הרגשת החסרון

tenek

New member
הרגשת החסרון

כל היום אני מרגישה את החסרון של אמא. אבל יש רגעים שיותר מכל. והשבוע זה קרה. תמיד שבן הזוג שלי יוצא וחוזר מאוחר אני לא אוהבת להשאר לבד. תמיד אמא שלי הייתה מפנה את עצמה מעיסוקים כשהיא ידעה שהוא אמור לחזור מאוחר, והיינו מדברות בטלפון לפעמים יותר משעה עד שהוא היה חוזר. היא אפילו אמרה לי פעם, באחד מהימים הקשים של המחלה שהיא לא מרגישה שהיא יכולה לעזוב אותי כי היא לא יודעת מי ישמור עלי אם הוא יחזור מאוחר ואפחד להשאר לבד. השבוע בעלי היה אמור לצאת, מכיוון שידעתי שלא ארצה את המתח של השעות הקטנות בלילה סיכמתי עם חברה שתבוא לבלות איתי את הערב. בסופו של דבר היא לא יכלה להשאר עד מאוחר, לחברות האחרות זה לא הסתדר לבוא אלי, ואני לא רציתי לצאת מהבית, כי בימים האלו אני לא מרגישה שבא לי לבלות אצל חברות, אלא בבית שלי. ואז פתאום הרגשתי את החלל הזה, איפה את אמא. עכשיו אני צריכה אותך!!! בדיוק ברגע הזה היית נחלצת לעזרתי. ואין , אין , את לא כאן. זה כאב! הרי היינו פשוט מדברות עכשיו בטלפון, מקשקשות, צוחקות, מתווכחות...שעה, שעתיים...כמו תמיד. זה חסר לי כל כך. הנתינה האינסופית הזו, ללא גבולות שלך. לבסוף בעלי לט יצא. ביקשתי ממנו לבטל, זה היה לי קשה מידי, והתחתנתי עם גבר מקסים, שהבין וביטל. יש גם קצת אור כנראה...
 

אשבל1

New member
טוב לשמוע שיש לך בעל מקסים ודואג

אבל את צריכה למצוא לך פתרונות להמשך, אולי תאמצי כלב שיהיה איתך, אם בעלך יוצא את יכולה להיכנס כאן לצ'ט ולהעביר את הזמן בשיחות איתנו... בכל מקרה את מוזמנת להישאר ולהמשיך לשתף ולהשתתף...
 

azehu

New member
החסרון הוא כל כך גדול ועצום - מאד מבינה אותך

בעל תומך זה מצרך חשוב. כשאמא שלי היתה חולה, חבר שלי התנהג כמו מלאך, ואני זוכרת לו את זה ברגעים הקשים (כשהוא קצת מעצבן). תני לעצמך זמן, אני אמנם רק שנה אחרי, אבל זה כבר מרגיש אחרת מכמה חודשים אחרי. תרשי לעצמך לבקש עזרה, בשביל זה יש חברים ומשפחה.
 
כמה אהבתי את השורה השניה!

[לגזור ולשמור...]
 
למעלה