הרגעים הקטנים

נילס15

New member
הרגעים הקטנים

- לחפש טלפון של מישהו בנייד ולעבור על "אמא" ולרצות לחייג.
- לרצות להגיד סתם בשיחה כמו שכולם אומרים "אני מתגעגעת לאמא שלי" אבל לא להגיד כי אני יודעת שאצלי זה שונה וזה יאכיר את האוירה
-להתארח אצל חברה שאת מאוד אוהבת, אבל באותו רגע לכעוס כ"כ פשוט כי היא יושבת בסלון עם אמא שלה ומתייעצת איתה על משהו.
-ויש את הרגעים הבלתי נתפסים האלו ביום, ההכי גרועים, שפתאם אני פשוט לא קולטת, זה פשוט לא הגיוני שהיא מתה ואני לא אראה אותה כל החיים.

אני רוצה לטלפן לאמא, אני רוצה לדבר איתה לחבק אותה, לספר לה , להתייעץ איתה.
למה זאת בקשה מוגזמת?
 
כל כך נכון

למזלי כבר החלפתי פלאפון מאז כך שאמא כבר לא חלק מאנשי הקשר... (לפחות לא בצורה הסטנדרטית ) כי למחוק בעצמי לא מחקתי..
 

אשבל1

New member
כל כך מובן מאליו וכל כך חסר


 

samsonite woman

New member
כל הדברים שמנית

קופי פייסט מהלב שלי... פשוט כל מה שכתבת. והעניין של לפחד לדבר על זה כי אז פשוט מסתכלים עליך ומהנהנים ואפחד לא ממש יודע מה להגיד.. ואז פשוט למנוע מעצמך את האמירה כדי למנוע מאחרים את המבוכה.
יש לי חברה שנוטה להתרגש ולפעמים היא מספרת לי על ריב זה או אחר עם אמא שלה וזה גורם לי לקנאה עצומה. לא משהו שאפשר לשתף בו מישהו שלא איבד.
 
כל כך מדויק...

יש לסיון שביט שיר מדהים (אבל מאד מבכיא, במצבינו...) שהיא שרה "לא גלויה, לא צלצול, לא מילה..." והלב פשוט נשבר.
שמעתי את השיר עוד טרם לכתה של אמי, ומודה שמאז לכתה פוחדת להקשיב לו...
קוראים לו "ארוחת שישי" או משהו כזה.
 
וואו- ואני חשבתי שלכעוס על חברה בגלל דבר כזה-

הוא כל כך אסור מבחינתי.... אבל בהחלט מכעיס ומכאיב בעיקר....
 
למעלה