הרדמות זוגית

multi

New member
הרדמות זוגית

שלום אין לי הפרעות שינה כזה מגיע אליי ולמיטה שלי בלבד, אבל כשאני מנסה להרדם עם עוד מישהו באותה מיטה, במקרה הזה חברה שלי אז ממש קשה לי להרדם, ביחוד אם זה בתנוחת חיבוק. כמה שזה יהיה נוח נעים חמים וכיף, המוח שלי עדיין מסרב להרדם כאילו שהוא רוצה להמשיך לחשוב או לנצל את הזמן ביחד דווקא כשצריכים לישון. אני לא חושב שזאת בעיה של הבדלי נוחות שישנים שניים על מיטה אחת אלא משהו פסיכולוגי כי זה קרה לי עם עוד אנשים שניסיתי להרדם איתם באותה מיטה ואפילו לא בחיבוק. למישהו יש פיתרונות אפשריים?
 

דנטל

New member
לישון בחיבוק זה בלתי נסבל בעיני

אין לי בעיה לישון כשיש עוד אנשים, אבל שלא יעיזו לגעת בי. לא יכולה לישון כשנוגעים בי. רק כשהחתולים יושבים עלי אני לא מרגישה כלום וישנה טוב. כשהייתי קטנה לא הייתי הולכת לישון כשהיו עוד אנשים בחדר. פחדתי לעשות פאדיחות. לא יודעת, נגיד לנחור או להוציא קולות מתוך שינה. פשוט התביישתי. זה כאילו לוקחים ממני את השליטה ולא יכולתי להרשות את זה לעצמי. אולי גם אצלך יש בעיה כזו? איך אתה מרגיש עם חוסר שליטה?
 

multi

New member
כיוון מעניין מאוד

האמת שאני ממש נרתע מחוסר שליטה. לכן אני לא שותה ולא משתמש בסמים. והפחד הכי גדול שלי הוא להשתגע ולאבד את השליטה על עצמי, איך שאני מכיר את עצמי ומתנהג. מה את חושבת שאפשר לעשות בשביל לטפל בזה?
 

דנטל

New member
זהו, זה בדיוק כמוני

מעולם לא נגעתי בסמים ותמיד השתדלתי לא להשתכר (פעם אחת מעדתי). מאז ומתמיד ידעתי שזה בעיקר בגלל הפחד לאבד שליטה וידעתי שזה גם קשור לחוסר היכולת שלי לישון ליד אנשים. כשהייתי קטנה, כל פעם כשהיו מגיעים כל החברים לבילוי של כל הלילה כשההורים שלי היו בחו"ל, אני לא הייתי הולכת לישון. לפני הצבא פחדתי שהטירונות תהיה כמו בסיפורים, שיש הרבה בנות בחדר או באוהל ולשמחתי היינו רק 7 בנות בחדר. נרדמתי אחריהן והייתי מתעוררת לפניהן. גם עם בני הזוג שלי הייתי מחכה שהם ירדמו לפני, דבר שהיה קל כי במילא לוקח לי מלא זמן להרדם גם כשאני לבד. שתבין, ארבע שנים וחצי עם הראשון וכמעט כל יום ישנים ביחד ושלוש שנים עם השני - וכמעט תמיד נרדמתי אחריהם וקמתי לפניהם. היום, כשאין לי מערכות יחסים קבועות, בכלל אין סיכוי שסתם איזה בחור מזדמן יראה אותי ישנה. אני ארדם רק לכמה דקות כל פעם ואקיץ מהחשש שהוא רואה אותי ישנה. עם השנים זה נהיה פחות גרוע. פעם פשוט לא הייתי נכנסת לישון, כאמור. היום לפחות אני כבר במצב של להכנס למיטה ואפילו להרדם קצת. מבחינתי, זה קצת מין תהליך של ביישנות שמתגברים עליה. אני פחות ביישנית מפעם, מרגישה יותר נח עם פאדיחות שלי. לא יודעת איך מתגברים על ביישנות. זה איזה תהליך ששונה מבן אדם לבן אדם. לא יודעת מה קרה אצלי, זה פשוט קרה... והרי עדיין אני לא מסוגלת לישון ליד אנשים, אז עוד יש לאן להגיע.
 
למעלה