ארווין קליין
Member
זאת הייתה אחת השיחות המשמחות ביותר שלי, אחרי שהחלטתי לפרסם מודעת היכרויות. הבחורה רמזה לי שלא אכפת לה שאני נשוי והיא מוכנה כבר בפגישה ראשונה שאבוא אליה למטרות אינטימיות. תפיסת עולם כל כך נדירה ובעיקר שונה, מכל מה שהייתי רגיל אליה, כאשר הבחורה תמיד מחפשת משמעות עמוקה למעשה האהבה. לא פעם אחרי שהייתי מכיר בחורה, שנראתה קלה להשגה, ואפילו להוטה, היא, ברגע האחרון, הייתה נסוגה: "אבל מה בעצם אתה רוצה ממני?!"
ואכן הפגישה הראשונה עם הבחורה (שהסתבר שהיא קצינה בצבא) התקיימה ממש כמו שציפיתי. באתי לביתה להוט וחם אש ובמהרה מצאתי את עצמי עושה לה את זה. אבל, לצערי, למרות רצונה, היא נאלצה לקצר ולחתוך את מעשה האהבה, בגלל שמיהרה להגיע לאיזה מקום. ואני הייתי כל כך חם... אולי פרצה מלחמה ואני לא ידעתי, כמו בבדיחה הבאה: יפה פוגשת את השכנה שלה, חיה, בחדר המדרגות ושואלת: "איך את מרגישה, הייתה חולה?" "מדוע את שואלת?" משיבה לה חיה. "כי ראיתי את הרופא יוצא מהדירה שלה, אתמול בערב"... אומרת יפה. "אז מה?!" מקשה עליה חיה, "כשאני ראיתי לפני שבוע יוצאים מהדירה שלך שני חיילים, שאלתי אם פרצה מלחמה?!"
בפגישה הנוספת שהתקיימה ביננו, הגעתי כבר קר לגמרי, מבחינת היכולת הפיזית... דווקא היא הייתה דלוקה וחמה אש, מהפעם הקודמת, שאז הדלקתי אותה כהוגן. ישר ניגשה לעניינים ואני גיליתי, למרבה האכזבה שהעסק לא פועל. כנראה רק בסרטים ה"המשך יבוא" תופס. לא עזרו כל ניסיונותיה להפיח חיים באבר המדולל... כבר קרה לי, בעבר, שגמרתי לפני הזמן והפרטנרית המשיכה לכאורה בלעדי, אבל איכשהו נאחזה גם בשאריות האון המיני, שעוד נשארו שם, כמו איזה זיכרון רחוק והצליחה לגמור. אבל כאן, המצב היה אבוד.
כך התחיל העצב המתוק... בפגישות הבאות, כשבאתי אל ביתה, עם תקוות גדולות, היא הייתה חמקמקה, עסקה בעניינים מטבח וסידור הבית ולא התפנתה אליי כמעט. אמנם יצאנו כמה פעמים, לכל מני אירועים, אבל לא הצלחתי כבר ללכוד את תשומת לבה ולעורר בה את התשוקה, כמו בראשונה.... הרומן נגמר בזה, שהיא נסעה לחו"ל ואני לא נענתי להזמנתה להקפיץ אותה לשדה התעופה. הציפור שענתה לי בפעם ראשונה בכן, עפה לי מהקן ולא טרחה להודיע לי כשחזרה לארץ, גם כן.
ואכן הפגישה הראשונה עם הבחורה (שהסתבר שהיא קצינה בצבא) התקיימה ממש כמו שציפיתי. באתי לביתה להוט וחם אש ובמהרה מצאתי את עצמי עושה לה את זה. אבל, לצערי, למרות רצונה, היא נאלצה לקצר ולחתוך את מעשה האהבה, בגלל שמיהרה להגיע לאיזה מקום. ואני הייתי כל כך חם... אולי פרצה מלחמה ואני לא ידעתי, כמו בבדיחה הבאה: יפה פוגשת את השכנה שלה, חיה, בחדר המדרגות ושואלת: "איך את מרגישה, הייתה חולה?" "מדוע את שואלת?" משיבה לה חיה. "כי ראיתי את הרופא יוצא מהדירה שלה, אתמול בערב"... אומרת יפה. "אז מה?!" מקשה עליה חיה, "כשאני ראיתי לפני שבוע יוצאים מהדירה שלך שני חיילים, שאלתי אם פרצה מלחמה?!"
בפגישה הנוספת שהתקיימה ביננו, הגעתי כבר קר לגמרי, מבחינת היכולת הפיזית... דווקא היא הייתה דלוקה וחמה אש, מהפעם הקודמת, שאז הדלקתי אותה כהוגן. ישר ניגשה לעניינים ואני גיליתי, למרבה האכזבה שהעסק לא פועל. כנראה רק בסרטים ה"המשך יבוא" תופס. לא עזרו כל ניסיונותיה להפיח חיים באבר המדולל... כבר קרה לי, בעבר, שגמרתי לפני הזמן והפרטנרית המשיכה לכאורה בלעדי, אבל איכשהו נאחזה גם בשאריות האון המיני, שעוד נשארו שם, כמו איזה זיכרון רחוק והצליחה לגמור. אבל כאן, המצב היה אבוד.
כך התחיל העצב המתוק... בפגישות הבאות, כשבאתי אל ביתה, עם תקוות גדולות, היא הייתה חמקמקה, עסקה בעניינים מטבח וסידור הבית ולא התפנתה אליי כמעט. אמנם יצאנו כמה פעמים, לכל מני אירועים, אבל לא הצלחתי כבר ללכוד את תשומת לבה ולעורר בה את התשוקה, כמו בראשונה.... הרומן נגמר בזה, שהיא נסעה לחו"ל ואני לא נענתי להזמנתה להקפיץ אותה לשדה התעופה. הציפור שענתה לי בפעם ראשונה בכן, עפה לי מהקן ולא טרחה להודיע לי כשחזרה לארץ, גם כן.