הרהורים של בוקר....

[מאיוש המקורית]

הרהורים של בוקר....

בעודי מכינה לעצמי את ארוחת הבוקר ואת הסנדביץ' למהלך היום עם הפרי ובקבוק השתיה, חשבתי לעצמי: "איזו אמא אני אהיה...?!" אני חייבת לשתף אתכם בסדר היום המטורף שלי בשביל שתבינו למה אני מהרהרת כך: 6:00 בבוקר השעון מצלצל- הכל טוב ויפה אבל קשה לפקוח את העינים. 6:30 הוא שוב מצלצל- רק שהפעם מרימים בכוח את עצמנו מהמיטה ואז מתחיל טירוף הבוקר שממשיך עד 8:00

להדליק דוד

להכין לשתות

להכין סנדביצ'ים למהלך היוןם או ארוחה נורמלית (אם אין זמן אז גם לא מכינים)

לסדר תיק

לארגן את הבית (אם צריך)

מקלחת+ להתלבש+ להתאפר והצצה אחרונה במראה לפני שיוצאים מהבית... ואז נוסעים ללימודים ומשם ישירות לעבודה ומגיעים (הכי מוקדם) חזרה לבית בסביבות 21:30 עכשיו... התחלתי לחשוב לעצמי היום בבוקר במהלך בטירוף: "איזו אמא אני אהיה!?" "איך הם יראו!?" "אם הם יהיו שמנמודים מה אני יאמר להם כדי לטפח להם את האגו!?" "איך אני אגרום להם לאהוב את עצמם כמו שהם!?" "איזו דוגמא הם יקחו ממני!?" ואז שהכנתי לי את האוכל התחלתי לדמיין איךאני מעירה אותם בבוקר, מלבישה אותם, מכינה להם לאכול... זה קורא לי המון לאחרונה וזה גורם לי לחייך הרבה בבוקר ולדעתי זה גם קורא בעקבות זאת שאני עובדת עם אנשים מבוגרים ממני לפחות ב-20 שנים ויש לרובם ילדים בגילי וגם ילדים צעירים יותר ואני שומעת כמה הם רוצים להיות איתם יותר וזה קשה... אז אני בתור "אשת קריירה" מתחילה קצת לחשוש בנושא... אני עובדת המון עם ילדים ובני נוער ואני יודעת שילדים ונערים הם אנשים צעירים ורגישים מאוד. ההורים שלי גם היו אנשי קריירה שבקושי היו בבית אבל לא החסירו מאתנו כלום. אני הייתי ילדה שמנה שתמיד אהבה את עצמה, תמיד הייתי מוקפת חברים, תמיד ידעתי מה אני רוצה ומעולם לא ירד לי הבטחון העצמי. אבל זה שונה כשאנחנו מתחילים לראות עכשיו כבר את הצד השני שאנחנו רוצים ומאחלים שיבוא... אז מה אתם אומרים? איך אתם רואים את ילדכם בעתיד? מאיה שמהרהרת הרבה בשעת בוקר...

 

[lizush]

שאלה טובה..

לא ממש חשבתי על הילדים שלי כשמנים או רזים, אלא יותר בכיוון של תינוק צ'אבוניסטי (צ'אבי), כן, אני שוכחת שהוא גם יגדל... אבל בתור אחת שמנסה לקדם את עצמה בחיים גם כן, אין לי ספק שיהיה לי מקום מאוד נכבד עם הילדים שלי, גם אם זה יהיה רק שעתיים לפני השינה - הזמן יהיה איכותי ולא צפייה מול הטלויזיה כמו שקורה בברוב הבתים של היום... יחד עם זאת, חינוך לעצמאיות יהיה להם, בדיוק כמו שאני קיבלתי (למרות שזה גרם לי לבדוק את הגבולות של עצמי במשך המון שנים אחרי כן), עדיין, אני מאמינה שהם יהיו עצמאיים וגם מקווה, שיחכו לליטוף ולסיפור לפני השינה שאת זה אני לא אפספס לעולם... גם אם זה יהיה בטלפון מחו"ל... ואת מאיושה - לא דואגת לך לשניה - את תהיי אימא ניפלאה

 

[מאיוש המקורית]

השאלה היא...

האם להביא ילד כדי לראות אותו שעתיים ביום? האם זה מספיק להגיע לבית, לקלח אותם, לאכול איתם ארוחת ערב, להקריא סיפור וזהו!? איפה זמן האיכות עם המשפחה!? ואיפה בזמן הזה אני יוכל לחזק את ילדי שלא יפגעו מכל ה"מזיקים" בחוץ? אני יודעת שהתפקיד שלי גם לא תמיד יתן לי להיות בבית בדיוק בשעות האלה. זה מאוד מציק... אני קוראת כאן המון מבנות שהאמהות שלהן לא מוכנות לקבל אותן בגלל המראה החיצוני שלהן ועושות להן את המוות בנושא. וישנן אמהות שמביאות את הכעסים מהעבודה ומוציאות הכל על הילדים... צריך לחשוב על הכל מהכל... תודה מותק על המחמאה- אני מאוד מקווה שאני אהיה אמא טובה

 

[lizush]

תלוי איך מסתכלים על זה..

אפשר תמיד להגיד: "תפסת מרובה לא תפסת", ואומנם מבקשים מנשים היום גם לצאת לעבוד וגם להיות בבית עם הילדים, והרבה נשים נופלות בדרך ולא מצליחות לשלב את שניהם (ולא נדבר גם על זמן איכות עצמי שנדרש). אני מאמינה שחיזוק הילדים מהמזיקים בחוץ הוא תלוי בחינוך הראשוני, וכמו שאמרתי להורים שלי לא פעם אחת - את הבסיס הם עשו טוב, עכשיו רק נשאר לראות מה אני אלמד מזה. לאנשי החינוך שעבדו איתי ולהורים אני מציגה תמיד את רעיון "כף היד". רעיון זה אומר שאם נתמקד במשהו שקרוב מידי לעינינו, יהיה לנו קשה לראות את כל התמונה ולהיעזר בגורמים אלטרנטיביים לפיתרון נכון. במידה ונשים את היד קצת רחוק מהפנים, נוכל לראות את התמונה היותר גדולה. ככה גם במיקרה הזה, הילדים אמנם בשנים הראשונות תחת עינינו הפקוחה, אבל לאט לאט צריך להרחיק אותם מאיזור הפנים, כדי לחזק אותם עצמאית ולתת להם ללמוד את הדרכים הנכונות להם - שלאו דווקא עומדות בקנה אחד עם מחשבה "הורית" נכונה. אם לא נזניח את השישי - שבת לבלות עם הילדים, אז לדעתי השעתיים האלה לפני השינה, כל עוד זה זמן איכותי ולא רק מקלחת וטלויזיה, הם מספיקות. מספיק לזמן של פעילות משותפת שבו הם יודעים שיש להם אותך: להתכרבל איתם, להתעמל איתם או לראות ביחד סרטים מצוירים - ולצחוק ביחד.. אנשים שוכחים לעשות את זה היום... אין ספר אחד טוב שמלמד איך להיות הורים, זה מאוד אינטואטיבי ולצערי אין היום רישיון לעשות ילדים (ואולי צריך), אבל כמו שבעבודה אני לא אהיה עצבנית בגלל סיבות מהבית, אין סיבה שאבוא לבית עם כעסים מהעבודה. חייבים לעשות מסכות כדי להיות טוטאלים בתחומים שאני נמצאת בהם... וזאת לא היתה מחמאה - זה היה מסר וודאי

 

[רחלי228]

אני אמא כבר די הרבה זמן

יש לי שני ילדים . האחת רזונת (בת 16) בקושי מכניסה משהו לפה , ילדה בגיל ההתבגרות , ילדה מופלאה, על אף שכל השנים אני אמא עובדת במשרה מלאה פלוס,ף יש ביננו קשר הדוק שאף אחד לא יוכל לקחת אותו מאיתנו, אנחנו החברות הכי טובות והקשר שלנו שקוף, מספרות הכל אחת לשניה, גם אם לא היה לי זמן באמצע השבוע להשקיע בה במהלך השנים, תמיד מצאתי זמן אחר להיות איתה. ואין דבר כזה "זמן איכות", כל רגע שנמצאים עם הילדים - הוא איכותי. אני יכולה להרחיב את הנושא עוד המון (אבל אין זמן אני חייבת לרוץ לעבודה). ובני השני, הוא צ'אבי, קסום, ג'ינג'י מדהים עם לב ענק ונתינה אינסופית, עוד מעט בן 10, ונכון, אין לי המון זמן איתו, אבל המעט שאנחנו יחד, הוא זמן של אהבה, הוא ילד נהדר, אדיב ונדיב , עם חוכמת חיים וראיה מפוכחת על החיים. שניהם גדלו להיות ילדים עצמאיים, חברותיים, תלמידים טובים מאוד, על אף שכמעט איני בבית, המסגרת המשפחתית שלנו היא מסגרת לא רגילה, אני אם חד הורית, שחיה עם בן זוג ולו גם בת צעירה בת 9 , אנחנו משפחה שעושה הכללללל כדי לשמור על המסגרת, גם אם באמצע השבוע אנחנו מאוד עמוסים ועסוקים, לא מוותרים על ארוחת משותפת ביום שישי בערב, השבתות שלנו הם תמיד יחד, ומנהלים איתם שיחות אינסופיות בטלפון. הם יודעים שאני ובן זוגי מהווים עבורם את הקרקע היציבהשלהם ואנחנו ה"גב" שלהם. אני מרגישה שיש לי משפחה לתפארת (חמסה)..

 

[polegra]

עונה לך בתור אמא

החלטתי שמה שחשוב לי זה להתרכז בגידול הילדים ולא בקריירה....בלגלל שאת ההורים שלי בקושי ראיתי היה ברור לי מראש אני קמה מוקדם ומגיעה לעבודה ב8 דור לעומת זאת קם רק ב10 בבוקר! ב5 אני כבר בבית (כי יש שעת הנקה שנה ראשונה...) זוכה להיות איתו עד שהוא נרדם וזה ב22:00 בלילה הכי מוקדם! הפולני שלי מגיע ב8 בערב...ועדיין יש לו לפחות שעתיים עם דור הוא מקלח אותו מספר לו סיפורים הבית ניקיונות וסדר מחכים לסופי שבוע כנ"ל כביסה...עושים כביסה ומקפלים בשבת את הבית מנקים ומסדרים יחד ביום שישי כלים ולבשל שמה אותו איתי במטבח...כשהיה קטן בטרמפולינה עכשיו הוא כבר מתחיל לעשות צעדים מסביב לרהיטים אז הוא עם הליכון אנחנו שרים עם קלטת וכשתולים כביסה אז רוקדים אני לא הייתי מוותרת בחיים על זה אז נכון במקום לישון המוןןן כמו פעם אני ישנה 6 שעות בלילה.... ואין ספונטניות אבל הכל מתגמד לעומת זאת וגם אם תבואי מאוחר תמיד יהיו סופי השבוע לא לשכוח טלי

 

[מאיוש המקורית]

../images/Emo13.gifאיזה כייף לקרוא שהוא כבר הולך../images/Emo13.gif

 

[ד י ק ל ה היחידה]

כפרה עליהם...........

מחכה להם בקוצר רוח לילדים שלי אני יודעת שאהיה אמא מפנקת ואוהבת הכי בעולם (לפחות כמו אמא שלי

) ברור לי שהילדים שלי יהיו שמנמנים.. כי אני אוהבת לבשל ולקנות שטויות. (מקוה שהבעל יהיה המפקח בנושא) אני לא מתכוונת לפתח קרירה אבל לעבוד בהחלט כן כך שיהיה לי מספיק זמן לילדים. זה חשוב לי. נווו מתי תהיה לי בובה!?

 

[דובונת איכפת לי]

../images/Emo23.gif../images/Emo25.gifכפרע על הפינוקים שתתני להם../images/Emo23.gif

 

[מאיוש המקורית]

ילדים סינים מהממים!!!

ותהיה להם אמא מתוקה ומדהימה

הבובה תגיע בקרוב

עניין של זמן

 

[אינסטרומנטל]

אני מבטיח לך

שאם תהיי אמא טובה. אכפתית דואגת ופשוט אוהבת הם יגיבו לזה בהתאם וגם לחינוך נכון. תהיה פשוט את ותראי שהם יקחו ממך דוגמא מאוד מאוד טובה ולא משנה אם הם יהיו רזים שמנים מכוערים יפים הם יהיו שלך ואיתך והם יהיו בני אדם טובים שבסגירת מעגל הגדולה יותר פותחת יותר חלונות ואפשרויות ממראה חיצוני וכדומה.

 

[מאיוש המקורית]

../images/Emo13.gif אני מאוד מקווה שאוכל לסגור מעגל עוד כמה

שנים ולומר שיש לי משפחה לתפארת...

 

[דובונת איכפת לי]

../images/Emo23.gifאני גדלתי לאמא שבקושי ראיתי../images/Emo23.gif

אמא שלי עבדה תמיד מאחה"צ עד הלילה, נדיר היה לראות אותה אחרי שחזרתי מבית הספר, אבל אבא דובי תמיד היה בסביבה

. לא היה חסר לי כלום, אמא תמיד פינקה וחינכה, אבא תמיד מוותר ופור אותי מהעונשים שאמא נתנה

אני אישית לא טיפוס של חיפוש אחר הקריירה, כפי שדיקלוש ציינה, חשוב לי לעבוד בשעות נורמליות בכדי לשבת עם ילדיי להכין שעורי בית ולהשכיב אותם לישון..... לא מתכוונת יותר מידי לפנק בסוף כשהם יגדלו יאכלו אותי בלי מלח מהפינוקים

ואת זה אני רואה אצל חברות שלי שיש להם ילדים די גדולים. ילדים זה לא צמר גפן, את לא צריכה להטריד את עצמך מאמי, כשהם יבואו תראי איך הכל זורם לצד החיובי ביותר. אני נכון להיום עובדת קשה ומגיעה בשעות מאוחרות מהעבודה, אין לי זמן לבית ולכל מה שקשור בו, לפעמים אני חושבת איך אוכל לגדל ככה ילדים? אבל יודעת בתוך תוכי כשהם יגיעו הכל יתהפך

ויזרום כפי שתמיד תיכננתי והבטחתי לעצמי.

 

[מאיוש המקורית]

אני לא מדברת על רק לפנק

אלא זמן שיהיה לי כדי להעצים אתם. אני רוצה לדעת מה עובר עליהם, איך מרגישים מה היה בביה"ס... דברים שאם מפספסים זה לא חוזר אח"כ. רוצה שיהיה לי זמן למסיבות גן וביה"ס להיות פעילה בועד הורים (כמו שאמא שלי היתה, למרות העבודה המרובה שלה) וכו'... מפחדת שהקרירה תעלה לי לראש...

 

[קרנוש טיקה]

מאמי שלי

הילדים שלך יהיו הילדים הכי מושלמים בעולם ואת תיהי האמא הכי מדהימה בעולם!!! ואת זה אני אומרת כי כשאני רואה אותך עם הילדים של בני הדודים שלך אני מסתכלת עלייך ורואה איך את מתנתקת מכל המולת היום והעולם ומקדישה את כל כולך לשטויות שלהם ולפינוק שלהם ואיך את בעצמך הופכת להיות ילדה ביחד איתם, ככה אני גם רואה אותך כאמא לילדים המהממים שיהיו לך בעזרת השם

אני מחכה כבר שיהיו לי ילדים (שהם יהיו בעצם האחיינים שלך) ומחכה להשאיר אותם איתך בלב שלם כשאני יודעת שהם בידיים הכי טובות שיש (מכינה אותך לדרישות כמו- מאיה תקני לי "בונגראנץ"'

). אני יודעת שתדעי לשלב בין העבודה לילדים כמו שרוב ההורים עושים היום, אל תשכחי שהיום את בלו"ז צפוף מאוד בעיקר בגלל הלימודים אבל בהמשך הלימודים יהיו מאחור ותחלקי את הזמן שלך בין משפחה ועבודה. באשר אליי אני יודעת שאני אדע לחלק את זמני בצורה הנכונה ביותר שתיהיה גם לטובת משפחתי וגם לטובת עבודתי(כמובן שמשפחה זה מספר אחת). לא יודעת איך ילדיי יראו אבל לא משנה מה... אני אוהב אותם איך שהם בלי שום תנאי כי אהבת אם לילדיה צריכה לבוא ללא תנאי.

 

[מאיוש המקורית]

קוקי שלי...

אני מאוד מקווה שזה יהיה ככה, אבל אומרים שזה שונה כשיש לך את הילדים שלך... אתה משתנה ונעשה אחראי יותר והגישה היא שונה... אני מאוד מקווה שאני באמת אהיה ככה וגם שאוכל לתת לילדייך את מלוא התשומת לב כי לאחיינים שלי מגיע הכל

יהיה בסדר, רק חשבתי איך זה יהיה מוזר שזה עלה ככה באמצע יום בהיר

 

[דריה27]

גם אני חושבת על זה הרבה

בזמן האחרון. אני גדלתי בת יחידה לאם חד הורית (בתקופתי זה היה נדיר) שעבדה מצאת החמה עד צאת הנשמה, והייתי מה שמכנים "ילדת מפתח". כבר מגיל קטן עשיתי הכל לבד, פיתחתי עצמאות די מהר כי לא היו לי יותר מידי ברירות. אז היו ימים שהייתי כל היום מסתובבת , או אצל חברות , או אצל סבא וסבתא, ואני חייבת לציין שהייתה לי ילדות נהדרת, הייתי ילדה מלאת שמחת חיים, ולא הרגשתי שחסר לי משהו באופן דרמתי. תמיד מצאתי לעצמי תעסוקה חיובית. יכול להיות שלי באופן אישי התאים ככה , החופש הזה והעצמאות הזו. היום שאני חושבת על ילדים אני נקרעת בין הרצון להיות איתם, לגדל אותם, ללמד אותם, לעשות איתם כייף לבין הצורך בלפתח את עצמי בתחום המקצועי. אני חייבת את האתגר הזה , את האקשן , את הסביבה החברתית שנותנת לי העבודה. התחום שאני עוסקת בו הוא מאוד תחרותי, העבודה מאוד אנטנסיבית ותובענית, וזה ברור לי שלהמשיך ככה יבוא על חשבון הזמן שלי עם ילדיי בעתיד. כבר היום זה בא על חשבון הזמן שלי עם בן זוגי, וזה מאוד חסר לי. מה שבטוח שלכשיגיע הזמן אני אצטרך לעשות בחירה מאוד מאוד קשה, אמנם ניתן לשלב אבל זה לא פשוט וגם את זה צריך לדעת לעשות בחכמה. דריה.

 

[גבר נרדף]

מי שחוזה עתידות אולי יכול לענות