הרהורים של יום הכיפורים

[תנינענקי]

הרהורים של יום הכיפורים

קם לו עם בבוקר ליום שהוא מכנה יום הכיפורים,קם לו עם בבוקר לכפר על מעשים שבינו לבינו בינה לבינה ובינהם למה שהם מכנים המקום. קם לו עם ומבקש סליחה וצם על מנת לקבל מחילה, האם רק כאן בהרעבת הנפש אני אזכה להיקרא יהודיה? האם איני יהודיה אם הוריי נחשבים יהודים? האם איני יהודיהאם השם ישראל גורם לי צמרמורת בכל הגוף? האם איני יהודיה גם כשביום הזיכרון לשואה ולגבורה אני נזכרת ויודעת שאין לי ארץ אחרת?! ומבחינת הרוח יכולים לאמר:הניקוי הוא ניקוי נפשי ,יום אחד בשנה ניתן להנתק מהחומר ומההאבסה עצמית ולנקות את פינות הגוף החשוכות ביותר,ואני אומרת מי שלא מודע לגופו במשך כל ימות השנה שלא יחטאה ביום כיפור בהלקאה עצמית,ומי שלא השכיל לאמר סליחה לאחר מעשה שלא יבקש מחילה. הערב כבר יצאו בני ישראל לבתי הקפה ולמסעדות כדי לראות ולהראות,פעם בשנה עושים חשבון נפש וחושבים קצת על הרוח ומחר בבוקר??? וזוהי המנטרה שלי: לא פעם בשנה 12 שעות ,אלא כל יום שעה אחת של חשבון נפש והקשבה פנימית. מי ייתן ןתהיה זו שנה טובה מלאה במחילות ,בסליחות בינינו לבין עצמינו. בספר החיים תכתבו ותחתמו. תנינענק

 

[vasotrophic]

כיפור

אני יכול להצהיר באופן מוחלט למדיי כי קשרי אל הדת באשר היא, כרעיון וכמסורת, קלוש ביותר. אני מעוניין להטיל את האחריות על זה באופן שווה על הסביבה שעיצבה אותי ועליי. כיום, לעומת זאת, נושא הדת אינו בוער בשום חשק חריג בנפשי, ולכן בנושא זה כנראה אשאר יהודי מנותק. אתמול בערב יום הכיפורים, לבשתי ג´ינס וחולצה כהה, לא בשונה מכל יום אחר, נשאתי עליי תיק ויצאתי כהצהרה של שוני אל רחובות העיר. אך אל תטעו, אותה הצהרה לא היתה מטרתי, היה לי כיוון ומטרה, אך לא היתה באפשרותי אופציית הנסיעה. ההיבדלות היתה תוצר לוואי בלבד. אהבתי מאוד את מה שראיתי, המוניי ילדים ומבוגרים חלשו על הרחובות, ותחושה אמיתית ומוחלטת של חג היתה באוויר. אלו על כלי תחבורה זעירים וזעקות שמחה, ואלו בדבוקות שיח ושיג חורשים את העיר בדרך מביתם לבתי הכנסת. הדרך שאותה היה עליי לפסוע היתה רבה, וכמו נטע זר וכהה בים היהדות הלבן הזה, שנגלה לעיניי כך פתאום, המשכתי ללכת ברחובות העיר. הטמעות של מבטים שננעלו ביני ובין העוברים ושבים עטורי בגדי החג, מבטים שננעלו להבזק שניה והשתחררו, הטמעות של אותה תמונה בה נראיתי אני כמשיכת מכחול צורמת ומנוגדת לנושא הכללי, הובילו אותי במהרה להרהורים עמוקים הרבה יותר ממה שתיכננתי לאותה הליכה. רצה הגורל, וכל פנייה שלקחתי הובילה אותי לעוד רחוב בו אני הולך יחיד בכיוון מנוגד, מול קבוצות של אנשים לבושי לבן, מצחקקים, מתבדחים ומדברים ביניהם שיחה קלה. למרות שידעתי שדרכם תובילם לבית הכפרות, ועוד מעט כל מודעותם תושלך על אלוהים ומחילה, למרות כל זאת הרגשתי באותם הרגעים כמו האדם היחידי שנגזר עליו מכורח הנסיבות להתייסר בחשבון נפש. תמוה הוא העניין שרק מתוך הזדעקות התבדלותי מהעם המסורתי, עלה בידיי לבצע מעשה הדין וחשבון הנפשי, באותו מקום וזמן בהם אותו עם עסק בדברי מליצה. אין פה אם כן פרדוקס ואף לא שאלה גדולה ומייסרת. בסה"כ עוד חוויה של יום מיוחד בשנה, דרך עיניו של עוד חילוני בעם ישראל. לסיכום, אני בטוח שאת כל אחד חותם גורם כלשהו לעתיד טוב או רע, אם זה האלוהים, הגורל, הסביבה, העצמי. ולכן בלב שלם ונכון אני מעוניין לאחל לכ המאמינים באשר הם, כי כולנו מאמינים, גמר חתימה טובה, ומי ייתן וגורל האמונה של כל אחד יאיר לו פנים בשנה הקרובה, ושכולנו נמצא אהבת אמת בחיינו, בכל התחומים.

 

[חנה גונן]

לתני-יהדות ../images/Emo9.gif

בשבילי להיות יהודיה זהו ענין של נהרגשה פנימית ולכ אחד יש את ההרגשה הפנימית היחודית לו שאי אפשר לקחת ממנו בשום אופן.המושג הוא מה שאנחנו עושים ממנו ויוצקים לתוכו שלך חנה גונן

 

[חי אדר]

מיהו יהודי, וצום יום כיפור.

הצום, אינו תכלית אלא אמצעי מסויים, הממחיש לאדם שכחו וגבורתו, אינם עצמיים לו, אלא תלויים בתנאים ובנסיבות מסויימות.בכך בא לביטוי ההבדל, בין מציאות האדם למציאות האלהים, שאינו מותנה בשום נסיבה חיצונית.ובעניין מיהו יהודי.מה שציינת שיהודי בא לביטוי בעובדת היותךבת לאם יהודייה,הוא נכון בהחלט.אך זוהי התייחסות ביולוגית הכפוייה על האדם.השאלה אם אין צורך, בדבר מה נוסף,המבטא את ההכרעה הרצונית של האדם.מעבר לזאת, התחושה העולה מדברייך, נכונה מאוד.אין ספק, שהרבה שוגים בכל השנה בהתנהגות לא רצוייה,וחושבים שיום הכיפורים, הוא מעין מרחץ מהפשעים. כבר חכמים בדורות קודמים התריעו על כך בקובעם, שכל האומר אחטא ואשוב אין יום הכיפורים מכפר.