הרהורים

[star lili]

כן, ובת כמה היתה באפי

כשהיא ואנג´ל היו ביחד? ואנג´ל אפילו יותר זקן מספייק. לא שאני בעד זיווג ספייק ודון (

) אני רק אומרת- קצת פרספקטיבה.

 

[bewiched]

ספייק ודון? זה פדופיליה-היא כמו

אחותו הקטנה, היא ילדה קטנה. אני יודעת שהיא בערך בגיל שבו אנגל ובאפי התחילו אבל באפי הרבה יותר בוגרת. ספייק עזר לגדל את דון והוא מאוהב בבאפי

 

[14מתן]

הבת שלו ?

יותר בכיוון של הנכדה של הנכדה של הנכדה שלו !

 

[BiggieG]

מה הקשר ../images/Emo58.gif?

ספויילרי לבאפי 6 ואנג´ל 4: בין להציע שספייק יאנוס את דון לבין העובדה שהוא אנס את באפי? מי שלא יודע על האונס לא יבין על מה מדובר. ולא לדעתי ממש לא מתאים לשדך את ספייק לדאון- זה מגעיל. אפילו יותר מבאפי וספייק או קורדי וקונור. בכלל הדמות של דאון, חוץ מתפקיד המפתח (הא! משחק מילים ) שלה בעונה 5- היא דמות די מיותרת, מעצבנת ומשעממת.

 

[MsPiggy]

אני יודעת....

אבל אני עדיין חושבת שזו הייתה יכולה להיות התפתחות מאוד מעניינת לעלילה... להראות את דאון בסגנון "לוליטה" כזאת... וזה גם יהפוך אותה לדמות פחות מעצבנת... כמובן לא יהיו שום סצינות פורנוגרפיות, כי זה יהיה אסור...

 

[hospital_food]

פרק מדהים שבמדהימים!

בעיני ווילו, האלמנטים שהבדילו אותה מאותה ילדה חנונית היו קשורים לבאפי (החברה הטובה שמבינה), אוז (החבר הקול, הגיטריסט בלהקה), טארה (היציאה מהארון ומערכת היחסים ביניהן) והכישוף. אז באפי כבר לא מבינה אותה כמו פעם, אוז עזב, וכשטארה מעלה ספקות בעניין הכישוף ווילו מיד מתרגזת, ועוזבת. וזהו הריב הראשון בינה ובין טארה. ווילו מתחילה את הפרק בעמדת נחיתות מסוימת. היא מרגישה מחוץ לעניינים, כאילו דעתה מבוטלת ולא משמעותית כיוון שלא חוותה אובדן משפחתי מימיה. "You just don`t understand" אומרת לה באפי, ו-ווילו נאלצת לוותר. אפילו טארה, שאמורה להיות "בצד שלה", להבין ולתמוך בה יותר מכל אחד אחר, מזדהה עם באפי בעוד ווילו מבינה דווקא את דון. טארה מבינה, טארה עברה משהו דומה והפעם ווילו מרגישה שהיא האאוטסיידרית, שהיא זו שמבחוץ מביטה פנימה אל תוך מעגל אליו איננה שייכת, וההרגשה הזו אינה זרה עבור ווילו כלל וכלל. ווילו עדיין סובלת מרגשות נחיתות של "החנונית" הדחויה והמושפלת לאורך כל הילדות. ב-Doomed כשפרסי מכנה אותה "nerd", היא מסתגרת ונכנסת לדיכאון. ב-Restless אנחנו רואים שהיא מפחדת שכולם יגלו את ה"אמת" עליה - לא לגבי היציאה מהארון אלא דווקא לגבי חיי החברה וה"יציאה" החוצה מהקונכייה. היא חוששת שמא היא עדיין הילדה המוזרה בשמלה החומה, זו שאוהבת את בי"ס, בעלת המוח הגדול שאף אחד לא רוצה להסתובב איתו. העניין מוביל לרגשות נחיתות אל מול טארה. ווילו מרגישה כמו "Junior partner", נחותה אל מול טארה שמובילה וקובעת את הטון בעניין היציאה מהארון, הניסיון בכישוף ועכשיו עם התובנה לגבי האובדן. ואז מודה טארה כי בעניין הכישוף "It frightens me" ופוגעת בנקודת תורפה של ווילו, שמסיקה כי טארה אינה סומכת עליה. הכישוף הוא התחום המרגש ביותר בחיים של ווילו וכאשר מישהו מפקפק בה וביכולותיה ומביע התנגדות מסוימת, היא מתרעמת מיד ("Fear, Itself"). טארה ממשיכה ואומרת "את מתקדמת כ"כ מהר וכ"כ הרבה, אני לא יודעת איפה אשתלב" ו-ווילו סופגת עוד מכה כואבת - החברה האהובה שלה חוששת שמא היציאה מהארון היא שלב חולף, ומפקפקת באמינותה. ווילו לא מנוסה בעניין, טארה היא החברה הראשונה שלה וכשטארה מעלה ספק, ווילו שוב מרגישה שלא לוקחים אותה ברצינות ורגשות הנחיתות צצים שוב. בסצינה האחרונה מתגלה האנלוגיה המלאה בין באפי-דון לווילו-טארה. ווילו אומרת "אני יכולה לעשות את זה. אני אטפל בה", ובאפי עונה "אני מבינה". כשם שעל באפי לטפל בדון, כך מוצאת את עצמה ווילו כשטארה תלויה בה לחלוטין. ווילו, שלא חוותה אובדן גדול בתחילת הפרק, מסיימת אותו עם האובדן הגדול ביותר שיש. ווילו ובאפי - אחריות גדולה מוטלת על שתיהן, אבל הן מקבלות אותה על עצמן מתוך אהבה. הרעיון המרכזי בפרק הוא הקושי בקיום מערכות היחסים במקביל לחיים האחרים ולעולם החיצוני. באפי ודון, ווילו וטארה, מתקשות לנוכח העולם הטבעי והעל-טבעי כאחד. המכשולים רבים, ההקרבות עצומות, הסיכון גדול ולעיתים האהבה איננה מספיקה. האמת קשה, כואבת ונוטלת את קורבנותיה. אבל עושים מה שצריך, משתנים ומתאימים, לוקחים את הסיכון ומתמודדים עם ההשלכות כי האהבה לעיתים אולי קשוחה ומכאיבה – אבל שווה את זה.