הרהורים...
לפני שבוע שבתי, לאחר שהייתי 24 שעות ביממה במשך 7 ימים, עם צוות קטן מהעבודה, חדר עם שותפה, טיולים, מסעדות והמון המון בילויים משותפים לתוך הלילה. וחזרנו לשגרה. והיום שוב בערב של "לבד". ולא, לא עצוב. טיילתי לי, והחלטתי לפנק את עצמי בקפה ועוגה. וכבר תכננתי לי איזה קפה ואיזו עוגה. התבוננתי באדם שהמתין לשרות לפני. חשבתי לעצמי שהעיניים שלו מאד גדולות...
ובינתיים הוא הזמין בדיוק את מה שאני תכננתי לי... והתפתחה שיחה, וחיוכים, והוא התגלה כאדם מאד נחמד.. ו... ישבנו לאכול כ"א בשולחן נפרד... בהמשך הערב, במקום אחר, התפתחה שיחה מאד נעימה ביני לבין אדם אחר. בשני המקרים חשבתי לעצמי משהו כמו: "כמה שהוא נחמד, מעניין אם הוא פנוי...", (ולגבי הראשון, אפילו הצטערתי שלא הצעתי שנמשיך בשיחה בשולחן משותף) כשבדרך כלל לא הייתי חושבת על כך כלל. משהו השתנה בי? האם אני מתחילה "להקרין" צורך בבן זוג, או שמא סתם מחשבות "טבעיות" הן? (ותודה על ההקשבה...)
לפני שבוע שבתי, לאחר שהייתי 24 שעות ביממה במשך 7 ימים, עם צוות קטן מהעבודה, חדר עם שותפה, טיולים, מסעדות והמון המון בילויים משותפים לתוך הלילה. וחזרנו לשגרה. והיום שוב בערב של "לבד". ולא, לא עצוב. טיילתי לי, והחלטתי לפנק את עצמי בקפה ועוגה. וכבר תכננתי לי איזה קפה ואיזו עוגה. התבוננתי באדם שהמתין לשרות לפני. חשבתי לעצמי שהעיניים שלו מאד גדולות...
