הרגעים האלה ש..

[Vendetta7]

הרגעים האלה ש..

אתם אומרים לעצמכם שהכל בסדר אחרי הפרידה, ושידעתם שזה הולך לקרות ובסך הכל אתם בסדר,עוברים כמה ימים וחוזרים לעסקים כרגיל...
עובר חודש, חודשיים.
ופתאום הלבד משתלט... כלומר מה הקטע הזה שהלבד הזה נופל עליך רק אחרי חודשיים?..
שבאמת הכל היה בסדר, היו את הכמה ימים של העצב בהתחלה אבל הם נגמרו והחיוך שב על הפנים... אפילו היה ריבואנד
ונפילה שוב.

פתאום הגעגועים צפים ואני מוצאת את עצמי בוכה במיטה ומייחלת לחיבוק שלו...
כמעט נסעתי עד אליו (שעה וחצי נסיעה) רק בשביל לראות שוב. אפילו בלי מה לומר.
והיה קלוז'ר, והעניינים הובהרו...
אנחנו לא נחזור להיות ביחד גם מבחינתי לא, אז מה הקטע הזה?
ואיך ממשיכים מפה?..

 

[miki300 היחידה]

מבינה תהרגשה שאתה לבד הכל חוזר חוזר עלייך אבל לכולם זה ככה אפילו אילו שלא אחרי פרידה אלא סתם לבד לבד משתלט עלייך רע.
יהיה אמת בסדר תנסי לא להתייאש ולא סתם לבוא אליו.
חבל זה בסדר לחשוב עליו זה יעבור באיזה שלב, תצאי עם אנשים תראי סרט , טלויזיה
ממשכים כרגיל , ולא מתייאשים.

 

[טינקרבל המקסימה]

זה דווקא טוב

זה אומר שאת כבר מיצית את שלב הלבד...
הצורך מתעורר כדי שתעשי משהו אקטיבי כדי לא להיות לבד!
ממשיכים - יוצאים.. מכירים.. אתרי הכרויות.. חברים..
פותחים עיניים בבתי קפה ביומיום.. מפלרטטים...

בהצלחה עם הזוגיות הקרובה

 

[ivgy1980]

זה קורה, אל תתרגשי. תעסיקי ת'עצמך בשטויות.

 

[פילוסוף רוחני אוהב]

שלום

טבעי לאהוב ולהתגעגע לאדם שהיה אתנו בעבר. חשוב לאהוב תמיד מאד את עצמנו ולעסוק הרבה בדברים שאוהבים לעשות, ואז קל יותר להתגבר על חוסר אהבה מאחרים.

 

[daoli]

אני מאמינה שאם מישהו נכנס לך ללב

הוא תמיד ישאר שם, אולי בעוצמה אחרת, אבל תמיד תהייה פעימה אחת של רגש בשבילו.
ולא משנה כמה זמן לא תראי אותו, הוא נכנס והוא שם.
מה שכן הזמן עוזר וחודשיים זה עוד טרי, טרי מאוד. בעיקר אם זאת היתה אהבה גדולה ומשמעותית.
אז קחי את הזמן, תרגישי אם בא לך להרגיש, תבכי אם בא לך לבכות ואחרי שתשחררי את הרגשות,
קומי , חייכי ותמשיכי הלאה, קדימה לעבר הדבר הבא שמחכה שם בשבילך.....גם אהבה מחכה לך שם

 

[פילוסוף רוחני אוהב]

כן

גם אני מאמין שאהבה אמתית נשארת כל החיים, אבל נחלשת עם הזמן.

 

[לימור 3880]

ממממ..... זה השלב הכי קשה.

אז כן, הכל ידוע, והכל נכון.

וממשיכים הלאה, והכל הובהר.... ו... בום.

כן, כן, פתאום ביום בהיר אחד את חוזרת אחורה 100 צעדים שחשבת שעברת.. זה בסדר, זה טבעי, זה נורמלי.

את קמה, מנגבת את הדמעות, לוקחת נשימה עמוקה, ומבינה שזה בסדר, ואולי עוד יקרה כמה פעמים עד השלמה הסופית של הפרידה הזו .

את לא רואה בזה כסוף העולם, את פשוט מבינה שזה חלק מתהליך לא פשוט של אחד הדברים הכי כואבים שיש בחיים האלה.

מפה, את ממשיכה רק קדימה.

 

[Anonimous2009]

ואוו,

כלכך מבין אותך.... שאין לך מושג בכלל. אני יודע שבטח שמעת את זה כבר וגילגלת עיניים ואמרת ׳כןכןכן..׳ אבל אני באמת מבין...

בכל אופפפןן,,,
את לא מתגעגעת אליו, את מתגעגעת לביחד הזה, את מתגעגעת למה שהיה, לא אליו, את פשוט נותנת לו פנים כי הוא האחרון שהיו לו פנים. אם זה ברור באיזו שהיא צורה חחח.
והלבד הזה, נופל בלילות, רגע לפני שנרדמים, הדמיון של היד הזאת שמחבקת והחיוך שנלווה אליו, ואז מבינים שזה לא באמת והצמרמורת של הלבד עוברת בגוף ומזכירה לך איפה את.
את לא רוצה אותו, את רוצה משהו.

איך ממשיכים?
טוב, עוד שנייה קיץ.. תיצאי לים עם חברות, תשתזפי קצת, תהני מהחיים, זה יגיע.
מעבר לזה, גישה לחיים- תביני שטוב לך לבד, שאת יכולה להיות מאושרת לבד, ,,, אני יודע שזה נשמע קצת מפגר כי זה ברור מאליו, אבל ברגע שהדברים האלה בתודעה שלך, זה גורם לך פיזית לשדר שפה אחרת לחלוטין.. קפיש?

 

[מדען חלל]

קוראים לזה תסמיני גמילה

ה"לבד הזה" זה הקריז.
והוא - זה הסמים.
ואף אחד (חוץ ממני) לא יודע מה הפתרון.. חוץ מלהשיג יום אחד סמים (מישהו) באופן כזה שלעולם לא יהיה חסר לך.
אבל זה גם לא פתרון כי גם אחרי שיש לך מישהו אז את אולי מתמלאת בהתחלה.. אבל אחרי יותר מדי זמן נמאס לך ואת רוצה את הלבד שוב.. ואז כואב לך להיות לבד שוב ואת רוצה מישהו שוב.
במילים אחרות.. תסמיני גמילה של מכור לסמים שעושה הכל חוץ מלהיגמל באמת!

יאללה.. להתנפל.

 

[קטריס]

בלה בלה בלה בלה

בלה בלה בלה?! בלה בלה!!! בלה בלה בלה, בלה בלה בלה בלה.

לא האמת שאני די מסכים איתך

חוצמזה אני מתאר לעצמי שגם מעורב פה מנגנון רגשי כלשהו. בהתחלה עולה מסך כזה של "לא איכפת לי", ואחרי שמתרחקים מספיק מהאירוע, המסך יורד ואפשר לתת לרגשות מהאירוע לבוא ולהציף אותנו ממרחק בטוח ובצורה מבוקרת, במקום ע"י שיטפון אדיר.

 

[דנה1982]

קודם כל, צריך להבין שזה בסדר ולגיטימי

זה לא נעלם באמת. וכל עוד אנחנו לבד זה ממשיך וחוזר מידי פעם, בעיקר בחגים / יום הולדת או כשעולה משהו שמזכיר (אצלי זה בד"כ מקומות שאני חוזרת אליהם, מסעדה שהיינו בה יחד וכו').

תעסיקי את עצמך. תמצאי חוג, משהו חדש ללמוד, משהו חדש להתעסק בו.
תצאי. תתלבשי יפה, תחייכי (בכוח אם צריך) ותצאי. אם את בעניין של ברים, זה הכי מומלץ

אצלי לא היה קלוז'ר אפילו (אחרי תקופה של שנה שבה נאמר לי ש'אני קודם כל החברה הכי טובה שלו' הוא פשוט נעלם מעל פני האדמה וגם כשהוא צץ שוב, זה היה בעיקר שקרים. עד היום לא קיבלתי טלפון/פגישה עם הסבר). אבל צריך פשוט לנסות לא לחשוב. לצאת. להכיר. להיות עסוקים. חודשיים אחרי וגם לי יש רגעים שאני חושבת עליו, אבל זה עובר מהר כשיש משהו אחר להתעסק בו. עם הזמן הנפח שלו בחיים הולך ויורד. הוא תמיד יישאר שם, אבל הרבה פחות.

 

[נועז גולן]

את מכירה את השטות ההיא

כל סוף הוא התחלה...
קשקוש מקושקש שאין מאחוריו אלא תקווה.
סוף הוא סוף.
סוף מחייב תהליך שיש בו צער, לפעמים בדידות, לפעמים געגוע למשהו שהיינו רוצים גם אם הוא לא ממש מציאותי.
כשתסיימי לחוות את הסוף,
תגלי מיד אחריו, את ההתחלה.
ועל מנת להקל עלייך, תהי עם חברים, תצאי, תיזכרי למה בעצם רצית להפרד...
נועז

 

[Vendetta7]

תודה אנשים יקרים

מצאתי את עצמי מהנהנת בהסכמה לכל ההודעות שלכם...
זה בסדר, צריך לתת לעצמך להרגיש. זה יעבור ותהיה תקופה טובה יותר

העיקר שקצוות נסגרים

 

[Megie]

יקירתי

זה קורה, במיוחד מהעובדה שתקופה ארוכה משכיחה\מערפלת את הסיבות שהובילו לפרידה ומה שנשאר אלו זיכרונות טובים, הלבד הזה תמיד מקשה במיוחד כשאדם שהיה שם איתנו לא יכול לצאת יותר מדי מהר מהלב-כל עוד יש אהבה כלפיו.
חשוב להבין שזה קורה, זה כמעט ובלתי נמנע, אסור לתת לזה להשתלט עלינו אלא להציב את זה דווקא בפרופורציה הנכונה כהבנה שזה מגיע מתוך זיכרונות וקצת לבד- והפתרון להיפרד הוא הנכון והדברים כרגע עדיפים למרות הנפילות האלו.
תהיי חזקה וכשזה קורה-תדעי לפנות לחברות או לצאת ולהעסיק את עצמך..