הריון או לא

[ro1ro1]

הריון או לא

שלום, אני מתחבטת במשהו כבר די הרבה זמן ורוצה עכשו לשמוע עוד דיעות. הסיפור הוא כזה, אני חיה כבר שנה עם חברי (שנה ושבע חברים), רוב הזמן מסתדרים ואוהבים ,עליות וירידות כמו אצל כולם. אנחנו חושבים בהחלט על עתיד משותף,יותר מזה, אני רציתי כבר לפני מספר חודשים להתחיל ל"עבוד על ילד ", אפילו לפני חתונה. הסדר פחות חשוב לנו. פרטים חושבים שלא ציינתי עדיין: אני בת 35.5 רווקה, עובדת עם משכורת יפה,הבית בבעלותי...ושל הבנק כמובן. הוא גרוש +2 משלם מזונות, עובד בתחום המחשבים כעצמאי, מה שמספיק לו רק לצורך תשלום המזונות ועוד קצת. לפני מספר חודשים כשדיברנו על הנושא הוא ביקש ארכת זמן כדי להצליח למצוא עבודה יותר מסודרת וקבועה, אני בקושי מסוים הסכמתי אבל אני בהחלט מבינה את מצבו,ורוצה אותו מאה אחוז בעניין.אבל יש לזכור שגם הזמן שלי מתקתק. הסיכום ביננו היה שמחכים עד אפריל, והנה תיכף מסתיים לו החודש ושם דבר בעצם לא קרה.אין עבודה,המשק בקאנטים. והנושא שוב הועלה באופן רציני. הוא מבחינתו כמובן לא מרגיש יותר בטוח כלכלית, אבל לא חוזר בו מן הרצון לילד, הוא היה רוצה שנחכה עוד קצת. אבל אומר , שהיות והבטיח לי באפריל, הוא מקיים את ההבטחה. התחושה שלי והוא גם די אומר את זה, שהוא עושה את זה בשבילי ,ויותר מזה...חושש לאבד אותי, אני רוצה שהוא יהיה שותף בחלום,בפנטזיה,בדיבורים, ולו קשה לעשות את זה כי הקטע הכלכלי מאוד מלחיץ אותו, אני מאוד מאוד מבינה!!!!! אבל גם לא שוכחת את השעון שלי, את זה שאף אחד לא מבטיח לי שהכל תקין אצלי בגוף,אולי אני אצטרך טיפולים?? ואז מה? בת כמה אני אהיה אז??? מה עושים? מחכים עוד קצת? אני כבר כ"כ רוצה את זה!!! אבל לא רוצה שהוא יעשה את זה כי הוא הבטיח לי,אני רוצה שהוא ירצה את זה כמוני.....ולא בלחץ.... סליחה על האורך אבל לא יכולתי לקצר. אני אשמח לשמע דיעות.

 

[דאראמסאלה]

אכן לא פשוט

אבל בשורה התחתונה ההחלטה בידייך. אי אפשר לכפות על מישהו לרצות. מה גם שהתשוקה העזה לילד היא נחלתן של נשים הרבה יותר מגברים. ליבי איתך כי הסיפור שלי דומה במקצת. בן זוגי היה רווק מושבע ותיכנן לסיים את חייו ככה - עד שנפגשנו. אחרי 3 שנים (הייתי אז בת 29 ) החלטתי שזהו, הגיע הזמן, נכנסתי להריון בקלות ונולד בננו המקסים (יש הנחה בארנונה לחד הוריות, אפילו חד הוריות פארש ...). היו דיבורים על "בואי נחכה עוד קצת, מה בוער לך" ודיבורים על מצב כלכלי (למרות שאצלו אין ההתחייבויות שיש לחברך)- לי היה מאד ברור שהסיכויים שהדברים ישתנו נמוכים למדי, ורציתי ילד. נולד ילד, הזוגיות קיבלה פנים חדשות, והוא למרות היותו אב נהדר לא מתבייש לומר (לא ליד הילד) שהיה יכול לחיות גם בלי (נא לא להזדעזע),ומבחינתו אין כל תשוקה לילד נוסף- ולי יש. והפתעה הפתעה- יש קשיים וטיפולים ומצוקות- ואני חושבת: מזל שלא חיכיתי. בתרחיש הכי גרוע (שאני מקווה שלא יתממש) אגמור עם ילד אחד. שזה הרבה הרבה יותר טוב מלהיות ללא ילדים. הקיצר: איך שנראה המשק הולך להיות חרא גם בהמשך. נכון שרוצים לתת לילד הכל, אבל אל תשכחי שלהורים שלנו היו פחות אפשרויות כלכליות משיש לנו ובכל זאת יצאנו בסדר. הורה עני (אם ללכת לקיצוניות) אינו בהכרח הורה פחות טוב מהורה עשיר. אם הגעת להחלטה בינך לבינך- שאת רוצה, ושזהו האיש שאת רוצה כאב לילדייך (אגב- איך הוא עם ילדיו? ואיך את איתם?)- לכי על זה ושילך חלק.

 

[גרא.]

ro1ro1,כפי שאת כותבת, שעון הזמן

מתקתק,ותשוקתך,הצורך שלך בילד הוא כל כך עז ,עומדים מול דחייה מנומסת, ןמנומקת היטב מצדו של בן זוגך.ללא ספק ילד חייב להיווצר ולהגיע לעולם באווירה של קבלה, של רצייה פנימית ושלמה של שני בני הזוג, ולא כפרי רצון של האחד,על רקע התנגדות/דחייה,אולי חשוות של בן הזוג השני.כפי שאת מאד מדגישה במכתבך, חילוקי הדעות ביניכם,לא מאפשרים לך לעשות את מה שאת באמת רוצה וזקוקה לו כל כך.להבנתי, את עוד יכולה לחכות מעט, באין ברירה, אבל להציב לבן זוגך, לוח זמנים הגיוני..עוד כך וכך שבועות, חודשים,לא שנים. אחרת, לדאבוני, יהיה עלייך לשקול להפסיק את הקשר ביניכם,שמבחינתך בכל הנוגע לילד משלך, הוא חסר תוחלת.באיזה שהוא שלב יהיה עלייך להחליט מה יותר חשוב לך, ובמה את בוחרת..בסופו של דבר, את אשה צעירה,אינך חייבת למסד קשר זוגי שאינו מאפשר לך להגשים את עצמך.יש עוד גברים אחרים שם בחוץ...