ורואים הכל ב-US - אל תאפשרי להם לבלבל אותך....
העיקר שיהיה לך קל ונעים ותקחי בחשבון זאת בערך התקופה היחידה בחיים בה אפשר לאכול ללא רגשי אשמה, ולהיות גאה על נשיותך העגולה.

 

[Blue Rose]

שני הריונות...

הראשון התחלתי ב- 125 ק"ג, השני ב- 135 ק"ג.
בשניהם הייתי צריכה טיפול מינימלי שכמעט כל אשה עם שחלות פוליציסטיות צריכה (מאוד נפוץ).
בשניהם בבדיקות ראו לא משהו- הבדיקות היו ארוכות וקשות יותר מלנשים אחרות (לרופאים) ולי לא היה אכפת. אני שמנה ולכן רואים פחות טוב. זה מצב פיזי ולא שהם מקללים אותי. זה עושה להם עבודה טיפה יותר קשה- והם יודעים להתמודד- גם אם הם מתלוננים. בכל אולטראסאונד שהייתי בו היה נרשם- קשה לראות בעקבות דופן בטן עבה- אוביסיטי.
בשני ההריונות הייתי עם סכרת הריון. יש לי את זה בגנים- ולא בשומנים. אז היה לי US כל שבועיים...כייף לראות אותו. בהריון הראשון ירדתי 10 ק"ג, בשני 15- דיאטת הסכרת היא מאוד קפדנית....ובשניהם הצלחתי לשמור על רמות סוכר תקינות ללא אינסולין.
בשני ההריונות היו אנשים שלא ידעו שאני בהריון (בקיבוץ זה מצב ממש יוצא דופן) למרות שראו אותי לפחות אחת לשבוע. אבל אני במבנה תפוח- ואין לי שום בעיה שלא כולם יודעים מה קורה לי בחיים.

ברגע שתפנימי שזה שאת שמנה באמת מקשה על הרופאים אבל בזמן ההריון את כנראה לא הולכת להיות רזה- אז הם צריכים לטפל באשה שמנה בהריון- לא הראשונה וממש לא האחרונה.
גם אני הייתי מתלוננת ועושה פרצופים אם היתי צריכה לעבוד עם מסך מחשב שקשה יותר לראות בו וזה מפריע לי לעבוד....אבל זה לא ימנע ממני לעשות את העבודה.
הפרצופים הם שלהם ולא צריכים להפריע לך בשום צורה- כי זה לא קשור אישית אליך או לכך שאת שמנה- זה קשור לכך שקשה להם יותר לבצע את הבדיקות.

בעניין הספונטני- אז שירימו גבה- מה אכפת לך? כאחת שהיתה במעקב פוריות- בתור היו נשים שמנות ורזות, צעירות יותר ופחות, מכל המוצאים והמצבים הסוציו-אקונומיים, המצב הפיזי שלנו לא מכתיב את המצב הרפואי שלנו, אם כי -מאוד נוח לחשוב שכן. אנחנו מצפים מהרופאים להיות אמפתיים ורגישים- אבל גם הם רק בני אדם- ולצערנו (או שלא) מותר להם לעשות פרצופים- גם אם זה לא נעים לנו....

רוזי! שאוהבת לקשקש על הריונות, לידות ובעצם על עוד הרבה דברים....

 

[notmyself]

הריון ראשון

התחלתי ב-138 קילו, ירדתי קצת בהתחלה, עכשיו באמצע שמיני 139.
שום בעיות מיוחדות-לא סוכר, לא לח"ד, לא בצקות-כלום.
כל הבדיקות היו תקינות ולא נתקלתי בשום בעיה או ביקורת עד כה. מה שכן- הרופא שלי מכיר אותי מאז גיל 16 אז הוא טיפל בי גם ששקלתי 220.
הפחד הגדול שלי הוא מהלידה ושתהיה לי בעיה לקבל אפידורל.

 

[מקווה לטוב 3]

תודה לכולכן

שימחתן אותי.
כיף לדעת שאני לא לבד במערכה!

 

[אנונימושית]

הריון בעודף משקל הוא דבר מסוכן ולא קל

אני עם עודף משקל מכובד למדי (של למעלה משלושים ק"ג להערכתי) וכרגע נמצאת בהריון השני שלי באמצע חודש שמיני.
אני עם סכרת הריונית כתוצאה מכך שאני שמנה (אין ספק שיש גם גנים שעודדו את העניין) וכתבתי שההריון מסוכן יותר כי במקרה שלי סכרת הריונית מסוכנת יותר מהריון בריא ורגיל.
הערות לרופאים מטופשים יש תמיד, צריך ללמוד שלא להתייחס וזהו. אכן לפעמים יש יותר קושי בתחילת ההריון לבדוק בטנית ואני לא מצאתי לנכון להתווכח אלא פשוט נתתי לבדוק אותי וגינלית, הרי מה שחשוב זו התוצאה ולא מאיפה בודקים אותי.
כיום אני מטופלת בתל השומר אצל דר' סינוואני המדהים שלרגע אפילו לא אמר לי מילה על המשקל שלי וזה בניגוד למחלקה להריון בסיכון בבלינסון שם טופלתי בהריון הקודם ושם הציקו המון בנוגע למשקל.
עוד קושי שהתעורר אצלי בהריון הקודם זה מציאת דופק במוניטור בגלל שאני שמנה (אף אחד לא אמר אבל זה היה ברור) מה שגרם למוניטורים ארוכים מאוד והרבה פעמים להקפצה למיון לשווא.
מעבר לכל זה יש סיכון גדול יותר לנתח קיסרי אישה שמנה וזה עוד מבלי לדבר על ההחלמה שלהרבה נשים שמנות יוצרת בעיות בגלל שקפלי השומן בבטן מקשים על המקום להבריא.
בשורה התחתונה, כל הריון הוא שונה וקושי של אחת לא מעיד על מה שיהיה לאחרת אבל כן, רופאים מתייחסים להריון של אישה שמנה יותר בזהירות ולא מתים על זה.

 

[Blue Rose]

מתוך סקרנות....(ארוך וחופר)

אני עם עודף משקל של מעל לכפול משלך (בשני ההריונות), וכמו שרשמתי, הייתי גם עם סכרת הריון (כמו גם חברה שלי רזה ששמרה תמיד על הבריאות, המשקל, והכושר- רק שאצלה סכרת ההריון לא עזבה והיא עכשיו עם סכרת- ואפילו זה לא אצלה בגנים) הודות לגנים שלי....
עם זאת, ההריון שלי היה הרבה יותר קל מזה של הריוניות אחרות רזות ובכלל. מרכז הכובד שלי כמעט לא זז ולא השפיע על ההליכה/שרירים/עצמות/עצבים מה שלא.... נסעתי על אופניים כרגיל- הבטן ההריונית לא הפריעה יותר מהבטן הרגילה...
בהריון הראשון לא היו לי בחילות, בשני היו חלשות שבועיים ועזבו- לא הטריד אותי במיוחד....מלבד זה שנעשיתי איטית יותר בהליכה- לא הייתי מרגישה בהריון אם לא היה איזה כדורגלן שטורח להזכיר לי....ודיאטה

.
מוניטורים- ואני, רוב השומן שלי מתרכז בבטן...היה יותר קשה מלנשים רזות. אבל תמיד הסתדרתי. אז הייתי צריכה ללחוץ עם המכשיר על הבטן....וזה לא קל לעשות 10-15 דקות...אבל אנחנו עוברות די הרבה בהריון הזה....זה לא מה שמפריע...
הייתי במיון פעם אחת לפני הלידה- כשהייתי ממש חלשה- כנראה בגלל איזה וירוס...ושם שמו אותי על מוניטור אחד שלקח חצי שעה לסירוגין ועשה בעיות...אבל אז התפנה אחר ובו אפילו לא הייתי צריכה ללחוץ על הבטן....

כשבאתי ללדת לא היתה שום בעיה עם המוניטור, מלבד זה שבהתחלה הוא לא הראה צירים (כי לא היו לי לתקופה) ואח"כ עצם זה שהיה צריך לעשות אותו על הגב בגלל השומן- ואז הכאב התחזק מאוד. מצד שני, לא הספקתי לקום מהפוזיציה הזו ותוך חצי שעה מהכניסה לחדר לידה ילדתי בלידה מושלמת ללא תפרים. מבחינתי, בנקודה הזו הייתי יכולה ללכת הביתה עם התינוק.
בלידה הראשונה (כנראה משהו שקשור לזירוז) היו לי קרעים פנימיים ולזה היתה החלמה קשה- אבל פנימית אני לא שונה מנשים רזות

.
לפי סטטיסטיקות אישיות שלי שלא בנויות על כלום מלבד מה שקורה בקיבוץ, כמות הניתוחים הקיסריים לא קשורה כלל למשקל האישה. מה שכן, בניתוחים שקשורים בבטן- בהחלט אני לדעתי בסיכון מוגבר לעומת רזות/ים... יותר בטן- יותר סיכון. ולכן כמו מכל ניתוח- פחדתי ועשיתי מה שיכולתי כדי למנוע - זירוז בראשון ודיקור (מומלץ מאוד!!!!) בשני כי עברתי בשניהם את התל"מ ללא שיגיע אפילו צירון....ואיימו עלי שעם הסכרת והקושי בהערכת המשקל- לא יחכו לי הרבה...

רוזי! שאומרת די לבוקר זה על הרון ולידה....אל תתנו לי לחפור על זה...אני לא סותמת!

 

[מיקה361]

ואני עם עודף מישקל ואחרי 9 טיפולי הפרייה

ולא מצליחה להכנס להריון, כולם מאשימים את עניין השומן (135 ק"ג), ולא מבינים כמה קשה לי לרדת במשקל בעיקר עכשיו עם כל ההורמונים שאני לוקחת שמנפחים ועם כל מצב הרוח הירוד...כבר לא יודעת מה לעשות..
סליחה על העצבות שהבאתי